לפני מספר ימים התבשרנו על מקרה טרגי שבו נפטר ספורטאי סיבולת מדום לב. אירוע פתאומי שכזה מטלטל את עולמנו משום שהוא מתרחש באופן פתאומי ללא כל סימני אזהרה ומכניס את כולנו לחרדה ולשאלות כמו "אם זה קרה לו אז זה יכול לקרות גם לי"? "איך אפשר לאתר מבעוד מועד מחלת לב"? אז בדיוק כאן אני מבקש להסביר ולחדד מספר נקודות.
1. מחקרים מראים שיש סימנים מקדימים להתקף לב!
כן, כן, מה שאתן קוראות. הרבה פעמים התסמינים מופיעים מספר שבועות ויותר לפני האירוע הלבבי. במחקר שנערך על נשים בכתב העת הרפואי Circulation הופיעו תסמינים מקדימים אצל 95% מהנשים.
הנפוצים ביותר היו: עייפות (הנפוץ ביותר), הפרעות שינה, חרדה או תחושת "משהו לא בסדר"
לעיתים גם: בחילות, כאבי גב, חולשה, סחרחורת. רבות מהנשים חוו את התסמינים יותר מחודש לפני ההתקף.
גם אצלי במרפאה אני פוגש משהו דומה, בשיחה עם מטופלים לאחר האירוע הלבבי מסתבר שהיו סימנים מקדימים כגון צרבות, חוסר נוחות בחזה בפעילות גופנית, הרגשה שמשהו לא בסדר וכדומה.
העצה המרכזית שלי היא קודם כל להיות קשובים למה שהגוף "אומר" לכן ולכם. מדי פעם תעצרו ותשאלו "איך אני מרגיש/ה?" "מה הדופק שלי במנוחה לעומת רמת הבסיס?" "איך ההתאוששות שלי מאימונים"? דבר נוסף וחשוב הוא להיות במעקב של רופא/ת משפחה. ממש לגשת לפגישה, בדיקה גופנית ומעבר על בדיקות דם, במיוחד למי שיש גנטיקה של מחלות לב (שזה אחד המנבאים הכי חזקים למחלת לב).
2. אין באמת בדיקה אחת שיכולה לשלול או לאמת בעיה בלב
מדובר במכלול של נתונים שמצטרפים לתמונה אחת וגם אז אנו יודעים בסבירות יותר גבוהה.
בדיקת מאמץ כמו שמבצעים מכוני הספורט אינה מדויקת לספורטאים/ות צעירים ו"בריאים". הבדיקה לא מתבצעת בדופק מקסימלי במרבית המקומות. בנוסף, הבדיקה יותר מדויקת לחולים עם מעורבות של מספר עורקים. בחלק גדול ממקרי המוות הפתאומי באנשים צעירים מדובר בחסימה של עורק ראשי בודד ("עורק האלמנות") ולכן לא תמיד זה בא לידי ביטוי בבדיקה.
באם משתמע מדבריי שספורט הוא דבר מסוכן אז לא, ממש לא. פעילות גופנית קבועה ומסודרת, שמשולבת עם מודעות לגוף ולנפש היא לדעתי ה"תרופה" הטובה ביותר לבריאות שלמה ומלאה.
הכותב הינו רופא משפחה וספורט, ספורטאי בקבוצת הטריאתלון של אלפא
מקור – Women's Early Warning Symptoms of Acute Myocardial Infarction (McSweeney et al., Circulation, 2003)


















