ביום שישי האחרון, בשעת בוקר מוקדמת, עשרות רצים ורצות מנבחרת שלוה-סאקוני התכנסו במתחם מסיבת הנובה ברעים. שם, מהמקום המסויט הזה, שהפך מאז 7 באוקטובר לאנדרטה של זיכרון לנרצחים שם, יצאו הרצים בשקט למסלול של 25 קילומטרים בעוטף עזה – לא רק כאתגר ספורטיבי, אלא כמעשה של זיכרון, חיבור ותקווה.
לכתבות נוספות בנושא:
המאמן רז אייזיקוביץ נפצע במלחמה, אך חולם לחזור לרוץ: "יש לי עוד הרבה דברים להשלים"
"רצתי בשביל נועה": רצת האולטרה הקדישה את ניצחונה לתלמידה שנהרגה
עם סרט צהוב בשערה: שיא נוער לנעמי בן דוד ב-3,000 מכשולים
המסלול עבר בשבילי העפר של האזור – חלקם אותם שבילים שהיו נתיבי בריחה ב-7 באוקטובר, והסתיים שוב במתחם הנובה. אל הזיעה שנטפה על פניהם הצטרפו לא פעם גם דמעות, כאשר את האסון הנורא ניתן להרגיש בכל צעד וצעד. על חולצותיהם של המשתתפים התנוסס סמל השבת החטופים, שחלקם נחטפו ממש מאותו המקום, והאימון הוקדש להעלאת המודעות ולקריאה לחזרתם
בסיום הריצה, שלושה מחברי הנבחרת שיקיריהם נהרגו מאז 7 באוקטובר שיתפו את סיפורם: יעקב וטל ברגשטיין רצים לזכר אחיהם שחף ז"ל, שנהרג בכפר עזה כשנלחם כחלק מכיתת הכוננות. לפני האירוע, שחף נהג לרוץ עם אנשים עם מוגבלויות ומכאן החיבור הטבעי לשלוה.
איתמר ויזל רץ עם נעליו של אחיו התאום, אלקנה ז"ל, שנהרג בינואר 2024 בקריסת מבנים במרכז רצועת עזה. שבוע אחרי מותו היו אמורים השניים לרוץ יחד במרתון ארץ ים המלח, וכעת איתמר ממשיך לרוץ לזכר אחיו.
רעות קרפ מקיבוץ רעים רצה לזכר דביר ז"ל, אב ילדיה, שנרצח ב-7 באוקטובר יחד עם בת זוגו סתיו, לעיני ילדיהם שניצלו.
הנבחרת של שלוה למרתון ניו יורק 2025 מונה 155 רצות ורצים והיא יוצאת למרתון היוקרתי זו השנה הרביעית, במטרה לגייס כספים למען ילדי שלוה ובני משפחותיהם. זאת כדי שילדי ומשפחות שלוה יוכלו לכבוש את המרתונים האישיים והאתגרים היום-יומיים שלהם. כי בשלוה מאמינים שלכל אדם, בכל גיל, מגיעה ההזדמנות לממש את הפוטנציאל הטמון בו ולאפשר שוויון הזדמנויות מלא.
נבחרת שלוה באתר מסיבת הנובה | צילום: אבישי בדולח
האירוע המרגש ביום שישי היה חלק מסדרת מפגשי הכנה של הנבחרת לקראת מרתון ניו יורק, אך עבור המשתתפים – ובעיקר עבור אלו שנושאים בליבם את זכר יקיריהם – זה היה הרבה מעבר לאימון. זו הייתה הוכחה לכוחו של ספורט לחבר, לזכור, ולבנות עתיד עם יותר אור.
איתמר שבח, משנה למנכ"ל ארגון שלוה ואחד הרצים, אמר לרצים לאחר הריצה: "במקום שבו נגמרה התקווה, אנחנו יוצרים תקווה. רצנו היום, איפה שאחים ואחיות שלנו חוו גהינום, איפה שאחים ואחיות שלנו נרצחו, על ידי בני עוולה. 'בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו', והיום הריצה המאוחדת והמשותפת דווקא במסלול הזה ודווקא במקום הזה, הוכיחה שזה לא יקרה במשמרת שלנו. לא ניתן לאף אחד לנצח אותנו! רעות, איתמר, יעקב וטל, לימדו אותנו שיעור ענק בתקוה, ושיעור ענק בהתמודדות. ואיך אפשר מתוך משבר לצמוח. כולנו חלק מההיסטוריה שלנו ושל העם שלנו. אנחנו יחד בהכל".
