יהודי ומזיעי העולם – התאחדו! בשבוע שעבר השתתפי במשחקי המכביה במסגרת תחרוית "מכבי מן/וומן". סביב ענף הטריאטלון הגיעו לכאן ספורטאים יהודים מכ-10 מדינות. חלקם יהודים מלאים חלקם רק חצי (מי מודד?). אבל מן הסתם אף אחד לא שופט. כי כולם הגיעו סביב אהבתם לספורט, לעם, ולארץ. הקטע ה"יהודי" הוא רק תירוץ להיפגש ולסבול יחד על המסלול – לידיעת הקורא רוגל אלפר מ"הארץ" שעשה דיס רציני למכביה וטען שהיא מיותרת, לאומנית, ומשרתת אך ורק את הזקפה הלאומית (ממליץ לו על מרשם של ריצה או אימון חדר כושר דחוף להורדת רמות שליליות בדם).

אומת הסטארט-אפ

ואולי גם נפגשו פה ספורטאי קבוצות הגיל מכל קצוות העולם בשבוע המיוחד הזה, שקורה רק פעם ב4 שנים, גם סביב "התקווה"? התקווה למצוא שידוך יהודי טוב? שאמא תיהיה שמחה עליו? אולימפיאדת הJ-Date הגדולה בתבל? בואנה זה אחלה סטארט-אפ.

עם הסבל

בכל מקרה השבוע הוכחנו לעצמנו ולעולם, שאנחנו לא רק עם הספר. אלא גם עם הסבל. כי שבוע תחרויות All out פעם ביומיים, כל פעם בקצה אחר של המדינה, בשעות הכי מוקדמות של היום, זה לא מעט סבל. וגם לא מעט לוגיסטיקה. מילים נרדפות. למען הסדר הטוב:

• פתחנו בתחרות טריאתלון שהפכה לדואתלון בעמק המעיינות ביום שישי
• עברנו לתחרות שחייה במים פתוחים ביום ראשון
• בשלישי ריצת חצי מרתון לילית בירושלים
• בחמישי תחרות אופני נג"ש באורים

הזינוק למכבי-וומן | צילום: דוד פוגל, באדיבות המכביה

הבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינף?

דוגמאות לסבל יהודי בשבוע המכביה:

• אנשים הגיעו בדקה ה-90 לזינוקים בגלל הכבישים ה'מאוד פנויים' של ישראל במהלך היום-יום
• כספורטאים חובבים צריך להמשיך גם לעבוד ולהתפרנס תוך כדי התחרויות, כן? מקום העבודה לא עוצר מלכת בגלל המכביה
• אז אנשים בקושי ישנו בין התחרויות, שכחו צ'יפים, קסדות, מספרי חזה, נקרעו להם משקפות שחייה ולא מרחו מספיק חומר נגד שפשפות
• נמשיך עם סיפורי סבל? ביום הראשון של התחרויות, דואתלון עמק המעיינות. יניב פתאל חוטף התקף אסטמה בריצה הראשונה ואני שומע אותו מחרחר מאחוריי במשך רבע שעה. מחרחר כאילו הוא הולך למות, כן?
• יומיים אח"כ במשחה 3 ק"מ מים פתוחים בכנרת הוא חוטף התקף אסטמה נוסף. בתוך המים, של הכנרת. ואיכשהו סיים את שניהם עם פודיום
• כמה מאות מטרים מאחוריו במי הכנרת אנה פוזין, טריאתלטית נבחרת ישראל בקטגוריית גיל 35-39, פורקת את הכתף, אשר יוצאת ממש ממקומה בתחילת השחייה. היא נשענת כ-10 דק' על קיאק ההצלה ואחרי מסע שיכנועים עצמיים קופצת חזרה למים ומסיימת את ה-3 ק"מ בעזרת חתירה עם יד וחצי.
• גבי תירוש, נציג ה-60+ של הנבחרת, אכל משהו לא טוב בבוקר תחרות הנג"ש באורים, התחרות הרביעית של השבוע, ומקיא כמה פעמים תוך כדי הרכיבה. נכון, זה לא הכי אווירודינמי, אבל זה הוריד משקל מהאופניים. ומביא לו פודיום מרוץ, כולל פודיום כללי של קבוצת הגיל שלו בזכות שקלול הזמן הסופי. בעיקר אחרי ריצה יוצאת דופן של 1:26 שעות בחצי המרתון בירושלים, תחרות #3 של השבוע (זה קצב 04:06 דק'/ק"מ). אני מזכיר שגבי בן 60. כנראה חיים עשירי סבל וסיבולת.

נמרוד מיכאלי, אריאל אגרון, יניב פתאל, אמיל שחקלדיאן ואושרי שושן | צילום: פרטי

להתחרות כל יומיים זה עול על הגוף

וכאמור הלוגיסטיקה די מטורפת. זה לישון כמעט כל לילה במקום אחר, בין אם זה מלון, אייר בי.אנ.בי, אכסנייה או פשוט באוטו (עודד מאירוב). לא קל, אין יציבות פתאום. כל השבוע על תיקים ומזוודות. בנוסף, הגוף לא מספיק להתאושש כמו שצריך. תחרות, ואז יומיים אח"כ תחרות נוספת, ואז יממה וחצי עוד אחת, ושוב זינוק ב-5 וחצי בבוקר וגם הפעם שעה עד שעתיים של All out ועצימות גבוהה. כי מסתבר שלא רק ארגנטינאים ונורווגים תחרותיים, אלא גם יהודים. כלומר תחרותיות לא מתקצרת אחרי ברית מילה. ממצא מדעי.

הפקה בינלאומית, לא חפה מטעויות, בענף ספורט מורכב

היריעה קצרה מלהביא אנקדוטות סבל נוספות של העם היהודי שראיתי במו עיניי במהלך השבוע הזה. אבל נוכחתי לדעת שסיפורי גבורה קיימים לא רק במור"קים בבית הפלמ"ח, אלא בכל אירוע ואירוע סבולת ותחרויות טריאתלון. גם כאשר הטריאתלון הופך לדואתלון, משחה בנחל האסי הופך למשחה בכנרת, חצי מרתון שעושים בדר"כ בבוקר – מבוצע בשעות ערב קשוחות אחרי שעבדת ואכלת כל היום (כיף!), ומרוץ אופניים נגד השעון מבוצע על רגליים גמורות, מפורקות, תפוסות, ומכווצות אחרי שלוש תחרויות All out ברצף. מעייף להיות יהודי!

אבל ברצינות לרגע, מדובר בשבוע אינטנסיבי בטירוף שמדמה שגרת חיים של ספורטאים מקצועיים שחיים ככה ושמעו, אין קנאה בהם. אירוע משחקי המכביה הוא בסופו של דבר אירוע בינלאומי של חובבי ספורט. אמנם ספורטאים מובילים של קבוצות הגיל במדינתם, אבל חובבים. חובבנים שמקצוענים בתחביב שלהם. ובמקרה הזה, הם במקרה יהודים ויהודיות. כלומר מצד אחד כספורטאים חובבים אנחנו לא רגילים לאינטנסיביות ספורטיבית עמוסה וצפופה כל-כך. אבל מצד שני כיהודים אנחנו טובים כאמור בלסבול ואז לחגוג את זה. באכילת פחמימות. ומדליות.

אריאל אגרון בנג"ש במכביה | צילום: דוד פוגל, באדיבות המכביה

המרדף אחר הזהב

והנה עוד ממצא מדעי אגב מדליות. לא משנה איזה ניב אנשים דוברים, איזו שפה, ומה צבע העור שלהם – אין דבר שמשמח אותנו יותר מאשר לחזור הביתה עם מתכת על החזה. לא משנה איזה צבע היא, העיקר שתהיה נוצצת ושתהיה תמונה על פודיום. כספורטאים חובבים אנחנו בעצם Cookey monsters, רק של מדליות.

"בחיי חוויתי הרבה דאגות וטרדות, אך רובן מעולם לא התרחשו"

את המשפט הנ"ל אמר ארנסט המינגווי על ערש דווי (ואז מת), וכמה שהוא צדק. אישית הגעתי לשפר את הביצועים של המכביה הקודמת (ואולי הפעם כן למצוא שידוך יהודי-ספורטיבי טוב?). אבל לא היה לי מושג אם זה יהיה אפשרי. כי גם הפעם, כמו כולם, תמיד, באתי עם התמודדות גופנית של פציעה. הרי זה חלק קבוע מהספורט. את המכביה הקודמת התחלתי אחרי נפילת ברזל והמוגלובין פחות משבוע לפני הזינוק הראשון שהביאה אותי למיון ואשפוז של יומיים בבלינסון. סיימתי בסוף את כל התחרויות לא רע למרות שזה לא היה ברור בהתחלה. די מדהים כמה הכל מסתדר בסוף למרות החששות והסרטים בראש.

הפעם למשחקים הגעתי עם דלקת בגיד אכילס, שזו הדלקת הכי "סטיקית" שיש ולוקח לה חודשים ארוכים לעבור. אבל בכל זאת, המטרה הייתה לשפר תוצאות מפעם קודמת. ועל מנת לעמוד במטרה הזאת שמרתי את גיד האכילס הפצוע שלי רגוע וחסר עומסים ככל האפשר לקראת התאריכים של המכביה. כמעט עטפתי אותו בפצפצים. אפילו ריסנתי את עצמי בטריאתלונים האחרונים בזיקים ואשקלון ולא יצאתי למקצה הריצה אחרי השחייה והרכיבה כדי לשמור עליו.

אריאל אגרון במכביה עם שחר אלוש ואסתי דבקר | צילום: פרטי

מסיים בחיוך

וזה עבד! אפס כאבים בגיד כל השבוע, הרגליים איפשרו לשמור על קצב של 03:30 בריצה הראשונה בדואתלון, 03:44 בריצה השניה, 04:09 בחצי מרתון י-ם, ואפילו ללחוץ על דוושת הקלאץ' בדרך חזרה הביתה בלי שום בעיה. איך תמיד הכל מסתדר בסוף למרות החששות, יא אללה? ולמה אנחנו חוששים בכל זאת? את הדואתלון סיימתי ראשון בקטגוריה ושני כללי, במשחה ה-3 ק"מ קבעתי שיא אישי לשחייה ארוכה כל-כך בכנרת והורדתי 5 דקות שלמות מהמכביה הקודמת (הרבה בזכות זהר גלילי ופרויקט 30/60). הגעתי במשחה ראשון בקטגוריה ושביעי כללי.

בחצי מרתון הורדתי 15 דק' מהמכביה הקודמת, סיימתי שני בקטגוריה אחרי שחר אלוש ותשיעי כללי. ובנג"ש… הענף שהוא בית ואהבת חיים יקרה מכל… הרגליים איפשרו לרכוב ב-282 NP שזה ב-10 וואט יותר מהמכביה הקודמת. 4.3 וואט לקילו, ומהירות של 44.5 קמ"ש. תחרות רביעית ואחרונה למכביה עם הרכיבה המהירה של המסלול ראשון בקטגוריה וראשון כללי (רכיבה שנייה רק ליובל בן מרדכי מנבחרת איגוד האופניים של משחקי המכביה). סה"כ מסכם הפעם את כל שבוע המשחקים עם שלוש מדליות זהב, אחת כסף, ראשון כללי בקבוצת הגיל ורביעי כללי בכל תחרות המכבימן אחרי אלון חכם, אושרי שושן ונמרוד מיכאל התותחים.

כל עוד אמשיך להשתפר גם עכשיו כשחציתי 40 בואכה תחילת גיל הבלות, וארצה לצאת לניסיון שידוך נוסף דרך J-Maccabi-Date, אנסה להתקבל ולהשתתף גם במכביה הבאה. אשמור על אופטימיות ואמונה שהכל מסתדר בסוף – לא משנה מה מחכה לי ברכבת ההרים הזאת ששמה ספורט. ומעניין איך כל אחד מאיתנו, והעולם… יהיו אז. ב-2029/2030.

המדליות מהמכביה | צילום: אריאל אגרון

אז לסיכום

האם אחרי משחקי הברית / "אולימפיאדת העם היהודי" / המתחרה העיקרית לרייטינג של המונדיאל, אני מרגיש יהודי יותר? אולי. לא יודע. האם רק אחרי הישראמן הפכתי לישראלי, בעל מנטליות של עולה חדש שכמוני? בחודש הראשון טענתי שכן, בדיעבד אני יודע להגיד שכנראה שלא. אבל יש משהו משייך בקבוצת אנשים עם מכנה משותף שעוברת סבל וכאבים יחד, וגם מתעלה מעליהם יחד. זה מייצר הרגשת שייכות לקבוצה הזאת בין אם תרצה או לא. כלומר זו יכלה להיות גם התאספות של נגני חליל צד למשך שבוע שעושים ספורט סיבולת, הייתי בטח מסיים את השבוע הזה עם תחושת "חלילן צד" יותר. אז כן, יכול להיות שאני קצת יהודי יותר. בטוח יהודי מזיע יותר.

תוצאות המכביה – מכבימן ומכביוומן 2026

מנצח כללי מכבימן – אלון חכם (ישראל)
מנצחת כללית מכביוומן – נוגה סייג (ישראל)

מנצחי מכבימן 18-29

1. אלון חכם (ישראל)
2. אושרי שושן (ישראל)
3. מורן נמיאש (ישראל)

מנצחי מכבימן 30-34

1. נמרוד מיכאלי (ישראל)
2. ראובן דיזינגוף (ארה"ב)
3. אמיל שחקלדיאן (ישראל, דואתלון בלבד)

מנצחות מכביוומן 30-39

1. אסתי דבקר (ישראל)
2. נועה כפרי (ישראל)
3. אסיה מרציאנו (ישראל)

מנצחי מכבימן 35-39

1. יניב פתאל (ישראל)
2. שגיא שרור (ישראל)
3. עדי מנשה אדי (ישראל)

מנצחי מכבימן 40-44

1. אריאל אגרון (ישראל)
2. טררי ניקולאס (ארגנטינה)
3. חי מיארה (ישראל)

מנצחות מכביוומן 40-49

1. קטרין פיליפס (ארה"ב)
2. לינדה צינדוק (מקסיקו)
3. דורין קושניר (ישראל)

מנצחי מכבימן 45-49

1. אסף כהן (ישראל)
2. אלכס מירסקי (גרמניה)
3. עדיאל צפריר (ישראל)

מנצחי מכבימן 50-54

1. ליאם שטרייפר (ישראל)
2. אנדרו סולומון (ארה"ב)
3. בנג'מין וולף (ארה"ב)

מנצחות מכביוומן 50-59

1. ליאן שוורץ (ברזיל)
2. דורית דאום (ישראל)
3. אשכר הלל (ישראל)

מנצחי מכבימן 55-59

1. נועם שטיין (ישראל)
2. ארי אוריאלי (ישראל)
3. גולן כפיר (ישראל)

מנצחי מכבימן 60-64

1. גבי תירוש (ישראל)
2. ג'ון וייל (צרפת)
3. סמי בן שטרית (ישראל)

מנצחות מכביוומן 60+

1. עינת קידר (ישראל)
2. אנני רלס (ישראל)
3. מימי אקרמן (ישראל)

מנצחי מכבימן 65+

1. ברי ליפ (משלחת M25)
2. יוסי דגני (ישראל)
3. אדוארדו ריאן (ישראל)