היא הייתה מהנשים הבולטות בתולדות האתלטיקה הגרמנית בשנות ה־20. שיאנית עולם, פורצת דרך, קפטן קבוצת כדוריד ומודל לחיקוי לנשים באירופה. אבל עבור לילי חנוך – כמו עבור מיליוני יהודים – עליית הנאצים סימנה את קץ הקריירה, וגם את סוף החיים. ביום השואה אנחנו נזכרים באתלטית שמסמלת את כל מה שיכלה להיות – ונגדע באכזריות.
פרצה דרך בעולם שעדיין לא קיבל נשים
לילי חנוך נולדה בשנת 1899 בעיר קניגסברג שבגרמניה (כיום קלינינגרד שברוסיה). כבר בגיל צעיר התבלטה בכישרונה הספורטיבי, ובעיקר באתלטיקה – תחום שנחשב בזמנו ל"גברי" מובהק. בגיל 19 עברה לברלין, שם הצטרפה ל"מועדון ספורט ברלין", שהיה מהראשונים בגרמניה לפתוח שעריו לנשים.
בתוך זמן קצר הפכה חנוך לכוכבת הגדולה של המועדון – ולאחת הספורטאיות המובילות בגרמניה כולה. לצד הישגיה באתלטיקה קלה, הייתה גם קפטנית קבוצת הכדוריד של המועדון, חברה בקבוצת ההוקי לנשים, ודמות בולטת בקידום ספורט הנשים במדינה.
אבן לזכרה של לילי חנוך בברלין | צילום: צילום: OTFW, Berlin, Wikimeida
שיאים עולמיים – והחמצה אולימפית
יכולותיה לא היו רק טובות ברמה המקומית. היא הייתה ברמה הגבוהה ביותר בעולם בתחומה. בין השנים 1922 ל־1926 שברה חנוך מספר שיאי עולם: בזריקת דיסקוס, הענף שבלטה בו יותר מכל, שברה מספר פעמים את שיא העולם עד שהעמידה את השיא על 26.62 מטרים. בהדיפת כדור ברזל היא קבעה 11.57 מטרים (1925) ובמרוץ השליחות 4×100 מטר הייתה שותפה לשיא של נבחרת גרמניה שעמד על 50.4 שניות (כרצה פותחת)
לצד שיאי העולם, זכתה בעשור זה בשלל אליפויות גרמניה לאומיות, בתחומים מגוונים, כולל קפיצה לרוחק, ושברה עשרה שיאים לאומיים. עם זאת, חנוך לא התחרתה במשחקים האולימפיים. גרמניה לא הוזמנה למשחקי 1924 בפריז בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ובמשחקי 1928 הוכללו לראשונה נשים בענפי האתלטיקה, אך הקריירה שלה כבר הייתה מעבר לשיאה.
"אם תחפשו דוגמה לנאמנות – אמרו את שמה"
מעבר להישגים המקצועיים, חנוך זכתה להערכה עצומה בשל אישיותה, ערכיה ונכונותה להוות דוגמה. במועדון ספורט ברלין ציינו אותה כך: "אם אי פעם תזדקקו לדוגמה לנאמנות למועדון וחוסר אנוכיות – קראו בשמה והאוויר שסביבנו ייהפך נקי".
בינואר 1933, שבועות ספורים לפני עליית היטלר לשלטון, מונתה ליושבת ראש המחלקה הנשית של המועדון – מינוי סמלי ומרגש שנקטע באכזריות.
אולם הספורט לזכר לילי חנוך בברלין | צילום: Mazbln, Wikimedia
חיים תחת רדיפה – וסיום טרגי
כשהנאצים עלו לשלטון, חנוך נאלצה לפרוש מהמועדון האהוב עליה. היא הצטרפה ל"מועדון ספורט יהודי 1905" – אחד הבודדים שנותרו פתוחים ליהודים – והמשיכה להתאמן ולשחק, בעיקר כדוריד. במקביל עבדה כמורה להתעמלות בבית ספר יסודי יהודי.
אבל ב־1942 הכול הסתיים. בספטמבר גורשו חנוך ואמה לגטו ריגה שבלטביה. משם נעלמו עקבותיה. ההערכה היא ששתיהן נרצחו, ככל הנראה ביער הסמוך, ונקברו בקבר אחים. אולם גופתה או עדות לכך לא נמצאו מעולם
לא נשכחה
למרות הגורל המר, חנוך לא נמחקה מהזיכרון הספורטיבי. בשנת 1990 הונצחה ב"יד לאיש הספורט" במכון וינגייט. בשנת 1993 נקרא על שמה רחוב בברלין וגם אולם אתלטיקה בעיר. בשנת 2008 הוצב שלט זיכרון על ביתה, בטקס בהשתתפות יו"ר התאחדות האתלטיקה הגרמנית.
לילי חנוך הייתה מהנשים הראשונות שסללו את הדרך לדור שלם של אתלטיות. היא לא רק שברה שיאים – היא שברה מוסכמות, קידמה את ספורט הנשים, וחיה חיים של עקרונות, הגינות ואהבת המשחק. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשאנחנו מתייחדים עם זכרם של הנספים, נזכיר גם את חנוך, שהייתה דוגמה ומופת בספורט ובכלל, ונרצחה רק בשל היותה יהודיה.
