יש רצים מבוגרים ממני שעושים דברים מטורפים. יאיר ישראל בן ה-82 כבר שנים רבות חוגג יום הולדת בריצה לפי מספר שנותיו. אודי בן יעקב רץ פחות מ-3:30 במרתון בגיל 73. ידידי מקבוצת הריצה של שב"ס אשר גרבוב רץ 28 ד' 5 ק"מ בגיל 81. ועוד ועוד.

לכתבות נוספות בנושא:
ריצה או רכיבה על אופניים: איזו פעילות באמת מנצחת?
לעמוד בקצב: היתרונות והחסרונות של ריצה עם פייסר.
הולכים מהר – חיים יותר? למה מהירות ההליכה היא מדד בריאותי חשוב.

מאז שהתחלתי לרוץ בגיל 53 השתייכתי תמיד למחלקת הרצים ה"איטיים". כמעט תמיד בשליש האחרון של הרצים בקטגוריית הגיל שלי. בקושי ירדתי משעה ב-10 ק"מ ומרתון סיימתי ב-5 שעות. בשנים האחרונות אני מתמקד בעיקר בהליכה מהירה יחסית. לאור זאת, ברור שפדלאה כמוני צריך לאתגר את עצמו במשהו יותר ריאלי ליכולותיו ה"מוגבלות".

יום הולדתי ה-70 אמנם היה כבר בספטמבר, אבל בקיץ אני לא מסוגל ללכת או לרוץ מחוץ למכון הכושר. לכן, רק אמש ביציתי את המשימה שבכותרת – 70 ק"מ לכבוד גיל 70. ולשמחתי, השלמתי אותה בהצלחה.

איך בכלל הגעתי לזה?

לפני עשור קראתי שההלך האולימפי לשעבר פרופ' שאול לדני הלך 80 ק"מ בישוב מגוריו – עומר, לרגל יום ההולדת ה-80 שלו. לא חשבתי בכלל על אפשרות לעשות משהו דומה. והנה, באותה שנה ידידי אהרון לשם קיבל השראה מלדני והחליט לחגוג את יום הולדתו ה-70 בהליכה של 70 ק"מ. בניגוד לי, שכבר רצתי שנה קודם מרתון, הוא כלל לא השתתף במרוצים. ובכל זאת עמד במשימה בנחישות שכל כך אפיינה אותו. ביום הולדתו ה-75 הוא חזר על כך עם 75 ק"מ. זה נתן לי השראה לעשות ניסוי ולחגוג יום הולדת 66 בהליכה של 66 ק"מ, ועשיתי את זה בהצלחה.

אהרון לשם כבר החל בשנה שעברה להתאמן לקראת אתגר ה-80 ק"מ. אך למרבה הצער הוא נפטר עקב התקף לב בקיץ האחרון. אהרון היה איש אשכולות מדהים, בכיר בחברת רפאל, שהיה אחראי על מערך ניסויי הטיולים בשדה שדמה שמדרום למצפה רמון. הוא אף המשיך לעסוק בזה עוד שנים רבות אחרי פרישתו לגמלאות. בגיל 70 פלוס הוא החל ללמוד היסטוריה וזמן קצר לפני מותו קיבל אישור על כך שעבודת הדוקטורט שלו אושרה. המחקר שלו עסק במנהיגות היהודית בתקופה שלפני השואה ובמהלכה בחמש עיירות באזור ורשה, ובהן עיירת הולדתו של אביו.

השעון של בני נוה אחרי 70 ק"מ | צילום: פרטי

ביום שישי האחרון יצאתי לאתגר שלי, ומסתבר שעברתי אותו די בקלות. המשימה היתה לסיים ב-12 שעות והזמן הסופי היה 11:48 שעות. התחלתי ב-4 ק"מ ריצה, ואחר כך עברתי להליכה מהירה כשלאט לאט הורדתי קצב. כנראה שהתכנון שלי היה זהיר מאד, ולכן בחמשת הקילומטרים האחרונים, בהם חששתי להיתקל ב"קיר" המפורסם של המרתון, דווקא הגברתי מהירות כשהאדרנלין ממריץ אותי.

מי שליווה אותי חלק מהדרך היו ידידי יהושע וייס והאיש והאגדה יוסי גולדין בן ה-79, הרץ העיוור המבוגר ביותר בישראל, אותו אני מלווה באימונים כבר 11 שנים. הפעם התלוותה אלינו גם נכדתו יהלי, שמעריצה בצדק רב את סבא שלה.

אם הולכים לא צולעים במדרגות

לעולם לא אשכח איך בבוקר שאחרי המרתון הראשון שלי בטבריה ישבנו בחדר האוכל במלון וראינו איך חלק מהאורחים צולעים כשהם יורדים במדרגות. לרוב זה מאפיין מי שניסה לרוץ מהר מדי וסיים כשהוא מדדה אל קו הסיום. אני אז לא צלעתי, כי רצתי את המרתון בדיוק לפי התכנון הזהיר.

כפי שאתם יכולים לראות בסרטון – אני ירדתי בבוקר שאחרי במדרגות ללא בעיה. ממליץ לכל אדם בגיל 50 פלוס שנוהג לרוץ או אפילו ללכת באופן קבוע לנסות את האתגר הזה.

אז איך הופכים את הרעיון הזה לטרנד?

הרעיון שלי הוא להקים קבוצה של אנשים (אפילו הקמתי קבוצת פייסבוק ייעודית לנושא) שייקחו על עצמם את האתגר הזה וייעזרו בחברי הקבוצה שילוו אותם באתגר. יכולות להיות הרבה ואריאציות לאתגר הזה:

• בני 30 שרצו רק חצי מרתון ירוצו 30 ק"מ. מי שרץ מרתון ירוץ 60 ק"מ.
• בני 40 שטרם רצו מרתון "יעגלו" למרתון.
• בני 50 יכולים להחליט לשלב ריצה והליכה.
• בני 60 שזה גדול עליהם יכולים להחליט לרוץ רק 30 ק"מ.
• בני 80 יכולים להסתפק ב 8 ק"מ ריצה או 40 הליכה.
• מי שיורד משעה ב-10 ק"מ בגיל 60 יכול לקבוע לעצמו אתגר לרוץ כל שנה בדיוק במס' הדקות הזהה לגילו.

מי מעוניין?