אנחנו רגילים ומורגלים לחשוב ולהאמין שזיכרונות נמצאים לנו בראש, במוח ובמחשבות. אבל, למעשה, הגוף שלנו הוא ארכיון שקט הרבה יותר עמוק. הוא זוכר מתחים, פחדים, הרגלים, רגעים של שמחה, שנים של ישיבה, תקופות של לחץ וגם רגעים שבהם הרגשנו חופשיים באמת. הגוף לא שוכח, הכל נחרט בו. הוא לומד אותנו ומחכה שנלמד אותו בחזרה ונקשיב לו.
לכתבות נוספות בנושא:
בין פיהוק לגירוד: כך התנועות הקטנות שומרות על האיזון בגוף.
נשים מעל גיל 40: למה דווקא התנועות הקטנות שומרות על הגוף צעיר.
יש לכם 5 דקות? קבלו אימון שיעשה לכם טוב לגוף ולנפש.
אני זוכרת שחברה סיפרה לי שכשהייתה בת 16, אבא שלה הלך לעולמו בפתאומיות. בדיוק מאותו יום, היא החלה להרגיש כאבי גב תחתון, שעד היום קיימים. לפעמים יותר ולפעמים פחות, אבל הם שם. ממש מאותו יום נוראי. לפני האירוע, מעולם היא לא חוותה ולא ידעה כאבי גב. כל אירוע שאנחנו חווים ועוברים, הופך לחלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו ומהגוף שלנו.
כל אדם שנוגע בכתפיים שלו בסוף יום עבודה יודע ומרגיש את זה. בלי מילים. בלי ניתוח פסיכולוגי. הכתפיים לגמרי מספרות סיפור. הלסת מספרת סיפור. הסרעפת מספרת סיפור. הגוף מחזיק זיכרונות ודברים שאנחנו חווים לא כאירועים, אלא כדפוסי מתח ותנועה. וכשהדפוסים האלה נשארים לאורך שנים, הם הופכים להיות חלק מהאופי של הגוף. כלומר, הגוף שלנו זוכר גם אירועים דרמטיים וגם הרגלים או תחושות שנמצאות בתוכנו לאורך זמן ומה שנכנס לגוף שלנו ונצרב בגוף שלנו, הופך להיות חלק ממי שאנחנו.
צילום: Shutterstock
הגוף הוא ארכיון שקט – והוא לא שוכח
תנועה מצביעה, בין היתר, גם על אופי של אדם. למשל, יש אנשים שהם נוקשים יותר בגוף וזה נשען על חלקים נוקשים באופי. או שיש אנשים שהם רכים בגוף, נינוחים ואנשים אלו, פעמים רבות, יהיו אנשים זורמים יותר ופחות נוקשים ודרוכים.
תנועה היא בהחלט לא רק עוד אימון או פעילות גופנית, תנועה היא שפה. כשאנחנו זזים, אנחנו בעצם משכתבים את השפה שהגוף דיבר עד עכשיו. אז אם אני יודעת שיש בי חלקים נוקשים – תנועות זורמות, רכות ועדינות או נשימה עמוקה יכולות לעזור לי לרכך את החלקים הנוקשים.
רוב האנשים מנסים לפתור מתח דרך מחשבה, כלומר, להבין, לנתח, לדבר. אבל מערכת העצבים שלנו לא פועלת רק דרך מילים, היא פועלת דרך תחושה, דרך קצב, דרך נשימה ודרך חזרתיות. תנועה עדינה יכולה לומר למוח משהו שמילים לפעמים פחות מצליחות, למשל, שעכשיו בטוח, שעכשיו אפשר להרפות. וקבלו את החלק המפתיע והמשמח, תנועה לא רק משחררת זיכרונות ישנים, היא גם יוצרת חדשים.
כשאנחנו לומדים תנועה חדשה, אפילו קטנה, המוח יוצר מסלולים עצביים חדשים. אבל יותר מזה, הגוף חווה חוויה חדשה עם עצמו. אדם שהתרגל להחזיק מתח מגלה פתאום תחושת קלילות. אדם שחי שנים בכיווץ מגלה מרחב. אלה לא רק שינויים פיזיים, אלה זיכרונות תחושתיים חדשים שנרשמים בגוף.
מערכת העצבים לא מבדילה בין אימון לבין חוויה. מבחינתה, כל תנועה שמרגישה בטוחה, זורמת ומלאת חיות היא אירוע חיובי. ולכן, תנועה יומיומית קטנה יכולה להיות כלי רגשי עמוק אפילו יותר מאימון.
הגוף הוא מכונה מדהימה | צילום: רועי שלם
תנועה היא שפה: כך אנחנו "משכתבים" את מערכת העצבים
כשאנחנו מתנועעים ברכות, נושמים עמוק, פותחים בית חזה. וגם מניעים עיניים, משחררים לשון ומזיזים אגן – אנחנו מלמדים את הגוף תחושה חדשה של חיים. תחושה של אפשרות. למשל, אם בזמן מתח, נעשה מעגלים עם האגן או ננשום עמוק או נזיז את הגוף ברכות, נלמד את הגוף להתנהל בצורה נכונה ובריאה יותר מול מתח. הגוף לומד שהוא לא חייב להישאר בתוך הסיפור הישן ושהוא יכול להשתנות, להתחדש ולהתפתח. כלומר, הגוף לא חייב להיות תקוע בעבר. נהפוך הוא, הוא מחכה להזדמנות להתעדכן.
לאנשים יש את הנטייה לחשוב ששינוי דורש "דרמה". אימון קשה, הזעה, מאבק. אבל מערכת העצבים משתנה דווקא דרך עקביות עדינה, דרך תנועות קטנות שחוזרות על עצמן. כל יום קצת. כל יום זיכרון חדש של חופש. זה בעצם, העמקת החיים בתוך הגוף ודרך הגוף, כי כשהגוף חווה יותר תנועה, המוח חווה יותר אפשרויות. וכשהמוח חווה יותר אפשרויות, הנפש נרגעת.
השורה התחתונה החשובה היא שתנועה היא לא רק כושר או כל פעילות גופנית. תנועה היא ממש זיכרון עתידי שאנחנו יוצרים לעצמנו. השאלה האמיתית היא לא אם יש לנו זמן לזוז. השאלה היא איזה סיפור אנחנו רוצים שהגוף שלנו יספר בעוד עשר שנים, וככל שנספק לגוף יותר תנועה, מרחב וזרימה, ככה הסיפור שלנו יוכל להתפתח בצורה בריאה, חכמה ונכונה יותר.
למידע נוסף, תכניות אימונים ואימונים מקוונים חינם כנסו לאתר של עדי שיף
