הכרישים בבית ינאי? נתחיל בהתחלה – לא חיפשנו לשחות לצד כרישים. מדי חורף מתקבצות ליד שפך תחנת הכוח בחדרה כמה עשרות כרישות (נקבות). מעולם לא הלכנו לשחות לידן, לצלול או לשנרקל איתן. מוטב לכבד את חיות הבר ולהניח להן לנפשם. הן לא זקוקות לקרבתנו.
למרות זאת, השבוע מצאתי את עצמי שוחה פעמיים לצד כרישים שהגיעו לחוף בית ינאי. מספרים שהן כרישות ממין נקבה. לא התאמצנו לבדוק זאת יותר מדי מקרוב.
שחייני הים הקבועים בחוף בית ינאי שוחים בים סביב 100 עד 200 פעמים בשנה. מטרתנו היא שחייה, לא חיפוש כרישים. הכרישות, הן האורחות שהגיעו לבקר אצלנו.
בהלה בחוף: ביום השני ברציפות – כריש נצפה בחוף בית ינאי מטרים ספורים מהמתרחצים pic.twitter.com/jfboK7jkNV
— ישראל היום (@IsraelHayomHeb) April 17, 2025
ביום שני השבוע, אחרי שחייה בים מעט נרגן, ישבנו לכוס הקפה ההכרחית לאחר היציאה מהמים. דקות מעטות אחרינו יצא גולש וסיפר שכריש גדול שחה מתחתיו ליד הריסות המזח. גם הדייגים הצוללים הקבועים דיווחו על תצפיות כרישים. מספרים שבאותו יום, גם ילדי קייטנת הגלישה ראו אותם.
אתמול שניים מחבריי לקבוצה (טל ורועי) שחו כשאחת הכרישות עברה תחתם, עם המבט לכיוון העומק. היום (חמישי) שחינו דבוקה של חמישה. כרישה עברה סמוך אלינו, שוב, בדרכה למים עמוקים יותר. ביומיים האחרונים, בעיקר אחר הצהריים, הן גם מנפקות מופע ראווה במים רדודים לכל באי החוף.
עד כאן העובדות.
אין בי טיפת רצון לשחות עם כרישים במים. במקומות מסוימים באוסטרליה, גם דאגתי להישאר קרוב לחוף ולהישמע להוראות צוותי תצפיות הכרישים המקומיים. אבל המסוכנים שבכרישי אוסטרליה, רחוקים מלהיות כרישי הים התיכון לחופי ישראל.
בכל שנותיה של ישראל, על אף עשרות מיליוני כניסות מתרחצים ושחיינים, לא נרשמה אפילו תקיפת כריש אחת של מתרחץ או שחיין בים התיכון.
במו עיניי:
פאקינג כרישים 4-5 מטר ממני בחוף בית ינאי.מ-ט-ו-ר-ף pic.twitter.com/y3kVF6hm2p
— Daniel Zilberstein (@danzilb) April 16, 2025
חיות הבר לא מחפשות את קרבתנו. היתקלות איתן היא (כמעט) תמיד מקרית ולא מכוונת. אפשר להעריך שבמשך השנים, כמה וכמה כרישים ראו וחשו אותנו, שוחים בשאון מוגזם של חבטות ובעיטות במים, אבל שמרו מרחק. אז מה עושות פתאום שתי כרישות קרוב קרוב לחוף בית ינאי?
לפני כשבועיים, החלו להיפלט לאורך החוף אלפי דגים מתים מזן אחד בלבד – דגי בורי. לדגים האחרים שלום (רואים אותם במים). אז מה קרה לבורים? יש שטוענים שהם רגישים יותר מזנים אחרים לירידה ברמת החמצן במים, ושמנחל אלכסנדר זרמו חומרים מסוכנים שפגעו ברמת החמצן. אלפי דגי בורי שילמו את המחיר.
בתוך הים, נתקלנו גם בדגי בורים שנראים כמעט מסוממים, קרוב לחוף. סברה אחת גורסת שהכרישות התבייתו על הבורים, וכשמצבם של הבורים ישתפר הכרישות ימשיכו הלאה. כך או כך, הן בכל מקרה ימשיכו הלאה כשטמפרטורת הים תעלה בקרוב.
למרות הכרישות, לא הפסקנו לשחות. על אף שאיננו מחפשים לא כרישים ולא כרישות, וגם לא את קרבתם, נוכחות הכרישות לא הספיקה כדי לשלוח אותנו לבריכה. בכל המקרים עד כה, מי שפגש כריש בשחייה, ראה שהכריש עסוק בענייניו. השחיינים לא מעניינים אותו. רדיפה אחריהם – היא זו שתיצור לכם בעיה.
חגי אשלגי. ימשיך לחייך בים | צילום: צלמי שוונג
גם שחייה עם דגי ים שדגתם/צדתם תלויים על החגורה, היא רעיון הרבה פחות מוצלח. כי דווקא את הדגים הללו הכרישים כן מחפשים.
מתכון בדוק לבריאות פיזית ונפשית, הוא קיום פעילות גופנית בטבע. לרבים מכם יצא לראות מקרוב תנים, שועלים, ואולי גם צבועים וחזירי בר בזמן ריצה. באותה מידה, יוצא לשחייני הים להיתקל לא פעם בטריגונים, גיטרנים, צבי ים, ולעתים בבעלי חיים גדולים יותר. חברים בחיפה שחו לפני כמה שנים עם דולפינים.
בים שלנו יש (אמנם מעט) כרישים. ככל שאיננו מחפשים את קרבתם, מסתמן שגם הם לא מחפשים את קרבתנו. מכאן, נותר רק לקוות שגם הכרישים זוכרים את הכלל הזה.
לסיום, כולנו נקראים להתגייס אקטיבית לשמירה על הים ועל הנחלים נקיים (בפרט נחל אלכסנדר). הנחלים והים הם משאב הפרטי/ציבורי של כל אחת ואחד מאיתנו. הם ממש ממש שלנו. גם מי שמודע לכך, וגם מי שלא, קשור ומושפע מניקיון הים והנחלים. ניקיונם הוא בעל ערך חיוני, חוצה קהילות. הצטרפו, הירתמו, ותרמו לניקיון הים והנחלים. זה בנפשנו.
בינתיים – הניחו לחיות הבר. די להתבונן בהן ולהעריך את קסם בריאתן ממרחק ביטחון.
