יש רגעים בחיים שבהם עוצרים, מביטים אחורה ומבינים כמה רחוק הגענו. עבורי, 30 שנה בעולם הטריאתלון הן הרבה מעבר לציון דרך – הן מסע חיים שלם.
לכתבות נוספות בנושא:
מהזינוק עד הסיום: צפו בתקציר של TRI כנרת 2025
אביב לוי: "השארתי הכל על המסלול", תומר שפירא: "האמנתי בעצמי שהכל יתחבר"
שיא אדיר לאיתמר אשד בחצי איש ברזל ב-TRI כנרת, הדס מזר אלופת ישראל
הכול התחיל בשנת 1995, כשהייתי ילד בכיתה ח' בעמק הירדן. הייתי שחיין בינוני, משקיע שעות רבות באימונים, אך התוצאות לא עמדו בציפיות שלי. לא תיארתי לעצמי שמפגש יומיומי עם המורה שלי לספורט ישנה את חיי.
אמיר בכר, מורה לחינוך גופני וטריאתלט מהבולטים בארץ באותה תקופה, היה מגיע בכל יום לבית הספר על אופני הקנודייל שהתחלפו ללייטספיד וקליין. בנוכחות שקטה אך עוצמתית, הוא חשף אותי לעולם חדש – עולם הטריאתלון. החלטתי לנסות, והתחרות הראשונה שלי הייתה בטריאתלון עמק הירדן.
אמיר בכר ב-TRI כנרת | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
השתתפתי עם אופני ילדים שצבעתי במיוחד לאירוע. התחרות ההיא הסתיימה בזמן של 3:48 שעות, במקום אחד לפני האחרון. הוריי המתינו לי בקו הסיום, מלאים בגאווה, ואמיר בכר עבר בדיוק ברגע שסיימתי את המסלול וראה אותי מתמודד עם האתגר. ביום למחרת, במהלך שיעור הספורט בבית הספר, הוא הזכיר את ההשתתפות שלי בפני כל הכיתה – רגע שעד היום אני זוכר עד כמה הוא היה משמעותי בשבילי.
מאז אותה תחרות ראשונה, שמרתי על יציבות – 4-3 תחרויות בשנה. לאורך השנים עברתי עליות ומורדות, ובעשור האחרון התמסרתי למרחקים הארוכים. הספקתי לסיים כ-10 תחרויות חצי איש ברזל, שלוש מהן באליפות העולם של צ'אלנג' בשמורין, וחמש תחרויות איש ברזל, פעמיים בישראמן המלא.
וביום שישי האחרון, 30 שנה אחרי התחרות הראשונה ההיא, חזרתי בדיוק לאותו המקום – לטריאתלון TRI כנרת -תחרות הבית שלי. זו הייתה התחרות היחידה שלא היה לי ספק שאשתתף בה, מיד אחרי שסיימתי את צ'אלנג' ישראמן האחרון. רציתי לחגוג את הדרך במקום שבו הכול התחיל.
ניר רייכמן ב-TRI כנרת | צילום: נועם אופק, שוונג
בהתחלה חשבתי להשתתף במקצה החצי או האולימפי, אבל אז הייתה לי שיחה עם אבא שלי, יובל רייכמן, שטיפה היסס אם להירשם. באותו רגע עלה לי רעיון – נירשם שנינו ונשתתף יחד! הצעתי שנרכב כצוות: אני אשחה, אבא ירכוב, ואני אסיים בריצה. הרגשתי שזו הדרך הכי מדויקת לציין את האירוע – עם האיש שליווה אותי כל הדרך הזו, מיום התחרות הראשון ועד היום.
במהלך התחרות, אחת המתאמנות שלי הכינה שלט שכתבה עליו: “30 שנה לא הולך ברגל”. זה לא רק העלה חיוך על פניי, אלא ליווה אותי לאורך כל המסלול והזכיר לי את מה שאני אומר שוב ושוב: התמדה, התמדה, התמדה. לא משנה כמה הצלחת, תמיד להסתכל קדימה, תמיד להמשיל בדרך שלך. ראוי לציין שגם התחרות הייתה מאורגנת בצורה מופלאה, מה שתרם לחוויה.
השלט ב-TRI כנרת | צילום: באדיבות ניר רייכמן
המסר שלי היום פשוט: תמשיכו לחלום, תמשיכו לזוז, תמשיכו להשתפר. אם אצליח להדביק עוד כמה אנשים בחיידק – לאו דווקא של טריאתלון, אלא של אורח חיים פעיל ובריא שאפשר להתמיד בו לאורך שנים – עשיתי את שלי.
נתראה בצ'אלנג' ישראמן 2026!
ניר רייכמן ואביו על קו הסיום ב-TRI כנרת | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
