הוא האיש שיצר שניים מהפורמטים הידועים לשמצה והמאתגרים ביותר בעולם ריצות האולטרה. אך בסוף השבוע האחרון לזרוס (לאז) לייק, ששמו האמיתי הוא גארי קנטרל, השלים אתגר סבולת בלתי נתפס משל עצמו.

לכתבות נוספות בנושא:
שיא עולמי על גג העולם: טיילר אנדרוז שבר את שיא הטיפוס המהיר לאוורסט.
שלג, קרח, פצועים וחילוצים: מרוץ האולטרה היוקרתי כמעט נגמר באסון.
אחרי 39 שעות: דודו דאנו ניצח בבקיארד אולטרה הישראלי בפעם השנייה!

יצירתו הראשונה וה"שטנית" של לייק היא ה"מרתונים של בארקלי" (Barkley Marathons). המרוץ, שזכה לכינוי ההולם "המרוץ שאוכל את צעיריו", הוא כה אכזרי עד שרק 20 אנשים שונים הצליחו לסיים אותו מאז שנוסד בשנת 1986. בהם אישה אחת בלבד, ג'סמין פריס. בשנתיים האחרונות – לא היה במרוץ אף לא מסיים אחד לרפואה. ה"מתנה" הגדולה השנייה שלו לסצנת האולטרה היא פורמט ה"בקיארד" שבו המתחרים חוזרים על הקפה של 6.706 ק"מ (4.167 מייל) בכל שעה עגולה. עד שרק אדם אחד נותר לעמוד על רגליו.

מסע אפי מחוף לחוף ב-3 מערכות

לייק, כיום כבר בן 71, ניסה בשנים האחרונות להשלים מסע הליכה מחוף לחוף ברחבי אמריקה. מדלאוור שבמזרח ועד סן פרנסיסקו שבחוף המערבי. מדובר במרחק בלתי נתפס של כ-3,000 מייל. כ-4,830 ק"מ בחישוב פשוט.

LAZARUS LAKE, 71, has stuck his cattle prod in the Pacific, finishing his third walk across America and his second Transcon. 💥

"hear me my friends
my feet are sick and sad
from where the sun now stands
i will walk no more
forever

apologies to chief joseph"#lazcon COMPLETE pic.twitter.com/QFfqrnoHzN

— Jared Beasley (@DbJared) May 30, 2026

מסיבות שונות, הוא נאלץ לפצל את המסע העצום הזה לשלושה חלקים. הקטע האחרון ל-1,000 מייל התחיל מגבול קולורדו/יוטה. ממנו עשה את הדרך בעקשנות לעבר סן פרנסיסקו. בשבוע שעבר, גשר שער הזהב המפורסם סוף סוף נגלה לעיניו. בכך, הוא השלים בהצלחה חצייה טרנס-יבשתית (Transcon) שנייה בחייו. מסע שזכה לכינוי "לאזקון" על שמו.

"הגוף פשוט נכבה": התחושות של לאז לייק מקו הסיום

בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, תיאר לייק בסגנונו הייחודי ונטול הפילטרים את הרגשות שליוו אותו בשלב הסופי של המסע. "הופתעתי לראות כמה אנשים שם על הגשר, ואחרים שהצטרפו אלינו כשחצינו", שיתף לייק. "אחרי כל הציפייה, החצייה עצמה הייתה (כמו תמיד) כמעט אנטי-קליימקס… הגשר היה גבוה, והעדפתי להישאר כמה שיותר בפנים. בטוח לא הייתי קופץ פוטנציאלי! למעשה, היה הרבה יותר מהנה לדבר עם האנשים שיצאו ללכת. הם היו מעניינים יותר, ואני צעדתי לבד עם המחשבות שלי במשך הרבה מאוד זמן!".

לייק תיאר את רגע הסיום: "מעבר לעלייה אחת אחרונה, סוף סוף ראיתי את האוקיינוס השקט בפעם הראשונה. משם ירדתי לחוף כדי לתקוע את מקל ההליכה שלי באוקיינוס… ואז לשבת ולנסות לתפוס את העובדה שזה נגמר".

לאז מדליק סיגריה להזנקת הבארקלי | צילום: Michael Hodge, Wikimedia

עם זאת, ההתאוששות, כפי שיודע כל איש סבולת, גובה מחיר כבד. "ביליתי את שאר היום בניסיון להתרגל לשני דברים", הסביר לייק. "האחד הוא שאני כבר לא צריך למהר יותר. השני הוא שאני פשוט לא יכול… וידעתי לצפות לזה מהפעם הקודמת".

לייק ציין כי ברגע שהלחץ נעלם, הגוף פשוט "נכבה" והוא קרס לשינה. בנוסף, הכאבים שהדחיק הגיעו ביתר שאת. דברים כמו הקרסול שלו, שתפקד להפליא מוקדם יותר באותו בוקר, כבר לא היו מוכנים "לספוג את זה" ולהמשיך לעבוד. "הגוף שלי צריך לנוח ולהחלים, ועכשיו הוא הולך לדרוש את זה!", סיכם לייק באפיסת כוחות אך בהשלמה. "אני חייב לו לפחות את זה".

ואם חשבתם שהחוויה אולי תרכך אותו ותהפוך את הגרסה הבאה של הבארקלי לקלה יותר. כדאי שתחשבו שוב. כנראה שהוא כבר שוקד על רעיונות למרוץ האכזרי הבא.