מזג האוויר ההפכפך אולי אילץ את המארגנים לשנות מסלולים ולוחות זמנים, אך דבר לא הצליח להאט את סוף השבוע המהיר ביותר בתולדות מרוצי המון בלאן. בתוך 48 שעות רוויות דרמה קיבלנו ב־CCC קאמבק לפנתיאון שהוכרע רק בעשרת הקילומטרים האחרונים, וב-UTMB מופע היסטורי שכלל שלושה גברים מתחת למחסום 19 השעות ואישה ראשונה אי פעם מתחת ל־22 שעות. המסלולים המקוצרים אמנם מנעו מהתוצאות להיחשב כשיאים רשמיים, אך דבר לא יטשטש את העובדה: עולם האולטרה-מרתון הציג סוף שבוע בקצב חסר תקדים.
CCC לגברים: חגיגה איטלקית
ה-CCC יצא ביום שישי בבוקר מקורמאיור שבאיטליה בתנאים רטובים ועל שבילים בוציים. בגלל מזג האוויר שונה המסלול עוד לפני הזינוק: אחרי שמפה-לאק שבשוויץ ירדו הרצים לכיוון מרטיני ועלו במסלול חלופי, ללא המעבר המסורתי בבובין. בהמשך בוצע שינוי נוסף והעלייה המאוחרת לנקודה המסורתית בלה פלז'ר הוסרה. התוצאה הייתה מסלול של 107 קילומטרים וכ-6,200 מטר טיפוס מצטבר – ארוך יותר מהתכנון המקורי, אך עם סיום שונה.
אצל הגברים, האמריקאי הנס טרוייר היה היוזם המוקדם, ממש כמו בווסטרן סטייטס. הוא רעב. הוא רץ בחזית והכריח את המועמדים להגיב. אבל ב-40 הקילומטרים האחרונים כריסטיאן מינוג'ו השתלט על המרוץ. האיטלקי, שסיים שני ב־OCC בשנה שעברה, שמר על קצב יציב עד שאמוני וניצח בזמן 10:21:48. מיגל ארסניו הפורטוגלי התקדם במחצית השנייה, עבר את טרוייר וסיים שני ב-10:27:25. טרוייר החזיק במקום השלישי עם 10:33:29.
View this post on Instagram
מינוג'ו בן ה-42 אינו חי את שגרת הספורטאי המקצועני המקובלת. לצד הריצה הוא עובד כאחראי סכר בצפון איטליה. הניצחון שלו הגיע שנה אחרי הניצחון האיטלקי של פרנצ'סקו פופי, והותיר את תואר הגברים של CCC באיטליה שנה נוספת. הניצחון הזה היה מתוק במיוחד אחרי שבשנה שעברה הוא הגיע שני בפער קטן אחרי וולסמלי ב-OCC.
CCC לנשים: מפיגור של 20 דקות לניצחון
מרוץ הנשים סיפק את המהפך הגדול של היום. מיאו יאו הסינית, מנצחת OCC בשנתיים האחרונות ועברה למרחק הכמעט כפול, פתחה חזק והובילה בחלקים הראשונים. טוני מקאן נשארה קרובה, עברה להובלה בירידה מגראן קול פרה והגיעה לשמפה-לאק ביתרון של כשתי דקות. מאחור, אינגווילד קאספרסן הייתה מחוץ לעשירייה הראשונה ובאמצע המרוץ פיגרה בכ-20 דקות.
ואז החל המרוץ מחדש. מקאן נעצרה כשתי דקות במעבר רכבת, ויאו חזרה אליה ואף פתחה שוב פער. קאספרסן, בינתיים, התחילה לעבור רצה אחר רצה. הפיגור שלה הצטמצם ל-11 דקות בטריאן ולארבע וחצי דקות בלבד בוואלורסין. פחות מעשרה קילומטרים לסיום היא עברה תחילה את יאו ואחר כך את מקאן, ולא הותירה להן זמן להגיב.
קאספרסן ניצחה ב-12:01:14 שעות והפכה לאישה הראשונה שמנצחת ב-CCC פעמיים, לאחר זכייתה ב-2023. מקאן סיימה שנייה, חמש דקות אחריה, ויאו שלישית. שלוש מנצחות עבר של המרוץ תפסו את שלושת המקומות הראשונים. ג׳ניפר ליכטר, שהגיעה אחרי ניצחון ושיא מסלול בווסטרן סטייטס, סיימה רביעית.
View this post on Instagram
UTMB: הזינוק נדחה, הקצב רק עלה
סופת רעמים צפויה דחתה את זינוק המקצה המרכזי – ה-UTMB – בשעתיים. מ-17:45 ל-19:45. מיד אחרי המסיימים הראשונים ב-CCC, כמעט 2,400 רצים יצאו משאמוני היישר אל החשכה. גם המסלול שונה ברגע האחרון כדי להימנע מהקטע הטכני והחשוף של פירמיד קלקר באיטליה. כפי שקרה גם בשנה שעברה. המסלול נותר הקפה של 174 קילומטרים וכ־9,900 מטר טיפוס, דרך צרפת, איטליה ושווייץ.
הפתיחה הייתה צפופה. בטיסט שסאן הוביל בלה קונטמין, כשמאחוריו בן דימן, וינסנט בויאר, רוד פארוורד וקבוצה גדולה של מועמדים. מעט לפני 40 קילומטרים דימן עבר להובלה. בלה שאפייה, אחרי 52 קילומטרים, כבר היו לו שבע דקות פער. בלאק קומבל הפער גדל ל-14 דקות כשהוא רץ בירח מלא. בפסגה בגראן קול פרה, עם הזריחה המדהימה, הפער כבר צמח ל-22 דקות.
משם המרוץ על הניצחון כמעט הוכרע, אבל דימן לא הוריד קצב. בשמפה-לאק הוא הגיע כמעט חצי שעה לפני שסאן, ובחלק האחרון הפער עבר את רף 30 הדקות. שסאן אמנם הפסיק לאבד זמן ואף הלחיץ מעט את המוביל, אך לא הצליח להתקרב מספיק. דימן נכנס לשאמוני אחרי 18:16:29 שעות. הזמן המהיר ביותר שנרשם אי פעם ב-UTMB והפעם הראשונה שבה רץ ירד מ-19 שעות. לשם השוואה, בשנה שעברה טום אוונס ניצח בזמן של 19:18 ודימן סיים שני בזמן של 19:51. עם זאת, הזמן לא ייחשב כשיא מסלול בגלל השינוי שנעשה בשל מזג האוויר.
View this post on Instagram
גל פרישות
מאחורי הקצב של דימן נרשמה נשירה חריגה בצמרת. וינסנט בויאר, מנצח UTMB ב-2024 ואחד הפייבוריטים השנה, וקורטני דוואלטר, שניצחה במרוץ שלוש פעמים, עצרו שניהם בלאק קומבל, סביב קילומטר 68 ובהפרש של 13 דקות זה מזו. גם ג'וש וייד, שלישי בשנה שעברה, רוד פארוורד, קניון וודוורד וכריס מאיירס לא סיימו. נזכיר כי עוד לפני הזינוק איבד המרוץ את קיליאן ג'ורנה, ג'ים וולמסלי, טום אוונס ורות קרופט.
שתי הפרישות הבולטות העלו שוב את שאלת לוח המרוצים. בויאר הגיע לשאמוני 62 ימים אחרי שניצח בווסטרן סטייטס וקבע שם שיא מסלול. דוואלטר הגיעה 49 ימים אחרי ניצחון ושיא בהרדרוק. ולפני כן כבר סיימה במאי את קוקודונה 250. אין מידע שמוכיח שהעומס הזה גרם לפרישות, ושניהם לא מסרו הסבר אבל הוא ממחיש עד כמה קשה להגיע פעמיים לשיא הכושר במרוצי 100 מייל גדולים באותו קיץ.
דוואלטר עצמה היא ההוכחה החריגה לכך שזה אפשרי. ב-2023 היא ניצחה באותו קיץ בווסטרן סטייטס, בהרדרוק וב-UTMB. גם קייטי שייד זכתה בווסטרן סטייטס וב-UTMB ב-2024, וקיליאן ג'ורנה עשה זאת אצל הגברים ב-2011. דווקא משום שהרשימה הזאת קצרה כל כך, כל ניסיון לדאבל כזה הוא הימור גדול. בעיקר היום כשהאתגר רק גדל ככל שהענף מתפתח. רשימות המשתתפים עמוקות יותר, הקצב עולה והפערים מצטמצמים. והאימונים נעשים יותר ויותר ממוקדים בהתאם.
בן (ספידי) דימן: שתי פרישות, מקום שני – ואז ניצחון
המספרים מספרים רק חלק מהסיפור הייחודי של המנצח. דימן, בן 34, גדל בסינסינטי ושיחק כדורגל בתיכון ובאוניברסיטה. ב-2012 עזב את הספורט המאורגן ויצא למסע של כ-3,500 קילומטרים לאורך שביל קו פרשת המים היבשתית בארצות הברית. בהמשך למד מזון בר-קיימא ומערכות ביו-אנרגיה, חצה ברגל חלק גדול מנפאל וגילה את עולם האולטרה כמעט במקרה, בזמן שעבד במסעדה בסילברטון בשבוע של הרדרוק.
כיום הוא חי עם אשתו אופלי ושלושת בניהם למרגלות הפירנאים בצרפת. בשנתיים הראשונות שלו במדינה לא הורשה לעבוד, ולכן חילק את זמנו בין גידול הילדים לריצה. תקופה שבסופו של דבר הובילה אותו לחוזה מקצועני. הדרך שלו ב-UTMB הייתה רחוקה מלהיות חלקה. פרישות ב-2023 וב-2024, מקום שני ב-2025, ואז השנה מרוץ כמעט מושלם. אחרי הסיום הוא הודה, בחצי חיוך, שרץ באגרסיביות יוצאת דופן בלי "לכבד" את המסלול. ולפעמים זה עובד.
מאחוריו התפתח אחד המאבקים הטובים של סוף השבוע. קיילב אולסון שניצח בשנה שעברה בווסטרן סטייטס, ועם הופעה ראשונה ב-UTMB, התקדם לאורך המחצית השנייה וסגר על שסאן בירידה האחרונה מלה פלז'ר. אחרי יותר מ-170 קילומטרים השניים הגיעו לרחובות שאמוני בהפרש של פחות מדקה. שסאן הביט לאחור רק סמוך לסיום והחזיק במקום השני עם 18:47:38. אולסון סיים שלישי ב-18:48:24 – 46 שניות בלבד אחריו. שלושתם ירדו מ-19 שעות, וכל עשרת הראשונים סיימו בפחות מ-20. אולסון כתב בסטראבה שהוא התאמץ מאוד ולמד הרבה. עוד נראה אותו פה שוב.
ל'הירונדל בראש: שלושה מרוצים, שלושה ניצחונות
גם מרוץ הנשים התחיל ללא בעלת בית ברורה. בלנדין ל'הירונדל, רייצ'ל אנטרקין ולוסי ברתולומיו החליפו ביניהן את ההובלה בחלק הראשון. בלה שאפייה, אחרי 52 קילומטרים, ל'הירונדל הובילה בדקה בלבד על אנטרקין. בלאק קומבל השתיים עדיין רצו כמעט יחד. רק סביב אמצע המרוץ החלה הצרפתייה לייצר הפרדה.
View this post on Instagram
הפער גדל בהדרגה, ובוואלורסין, אחרי כ-155 קילומטרים, כבר עמד על יותר מ-40 דקות. גם נפילה של המובילה וצליעה בירידה האחרונה לא שינו את התוצאה. ל'הירונדל ניצחה ב-21:54:49. הזמן המהיר ביותר של אישה בתולדות המרוץ והראשון מתחת ל-22 שעות. גם כאן, נזכיר כי לא מדובר בשיא מסלול רשמי. הדמעות בכל מקרה התחילו להישפך כבר 200 מטר לסוף.
ל'הירונדל בת ה-35 היא לא רק רצת שבילים מקצוענית ואלופת עולם פעמיים, אלא גם רופאת נשים ומיילדת. היא גילתה את הטרייל בשלב מאוחר יחסית, בשנים האחרונות של לימודי הרפואה שלה בראוניון, ובמשך שנים שילבה עבודה בבית חולים עם אימונים ותחרויות. היא עוסקת גם בקידום רפואת נשים בספורט, ולאחרונה לקחה הפסקה מן העבודה הקלינית כדי להתמקד בריצה.
הניצחון השלים עבורה רצף נדיר. אחרי זכיות ב-OCC וב-CCC, היא הוסיפה גם את UTMB והפכה לאישה השנייה שמנצחת בשלושת גמרי שבוע מון בלאן. אנטרקין, בהופעת הבכורה שלה ב-UTMB, סיימה שנייה ב-22:15:54. היא אמרה בסיום שזה היה המרוץ הכי קשה בחייה (כן, והיא זאת שניצחה בקוקודונה 250 מייל את המרוץ הכללי). אמילי שמיץ בת ה-45 השלימה מחצית שנייה מצוינת וכמעט תפסה אותה, אך סיימה שלישית ב-22:17:28 – דקה ו-34 שניות בלבד מאחור.
הזווית הישראלית
כמיטב המסורת, גם הרצות והרצים מישראל משתתפים בחגיגה. ב-OCC יוסי אוסטרוביאק היה הנציג כחול-לבן בקו הסיום עם 11:24:49 שעות. ב-CCC אורי לב, שברזומה שלו יש גם ספרטתלון, סיים אחרי 25:00:54 שעות. יוסי דוד קבע 25:26:34 שעות. גדי שרבף זינק למרות פציעה, אך לא סיים. ב-TDS תחת תנאים קשים במיוחד של קור, גשמים וברד, ברק תערי קבע 36:46:53 שעות. ב-UTMB, ארבעה רצים עדיין נמצאים על המסלול – ארז גולדשמידט, ליאור אורן, עידו גזית ועומר לורי.
