אפרת קיסוס מקליס גדלה במושב פארן שבערבה בתחושת תסכול קלה. היא תמיד אהבה ספורט, הייתה אתלטית ושחיינית, אבל לא היו לה את הכלים לפתח את המיומנויות האלה מעבר לרף מסוים. לכן, כשנולדו חמש בנותיה, היא החליטה שעם המגורים בהרצליה היא תיתן להן את כל האפשרויות למצות את הפוטנציאל הגלום בהן. לרגל יום המשפחה, נכנסנו לבית משפחת מקליס כדי לשמוע על אחת המשפחות הכי ספורטיביות שתמצאו.
"אני ודני הורים לחמש בנות שנולדו בהפרשים קטנים האחת מהשנייה", מספרת קיסוס מקליס. "יש את הבכורה נטלי, עוד רגע בת 17, אחריה נורית, בת 16, ענבל, בת 15, ערבה, בת 13 וחצי ואיריס בת ה-10. כולן מאוד ספורטיביות ואתלטיות. הן התחילו עם שחייה וטריאתלון ובשלב כלשהו נשארו רק בשחייה (מייצגות את אגודת א.ס רמה"ש – א.י). פרט לערבה, שמתאמנת למעשה בשתי אגודות ומתחרה בשני הענפים (בטריאתלון בגולדן טרי). לא פשוט לה, אבל היא יודעת מה היא רוצה. פעם היא הייתה אלופת ישראל בטריאתלון, פעם אחרת היא סיימה במקום השני והשלישי. היא בצמרת".
בנות משפחת מקליס | צילום: פרטי
נטלי שוחה למרחקים ונמנית על הסגל המורחב של נבחרת המרחקים של ישראל, נורית בחרה במקצים הקצרים יותר וכבר התחרתה בחו"ל, ענבל שחיינית מאוד מגוונת ואף זכתה לאחרונה במדליה ראשונה במעורב אישי. כולן לומדות בכיתה אולימפית בבית הספר עמוס עוז בתל אביב במגמת שחייה של שחיין העבר מיקי חליקה. פרט לערבה, שלומדת במגמת טריאתלון בבית ספר אלתרמן בהרצליה.
היתה להן בכלל אפשרות לבחור בכיוון אחר בחיים?
"לאחרונה שאלתי את איריס אם היא אוהבת לשחות והיא ענתה לי 'את יודעת אמא, אני ממש אוהבת'. אם היית שואל אותה את אותה השאלה לפני שנתיים היית מקבל תשובה אחרת. היא רצתה להיות ציירת ולא הבינה למה היא צריכה את זה. אני עניתי לה שתהיה ציירת ושתעשה ספורט. הבנות בכלל אוהבות להתחרות, זה משהו שהן מקבלות מהאווירה בבית. הם נולדו להורים כאלה וזה עבד. הן גם מאוד מפרגנות האחת לשנייה ובאליפות ישראל האחרונה למרחק של 5 ק"מ נטלי התחרתה ונורית צעדה במקביל אליה הלוך ושוב את הבריכה לכל המרחק בזמן שהיא שחתה".
הן מתחרות גם האחת בשנייה?
"זה קרה בעבר, אבל היום כבר פחות כי הן עושות דברים שונים. לפעמים יוצא שבליגה הן מתחרות אחת בשנייה. היו פעמים שזה הציק והפך להיות משהו קשה בבית, אבל כל אחת תפסה לבסוף את הכיוון שלה. הלב מתרחב מגאווה כשהן מתחרות יחד ומצד שני גם קשה לי עם זה כאמא. אבל הן למדו לחיות עם זה ולפרגן".
נטלי מקליס | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
אפרת קיסוס מקליס, אדריכלית שפועלת בתחום המלונאות, שחתה במהלך לימודיה בארה"ב. דני מקליס, עו"ד במקצועו ושחיין חובב, פוקד באופן קבוע יחד עם כל המשפחה את המשחים השונים בליגת המשחים של שוונג. כשאפרת שבה לישראל החלה להתחרות בענף הטריאתלון ונשבתה בקסמם של הילדים הקטנים שהתחרו. עד היום היא זוכרת איך אמרה לעצמה שגם הילדים שלה יהיו כאלה. "וזה מה שנחרט לי בראש", היא מודה. "המראה היה מדהים. וכשהבנות הגיחו לאוויר העולם זה מה שהן עשו".
"הפעילות של שוונג בענף היא מדהימה", ממשיכה קיסוס מקליס. "דני הולך למשחה ואוהב את זה. אם פעם היית מגיע לווינגייט, יושב בטריבונות ומתייבש עד המקצה של הילד שלך, היום החוויה הרבה יותר נגישה. שוונג הפכו את זה להפנינג מקסים שמאפשר לכל המשפחה להגיע, לחוות ולהתגבש. אצלנו לדוגמה במשחה הים האדום האחרון באילת נטלי שחתה למרחק של 7.5 ק"מ, דני, נורית וערבה שחו למרחק של 1.5 ק"מ, ענבל למרחק של 4.5 ק"מ ואיריס שחתה את המשחה העממי".
משפחת מקליס בגביע הים האדום | צילום: פרטי
יש המון התארגנות וניהול זמן קפדני באורח חיים כזה.
"הן נוסעות המון למחנות אימון בארץ ובחו"ל ויש המון התארגנויות. לילדות שלי יש חיים כל כך שונים מבני גילן. אין להן אחר צהריים פנוי, שלא נדבר על בקרים. נטלי לדוגמה עולה על האופניים החשמליים ונוסעת לאימון בחמש בבוקר. הן צריכות גם להתארגן על אוכל, בהתאם לתפריט של תזונאיות שמלוות אותן. אין דבר כזה לאכול על הדרך. יש להן אישור לחמם את האוכל שלהן בחדר המורים. החיים שלהן באמת אחרים. החברים הכי טובים שלהן הן מהשחייה ומהטריאתלון ועדיין אני חושבת שזו מתנה לחיים".
איפה עובר הקו בין הבנה שמדובר במתנה לבין אורח חיים נוקשה מדי?
"עם יד על הלב לפעמים אני חושבת שאולי זה יותר מדי. אולי התחרותיות מוגזמת, אולי הציפייה גדולה מדי ושאני מונעת מהם חיי חברה עשירים יותר אילולא הספורט. ההתחבטות כל הזמן שם וזה משהו שאני לא שלמה איתו במאת האחוזים. הדרך הכי טובה לבדוק את זה היא פרישה. גיל העשרה זה הזמן שבו רבים פורשים. בזמן הזה נטלי תופרת מרחקים ונפחים ובמקביל היא תלמידה מצטיינת. ואני שואלת האם זה נכון שהיא עובדת כל כך קשה כבר היום בחיים שלה? היא מבחינתה רוצה להגיע לפסגה ויש לה מטרות. ועדיין זה להיות כל הזמן עם היד על הדופק ולבדוק שהכל בסדר, כשבלי תמיכה כלכלית והורית מהבית זה לא יכול לקרות. צריך לקחת את זה בחשבון – יש המון ויתורים באורח חיים כזה מצד ההורים וגם מהילדים. אבל בעיקר ההורים צריכים להבין שהילדים במוקד ואז הם".
משפחת מקליס במשחה דולפין אשדוד | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
