אביב לוי רשמה אתמול (ראשון) את ההישג הגדול ביותר בקריירה הקצרה שלה עד כה. אין הרבה טריאתלטים, לא כל שכן ישראלים, שמצליחים לנצח בתחרות בינלאומית ולהשמיע את ההמנון הלאומי על הפודיום. אביב בת ה-22 עשתה זאת כשניצחה בצורה מרשימה בגביע אמריקה בצ'ילה, והוכיחה שהיא לגמרי מכוונת הכי גבוה שאפשר.
לכתבות נוספות בנושא:
התקווה נוגנה בצ'ילה: ניצחון בינ"ל ראשון בקריירה לטריאתלטית אביב לוי
האקוותלון במשחה עמק חפר ב-8.11 יוקדש לזכרו של הטריאתלט בן פלח ז"ל
סיכום טריאתלון גליל 100: (כמעט) 100 ק"מ של סבל מתגלגל, ואלמוג אלעזרי אחד
ביום שאחרי, רגע לפני שהיא זוכה לפגוש את שגריר ישראל בצ'ילה, העניקה אביב ראיון מיוחד לשוונג בו סיפרה על ההתרגשות הגדולה, העבודה הקשה מאחורי הקלעים, וגם היעדים הבאים להמשך.
אביב, קודם כל קחי אותי להרגשה כשחצית את קו הסיום – ראינו שהתפרקת שם בדמעות, מה עבר עליך באותם רגעים?
"הרגשה מטורפת, זו חוויה שחלמתי עליה כבר בתור ילדה. העונה מבחינתי הייתה סוג של רכבת הרים, כי התאמנתי מאוד טוב ובתחרויות הכושר לא בא לידי ביטוי. וסוף סוף הצלחתי לחבר תחרות מוצלחת ולהוכיח בעיקר לעצמי שאני שם, ברמות האלה והשמיים הם הגבול".
כמה מרגש היה להשמיע את התקווה על הפודיום?
"הכי מרגש שיש. בעיקר בתקופה הזו, שדעת העולם עלינו לא 'מזהירה' בלשון המעטה, אני גאה לייצג את המדינה ואת הדגל ואין משהו יותר ציוני מאשר להשמיע את ההמנון שלנו".
אני יודע שהיית לא מרוצה מהביצוע שלך באליפות העולם, איך קמת מזה?
"תראה, יש לי שאיפות גבוהות, וברור שכשאני לא מצליחה זה משפיע מנטלית וגם גורם לי לתהיות למה זה קורה. אני מנסה להקיף את עצמי באנשים שדואגים לווסת את המחשבות האלה ולעזור לי להתרומם ולקחת את הנקודות החיוביות. אחרי אליפות העולם ספציפית זה רק נתן לי דרייב לבוא ולהוכיח שאני מסוגלת".
הרבה דובר על העבודה הקשה שאת משקיעה בריצה, שהיה החלק החלש שלך אולי. נראה שהפעם סוף סוף זה התחבר
"אני בהחלט משקיעה המון בריצה בתקופה האחרונה, אני חושבת שהיום אני די מאוזנת בשלושת הענפים. ענף הטריאתלון התקדם מאוד בשנים האחרונות – צריך באיזשהו מקום לצמצם את הפער, ואנחנו לגמרי על זה. אני יודעת שאני מסוגלת לריצות הרבה יותר מהירות מאלה ומבחינתי זו רק ההתחלה".
שתפי קצת באמת במה שעשית השנה מבחינת הריצה ואיך את מרגישה את ההתקדמות?
"אני חושבת שבעיקר למדתי לאהוב לרוץ ולא לפחד מהאימונים החזקים. זו עבודה מנטלית יותר מאשר פיזית, ואני לגמרי מרגישה התקדמות".
היה נראה גם שהשחייה בתחרות הייתה מאוד מאוד מאתגרת, עם גלים מטורפים, איך זה היה עבורך?
"כן, היה ים מאוד קר וגם גלים לא פשוטים. למזלי יש לנו את הים התיכון ליד הבית, שאמנם הוא חמים ונעים אבל לגמרי יש ימים עם גלים גבוהים. ככה שאני מורגלת למצב והניסיון בים כזה בא לידי ביטוי".
עם האוכל בא התיאבון, מה היעדים הבאים שהצבת לעצמך?
"כמובן שהיעדים הם להמשיך בגרף השיפור וההתקדמות ולשמור על יציבות, זה החלק הקשה בענף – היציבות. אבל בכל תחרות אני לומדת עוד משהו ומתקדמת צעד נוסף לעבר המטרה הסופית – המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028".
האם יש סיכוי שנראה אותך בצ'אלנג' ישראמן הקרוב?
"בהחלט יכול להיות שאגיע כחלק משלשה אבל לא כמשתתפת מן המניין. אל הישראמן אני רוצה להגיע עם הכנה מיטבית, מה שלא מתאפשר תמיד לספורטאית שמכוונת למרחק האולימפי. לפחות לא עבורי באופן אישי".
לסיום, מן הסתם ההצלחה שלך היא גם חלק מצוות שמקיף אותך, מי בצוות?
"זה באמת המקום להודות לצוות שמקיף אותי ומלווה אותי בשנים האחרונות – לענר, אבישי, ליאור ואיגוד הטריאתלון הישראלי, תודה מיוחדת לחסויות שתומכות בי ומאמינות בי ובדרך שלי. תודה מיוחדת גם לליאור כהן שמלווה אותי כאן 24/7 בשלושת השבועות האחרונים וכמובן למשפחה המדהימה שלי שתומכת מרחוק".



















