אחת ההמלצות החוזרות ונשנות לרצים היא לרוץ את הריצות הקלות שלהם בקלות. בפועל, רצים איטיים רבים מרגישים שהקצב האיטי שלהם איטי מדי, ולכן רצים אותן מהר יותר. בניגוד להרגשתם, הריצה המהירה יותר רק פוגעת בסיכוי שלהם להשתפר ולהתעלות מעל התוצאה הנוכחית שלהם
מאת:בובי מקגי; תרגום: תומר גמינדר
אני מקבל שאלות טובות באתר האינטרנט שלי אשר מספקות לי הזדמנות לשפוך את דעתי בבלוג שלי. פוסט זה צריך להיות שימושי לרצים וטריאתלטים רבים.
זו שאלה מורכבת ואני שמח מאוד
ששאלת אותה – זהו נושא מאתגר ביותר עבור רצים איטיים, הם רצים מהר מדי
ובאזור אפור זה – ומפחיתים את סיכוייהם להתעלות מעל לרמה הנוכחית שלהם,
והנה ההסבר:
הקצב הקל שלהם קרוב מדי לקצב התחרות שלהם – אתגר משותף למאמני
מרתון להמונים. הרוב המכריע של רצי המרתון רצים את הריצות הארוכות והקלות
שלהם בקצב המרתון שלהם. על מנת שיוכלו להסתגל כתוצאה מהאימונים הם חייבים
למצוא דרך לשנות את זה, והתשובה הראשונית היא שהם צריכים להאט באימונים
ולבטוח בדרך החדשה. בדרך זו, במהרה, הם יתחילו להסתגל וקצב המרתון המתוכנן
שלהם יעלה (מהר), ואז יעלה גם קצב האימונים. זוהי מיומנות מנטאלית – ללמד
את האגו לשתוק, ואז ללמד את הגוף להתאמן בכדי להסתגל.
יכולות להידרש שנים כדי שהסתגלות זו תתקיים במלואה. אולי הנקודות הבאות יסייעו לכם – הן מסייעות לרצים והטריאתלטים שלי: הצלחתי ללמד רצים איטיים בגובה לא לרוץ עד שהם יכולים לרוץ בפחות מ-70% מרזרבות הדופק שלהם (כלומר להשתמש בדופק המנוחה שלהם כגורם משווה). הם הולכים מהר יותר ויותר ב-70% עד שהם יכולים לרוץ, או שהם יכולים לרוץ בירידות ואז במישורים, וללכת בעליות (אשר יביאו אותם לתחום האפור אם ינסו לרוץ אותן), עד שהם מסתגלים. עשויים להידרש לכך 18 חודשים – אך בדרך כלל נדרשים בערך 6 שבועות. אני משתמש הרבה בשיטה של הליכה/ריצה (אפילו עם רצי עילית) – שיטה זו עוזרת להם לרוץ קצת יותר מהר (כפי שהם רוצים), אבל תוך שמירה על דופק נמוך – הם מאטים להליכה כאשר הם מתחילים לעלות מעל 70-75% מרזרוות הדופק. שיטה זו גם מסייעת במטבוליזם של השומן. אתם יכולים ללמוד עוד על שיטת הליכה/ריצה מהסמינר שלי באתר USAT. |
צילום אילוסטרציה – Thinkstock
|
לתת להם לבצע הליכות ההולכות ומתגברות וכוללות יותר ויותר עליות בתוכן. אני מתחיל ב-45 דקות ומגיע עד 4 שעות ויותר.
בובי מקגי
בובי מקגי הוא מאמן אתלטיקה מוסמך בינלאומי, סופר ונואם אשר האתלטים שלו שברו שיאי עולם, זכו באליפויות עולם, ודורגו באופן עקבי בין האתלטים הטובים בתחומם. הוא מאמן רצים וטריאתלטים, ועבד עם איגוד הטריאתלון האמריקאי בהכנת אתלטים למשחקים האולימפיים של 2004 ו-2008
תומר גמינדר – המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.