לכל הטורים של נעה כפרי לחצו כאן
ראן דה מה? מעולם לא שמעתי ולא הכרתי את המונח שמתגלגל בחופשיות על לשונות חברותיי לסוף השבוע בברצלונה. לא ברור לי איך, אבל מעולם לא שמעתי על אף אחד מסופי השבוע האלו שמתקיימים מזה 8 שנים במדריד, ברלין, רומא ואף ירושלים. עם הנחיתה התקבלנו בחיבוקים וקיבלנו מ-Genesis ומ-Run The View שקית תשורות מושקעות עטופות בסרט ורוד, יחד עם שקיות של ערכות המרוץ בו נשתתף ביום א' – מרוץ Carrer de la Mujer. זהו מרוץ הנשים הגדול באירופה, המתקיים במספר יעדים בספרד מדי שנה, וחורט על דגלו את המלחמה בסרטן.
החבורה נפגשת לראשונה – מי שזו הפעם התשיעית שלה, מי בפעם החמישית ומי שזו הפעם הראשונה. אני פוגשת זוג אחיות שהן כבר סבתות, שני זוגות חברות וזוג חברות שהן כמו אחיות. גם את לילך דומינגז אני פוגשת לראשונה, הרוח והמוח מאחורי ההפקה. קבוצה מיוחדת, מגוונת – מהמרכז, מהדרום, בנות 40 מינוס, בנות 60 פלוס וכל מה שבאמצע.
נוחתות בברצלונה – מפגש ראשון עם העיר
עם הנחיתה ליווה אותנו מזג אוויר מעונן וחמים, לצד תהיות על ביטחון ואנטישמיות. רנטה ביסמוט, מדריכה מקומית שחיה בעיר יותר משני עשורים, הרגיעה מיד: היא עצמה לא נתקלה באירועים אנטישמיים. ואכן, למעט שלט יחיד מול המלון, הרחובות היו שקטים – לפחות בנושא שלנו. המקומיים מפגינים, כן, אבל בעניינים אחרים לגמרי.
הקבוצה בברצלונה | צילום: לילך דומינגז / RUN THE VIEW
סיירנו בין סמטאות הרובע הגותי לבין אמפנדס ספרדיים אסליים. בין כרמלה, הפסל השטוח של Jaume Plensa לבין צ'ורוס נוטף שוקולד איכותי (אבל טבעוני, בשביל הבריאות). בין גבינת קשקבל עם כמהין לסיפורו המרתק של החמון.
רנטה, שמכירה את ברצלונה לפני ולפנים, שפכה אל המדונה עובדות אדריכליות מפתיעות, סיפורים היסטוריים וסודות מקומיים (הידעתם שכל בניין נבנה עם פינות חתוכות בזווית 45 מעלות במקום פינות ישרות, כדי לאפשר לתושבים שטח ציבורי פתוח ברחוב?). הסיור היה מקצועי ומלמד, והאוכל היה נחוץ אחרי הטיסה המוקדמת. זו גם דרך נהדרת לנצל את הזמן עד שהחדרים במלון מוכנים. אני, מצדי, הבנתי שאחרי כל זה נצטרך לרוץ לפחות מרתון שלם רק כדי לאזן את הקלוריות שטעמנו במסעדת הטאפאס לסיום הסיור.
רצות, מטיילות, נושמות
לילך דומינגז, תושבת ברצלונה בארבע השנים האחרונות, התחילה לרוץ בגיל 30. אחרי שבע שנים יצאה לקורס מדריכי ריצות והקימה את RUN THE VIEW ב-2017 בעקבות אהבתה לריצה ברחבי העולם.
"מצאתי את עצמי רצה בערים אירופאיות, מכירה ומטיילת בעיר דרך הרגליים בריצה. תוך כדי ריצה בברצלונה, הרבה לפני שחשבתי לעבור אליה, חשבתי שזה היה יכול להיות מדהים אם החברות שרצות איתי בארץ יכלו לרוץ איתי כאן ובכלל, להדביק בחיידק הריצה הזה עוד נשים. לא מצאתי חופשות ריצה שמשלבות גם קולינריה וגם תכנים מעשירים – וזו הסיבה שאני עושה את זה, למעשה. החלטתי שאני מקימה את זה בעצמי עבורי ועבור נשים אחרות שזקוקות לפסק זמן מהשגרה, לחיבור לעצמן ולקהילת נשים מעצימה ומרימה", היא מספרת בחיוך.
כיום כוללת RUN THE VIEW קהילה של מאות נשים שהשקיעו ומשקיעות בעצמן סוף שבוע בעיר אירופאית דרך ריצות-טיול ("ריצטיול"), וגם סיור קולינרי, סדנת בישול, ארוחת ערב צמחונית בריאה ושיעור יוגה ומתיחות שכלל עיסוי זוגי. והשוס הוא – ש-Genesis ו-Run The View דואגים להכל. הן לא צריכות לדאוג לשום דבר.
גם יוגה הייתה בתפריט | צילום: לילך דומינגז / RUN THE VIEW
הנשים הללו רגילות להיות אלו שמתכננות את לוח הזמנים השבועי, כמו גם את הטיולים בחו"ל. אחראיות להזמין את הטיסות והמלונות, כמו גם לארוז עבור כל בני המשפחה. זה שינוי מרענן להגיע בלי שום אחריות על הלו"ז ועל התכניות, ולהתמסר לסוף שבוע של בילויים וריצה.
ריצת בוקר בין גאודי לעדשת המצלמה
בבוקר למחרת מצאתי את עצמי מתעוררת מוקדם להצטרף לריצטיול לפנות בוקר קטלוני קריר בין המבנים שתכנן האדריכל גאודי. הרחובות היו ריקים מאדם ומחכים רק לנו. בעוד שעה כבר לא יהיה ניתן לעבור מרוב תורים של תיירים.
הריצה בין התחנות התבצעה יחד, בקצב דיבור נעים, ובכל תחנה לילך המתינה לכולן והסבירה על ההיסטוריה של המקום – לא לפני שנלקחו לפחות תריסר תמונות לאורך, לרוחב ובאלכסון, שיהיה ליתר ביטחון.
סדנת בישול – או סדנת שתייה במסווה
למדנו לבשל פידואיה Fideuà, בת הדודה הקטלונית של הפאייה, בעזרתו של השף קרלוס שהוביל את הסדנה. אם תשאלו אותי, זו סדנת בישול במסווה של סדנת שתייה. כי בין ניקוי מולים לפריסת זוקיני סיימתי מסוחררת לגמרי מהיין הלבן הספרדי המשובח.
אטריות נודל קצרות מחליפות את האורז והנה קיבלנו פידואיה, יענו קיגל פירות ים. אני כבר לא סגורה על מה אני מכניסה אל פי אחרי שמונה כוסות היין שליוו את הארוחה, בזמן שתכלת מראשון לציון הפכה לפתע לסלסטה מהרובע הגותי תוך כדי שהיא טורפת את הביצים לטובת קרם הקטלן, בן דודו של הקרם ברולה, אם כבר בבני משפחה קולינריים עסקינן. ואל תתפסו אותי במילה – אני מדריכת טריאתלון, לא מאסטר שף.
ערב של קולינריה ואלכוהול | צילום: נעה כפרי
למה הן מגיעות?
מעל חצי מהקבוצה הן משתתפות חוזרות שמצביעות ברגליים. אפילו טליה כלפון-טובול, אורחת שהגיעה מקליפורניה תוך כדי ביקור אצל המשפחה בארץ. "על אף כל האתגרים, בעלי זיהה שאני צריכה לנשום ודחף אותי להגיע", היא מספרת. "לאורך השנתיים האחרונות של הרילוקיישן בסיליקון ואלי הראש עובד ועובד, המציאות היומיומית אינטנסיבית עם הרבה לחץ, 3 ילדים ובית לנהל".
היא השאירה בבית גאנט שבועי ושנתי מסודר, "קלנדרי ופיסקלי", כמו שהיא מדגישה. החברות סביבה ציינו את זה לפחות פעם בשעה – מרוב קנאה.
טליה הגיעה יחד עם חברתה אפרת לוגסי מחבל אשכול. הן הכירו דרך בני זוגם שמתאמנים לאיש ברזל בדרום. זו כבר הפעם השנייה שהן יוצאות לסופ"ש ראן-דה-ויו יחד. "הגעתי לנשום", היא משתפת. "הבן שלי היה בעזה בשנתיים האחרונות וכעת בחופשת שחרור, אז אפשר לנשום. זו יותר מחופשת ריצה. יש גם את האספקט הקולינרי, סיור אוכל, סדנת בישול, וגם הרבה זמן חופשי שמאפשר התבוננות פנימה, לנשום ולהכיר. טליה ואני הכרנו לפני כן באופן שטחי, אבל לא ברמת ההיכרות העמוקה אליה הגענו בחופשה".
חברויות שנרקמות | צילום: לילך דומינגז / RUN THE VIEW
אילנה מתל אביב, שמגיעה בפעם השישית עם אחותה דניאלה. שתיהן כבר סבתות: "אני עושה דברים שלא חשבתי שאעשה, יוצאת מאזור הנוחות". ודניאלה מחדרה מוסיפה: "הכי חשוב להמשיך לנוע".
לילך טביביאן, מדריכת זומבה מרמת השרון, מגיעה כבר בפעם התשיעית: "רכשתי כאן חברות לכל החיים. אנחנו נפגשות במירוצים, בנסיעות, אפילו למדנו יחד קורס באוניברסיטה".
בנימה אישית, אני אציין כדי שתלמדו מהטעויות שלי – "זמן חופשי" זה בעצם זמן לעלות ולרדת בכל הקומות בזארה, אם זה לא היה ברור. אין הכוונה היא לקרוא שני ספרים עבי כרס. בפעם הבאה אל תעשו טעויות כמוני – תשאירו מקום במזוודה.
המרוץ – ים אנושי ורוד
המספר 36,000 משתתפות נשמע גדול, אבל ההרגשה גדולה עוד הרבה יותר. כדי להבין: דמיינו את כל ההזנקות של מרתון תל אביב בכל המרחקים, עומדות יחד על קו הזינוק. רק האפשרות להתחיל לרוץ אחרי החציה של קו הזינוק לוקחת מעל קילומטר.
עוצמה של 36 אלף נשים | צילום: CORREDOR
בנות, אימהות, סבתות, סבתות רבתות בכיסאות גלגלים, סבתות שרצות מהר ממך, ילדים בעגלות, כלבלבות בחולצות ורודות – כולן היו שם. כל שדרות ברצלונה נצבעו ורוד. אבות, בני זוג וילדים קטנים גודשים את השדרות בצעקות עידוד עם שלטי "יאללה אמא!" בגרסה הספרדית. בתחרות השלט המוצלח ביותר זכה השלט: "Your Hair Still Looks Great", שפגשתי בקילומטר החמישי. מרוץ נשים או לא מרוץ נשים?
האקספו שלפני המרוץ היה ענקי, עם אינסוף הגרלות ותחנות ורדרדות, כולל תחנת תרומת שיער: נשים יושבות על כיסאות כתר מפלסטיק, בלי מראה ובלי ספר, מול תור של נשים עליזות בטייץ, וגוזרות את צמתן לקול תשואות הקהל. מחזה מרשים ומעורר השראה – לא לבעלות לב חלש או לצמיחת שיער איטית.
האווירה הזכירה לי מעט את טריאתלון הנשים ע"ש סוזי ותמר דבוסקין שהתקיים בהרצליה במשך שנים רבות עד 2021. גם שם הסיסמה הייתה: "כל אחת מנצחת". זה היה הטריאתלון הראשון שלי – כמו של רבות אחרות. באירועים כאלה אפשר לשחות חזה, לרכוב עם סלסלה ופעמון ולרוץ עם מקטעי הליכה – והכול בסדר.
מסבתות ועד ילדות | צילום: CORREDOR
סיום מרגש וקשרים לכל החיים
ארוחת הערב המסכמת גרפה דמעות התרגשות רבות, וזאת לאחר ארבעה ימים בלבד של מסע משותף. חיבורים כאלה נוצרים רק בחוויות משותפות. עכשיו אני מבינה היטב איך לילך מצליחה לסחוף אחריה קהילה גדולה שחוזרת שוב ושוב.
התכנון המדויק יחד עם Genesis – מסיור קולינרי, דרך סדנת בישול, הפסקות מנוחה, שופינג, יוגה, ארוחת ערב חגיגית – ועד התחושה שמישהי מנהלת את הכול בשבילך. נשים שמנהלות לו"זים של משפחות שלמות – פתאום יכולות לעצום עיניים ולסמוך.
אם הכתבה עשתה לך תאבון לעוגת גבינה באסקית, לפלפל פימנטון או ל"ריצטיול" ברחובות אירופיים קסומים – או שפשוט נגמר לך מה ללבוש – הראן דה ויו הבא, בשיתוף ג'נסיס, כבר מתבשל. בברצלונה, בישראל ובעוד יעדים נוספים.
בשיתוף ג'נסיס ספורט
