לפני כחודשיים סיימתי את תחרות האקסטרים-טריאתלון המפורסמת בעולם – "נורסמן". אך האם היא גם הקשה מכולן?
העולם של טריאתלוני האקסטרים
במקביל לעולם האיירונמן ומשפחת הצ'אלנג' יש עולם שלם של טריאתלון למרחק מלא, אך בתנאים אחרים לגמרי. משפחת מרוצי XTRI היא הבית לאקסטרים-טריאתלון למרחק מלא, ולאחרונה גם חצי מרחק ואפילו גראבל. המשפחה מונה חמישה עשר מרוצי אקסטרים-טריאתלון למרחק מלא ועשרה מרוצים לחצי מרחק.
לכתבות נוספות בנושא:
דרמת ענק בקונה: שתי המובילות התפרקו בחום, סולוויג לובסט הדהימה וניצחה
התוצאה ה-3 בהיסטוריה של ישראל: ירדן ברק ירד מ-9 שעות במרחק איש ברזל
אשת הברזל בת ה-81 נכנסת להיכל התהילה
מה הופך את המרוצים לאקסטרים? כמובן הטיפוס. מסלולי הרכיבה מאופיינים בתוואי הררי וטיפוסים מעל 2,500 מטר. הריצה, שכולה או חלקה עוברת בשטח, עם טיפוס של לא פחות מ-1,500 מטרים נוספים.
לכל תחרות בסדרה יש שני קווי סיום. לעומדים בזמני קאט אוף מסוימים – קו הסיום היוקרתי יהיה על ראש ההר, או שמסלול הריצה יכלול טיפוס נוסף לאיזה הר נחמד. ואילו לאלו שהמזל לא קרץ להם (אפשר לדון על הנקודה מי יותר בר מזל), קו הסיום יהיה למרגלות ההר או ללא מקטע הטיפוס הנוסף.
בראש הסדרה עומדת תחרות שאין טריאתלט בעולם שלא חולם להגיע אליה – הנורסמן. השנה התחריתי במהדורה ה-22 של התחרות, שהחלה עוד ב-2003 ועשתה הפסקה רק בשנת 2020 בשל הקורונה.
איך בכלל מתקבלים לנורסמן?
אבל נתחיל מהתחלה. עבור רוב הטריאתלטים התחרות היא בגדר חלום כי מאוד קשה להתקבל אליה. אי אפשר סתם לקנות סלוט, צריך לזכות בהגרלה. רק לסבר את האוזן, השנה התחרו על 125 מקומות בהגרלה 6,304 טריאתלטים. סיכוי של בערך 1 ל-50!
עד לא מזמן ההגרלה הייתה האפשרות הכמעט יחידה לזכות בסלוט. מאחר ועם הזמן XTRI הפכה לסדרת תחרויות שמארגניה מעוניינים לקדמה, נוספו אפשרויות נוספות. התחרות מוגבלת ל-250 מתחרים בלבד. כאמור, 125 הם הגרלה חופשית שכל אחד יכול לגשת אליה. 35 סלוטים בידי המפיקים, שבדרך כלל מזמינים ספורטאי עלית (כך בשנים עברו התחרו בנורסמן אלוף העולם לשעבר סבסטיאן קינלה הגרמני, אלן הובדה, הייני הארטיקיינן ורבים אחרים. יתר הסלוטים שמורים לזוכים בתחרויות בסדרת התחרויות השונות ולספורטאי הסדרה בעלי הדירוג הגבוה ביותר. כך אני הגעתי לנורסמן.
דן קלדניצקי בישראמן | צילום: צלמי שוונג
נציגות ישראלית הייתה בנורסמן החל מ-2006 בה השתתפו שלושה ישראלים מקבוצת איילות – בן אנוש, אבישי רביב ואילן גרוהר. שלושתם סיימו עם חולצה שחורה (קו הסיום היוקרתי והקשה יותר). האישה הישראלית הראשונה בנורסמן הייתה שרון אלמגור. כולל השנה, 18 ישראלים בסה"כ השתתפו בנורסמן בכל שנות קיומה. 12 סיימו עם חולצה שחורה.
מה-ICON ועד סלובקיה: הדרך אל ההזמנה המיוחלת
שבע שנים ניסיתי את כוחותיי בהגרלות השונות, אך ללא הצלחה. לאחר שיטוט קל באתר גיליתי שזו למעשה סדרת תחרויות, ונורסמן היא לא התחרות הקשה בסדרה. יש בסדרה תחרויות בעלות נתונים טכניים שעל הנייר (וכפי שגיליתי בהמשך גם במציאות), נותנים לנורסמן פייט הוגן ואפילו מנצחים אותה. כך התחריתי בשנת 2023 ב-ICON – Livigno Xtreme Triathlon שידוע בזכות הטיפוס האגדי למעבר הרים סטלוויו, ומתאפיין בכמעט 5,000 מטר טיפוס ברכיבה ועוד 1,500 נוספים בריצה.
בשנת 2024 התחריתי ב-Jánošík – Slovak Xtreme Triathlon שמתאפיין בטיפוס לגובה כמעט 3,000 מטר בשלב הריצה, וזאת אחרי כמעט 2,250 מטר טיפוס ברכיבה. אם לא מספיק הקושי בתוואי המסלולים, כל סדרת התחרויות היא Self-Support, בתמיכה עצמית. משמע, כמעט ואין עזרה מההפקה. תחנות הזנה בודדות, אין מים על המסלול, אין תמיכה טכנית. תביא הכל מהבית. כל מתחרה חייב להיות מלווה בלפחות מלווה אחד בעל כושר ספורטיבי טוב שילווה בחלק ממסלול הריצה. ישנה גם דרישה לציוד חובה למקטע הריצה כמו מעיל גשם תקני, ביגוד חם, כמות מים ותזונה למקטע של הפיניש היוקרתי.
כאמור, לאחר ניסיונות חוזרים וכושלים להתקבל לתחרות באמצעות הגרלה רגילה, החלטתי לצבור ניקוד ולהיות ב-100 הספורטאים בעלי הניקוד הגבוה ביותר בסדרה, ואתם יודעים מה? הטקטיקה עבדה! לאחר שסיימתי את שתי התחרויות, צברתי ניקוד מספיק והייתי מדורג תשעים ומשהו בסדרה. זה הספיק על מנת לקבל את המייל הנחשק מהמארגנים, ברוך הבא לאליפות העולם באקסטרים טריאתלון!
אישור ההרשמה של דן קלדניצקי לנורסמן | צילום: פרטי
ישראמן על סטרואידים?
אדלג על שלב ההכנות והאימונים, אשתף אתכם בתחרות עצמה. מהרגע שראיתי את גרף הרכיבה, אמרתי לעצמי – זה בול כמו צ'אלנג' ישראמן, רק עם תוספת של נס הרים בשליש האחרון. אה כן, ומסלול הריצה הוא ישראמן הפוך! כלומר, בעלייה במקום בירידה מנטפים. יופי, זה כבר הופך את התחרות לכמעט מסלול ביתי, הרי את הישראמן אני מכיר היטב.
מה נשאר? השחייה! תנאי השחייה שונים לגמרי. בעוד שבצ'אלנג' ישראמן אנחנו נהנים מטמפרטורת מים נוחה וציפה גבוהה, בנורסמן הסיפור הוא אחר. אני סבלתי מטראומה באייקון, שבה טמפרטורת המים הייתה 12.5 מעלות והייתי די על סף היפותרמיה. מאוד פחדתי משלב השחייה כאן. גם קפיצה מגובה של כמעט 4 מטר למים – וגם שחייה קרה. השנה היה לנו מזל והטמפרטורה הייתה דווקא די נוחה, 16 מעלות. זו לא אילת עם 22 מעלות, אך בהחלט נסבל.
קופצים מהמעבורת. דן קלדניצקי בנורסמן | צילום: פרטי
אל תוך הפיורד הקר: הרגע שקופצים למים
התחרות מתחילה מהקפיצה האגדית ממעבורת שלוקחת אותך ללב הפיורד באישון לילה, משם שוחים לקו הזינוק כמעט 500 מטר ומזנקים בשעה 5 בבוקר מתוך המים. כבר בסיפון המעבורת מתחילים "להשקות" את המתחרים במים קרים מזרנוקים על מנת להתרגל לטמפרטורה.
6 קילומטרים של חסד, ואז העלייה מתחילה
החלפה מהירה והנה כבר מסלול הרכיבה. 6 ק"מ ראשונים של חימום מישורי ומתחילה העלייה הראשונה והקשה. עד הקילומטר ה-35 משלימים לא פחות מ-1,500 מטר של טיפוס. בישראמן עד הר חזקיהו (אחרי נטפים) יש 23 ק"מ רכיבה, אנחנו צוברים כ-1,200 מטר. אז הפער לא גדול מדי.
לאחר הטיפוס המפרך, רולינג הילס עד אמצע הדרך. פה ממש הרגשתי את עצמי בהרי אילת. רוחות צד ופנים, גבעות מתגלגלות במגמת ירידה והטפיחה על השכם לעצמי שבחרתי להתחרות עם אופני טריאתלון. היכולת לנוח ולעקוף בתנוחת אירו מאוד עזרה כאן.
לאחר נקודת החצי – המסלול ממשיך עם עוד שלושה טיפוסים. שניים בטיפוס מצטבר של 250 ו-280 מטר – והשלישי, כמו ירידה מנס הרים ועליה אליו. כלומר, ירידה חדה של כ-500 מטר גובה בשיפוע ממוצע 6% ואחריה טיפוס לצלע הנגדי של ההר עם 7% שיפוע ממוצע לגובה 500 מטר. עוד קצת שיוט ואז ירידה חדה למשך 28 קילומטר עד ל-T2.
בעלייה האחרונה התחיל לרדת גשם והכביש נהיה רטוב. אמנם איכות האספלט הנורווגי היא מעולה, אך לרדת כמעט 1,000 מטר גובה עם פיתולים אחרי 150 ק"מ ו-3,300 מטר טיפוס ברכיבה על מסלול רטוב זה לא משהו טריוויאלי. חייבים להיות דרוכים ומרוכזים. אמנם הרגליים משתחררות, אך חגורת הכתפיים והצוואר עבדו יופי. כאן המקום לציין שמלבד גשם ומדי פעם רוחות בהרים, מזג האוויר היה פשוט מעולה!
גרף הגבהים בנורסמן
אחת המשימות העיקריות של המתחרה תוך כדי התחרות היא לא רק לתת את המקסימום ולהתקדם הכי מהר שניתן, אלא לספור. כן כן, לספור. בנורסמן כאמור יש שני קווי סיום. קו הסיום היוקרתי בו המתחרה מקבל חולצה שחורה ומסיים על ראש הר Gaustatoppen מתאפשר רק ל-160 המתחרים הראשונים שיגיעו לנקודת הביקורת אחרי 37.5 ק"מ בריצה. וזאת, עד 14:45 שעות תחרות. כלומר, יש כאן קריטריון כפול. גם להיות ב-160 מתחרים ראשונים וגם לעמוד בזמנים. לכן צריך לספור היטב כמה עקפת וכמה נעקפת.
המלווה שלי, יאן, ידע את המשימה היטב והיה במעקב מתמיד בטרקר. אחרי כ-60 ק"מ רכיבה הייתי ממוקם מקום 180. התחרות רק החלה והכל עוד אפשרי. המשימה העיקרית שלי הייתה להתברג עמוק בתוך ה-160 וכמובן לעלות על ההר. את הרכיבה סיימתי ממוקם 167. לריצה יצאתי 164.
זומבי היל והמרוץ אל החולצה השחורה
זוכרים, תוואי הריצה הוא ישראמן הפוך. כלומר, מתחילים ב-25 ק"מ די מישוריים לאורך פיורד על גבי אספלט נורווגי משובח ובק"מ 25.5 מגיעים לדבר האמיתי – ה"זומבי היל"! כמעט 1,000 מטר טיפוס לאורך 11.5 ק"מ בריצה. כן כן, מעל 8% שיפוע וזה בריצה!
שינויי מזג האוויר גם נתנו את אותותיהם. בעוד שברכיבה על ההר למעלה היה די קריר, גשם ורוחות, תחילת הריצה עוברת בעמק בין שני רכסי הרים לצד פיורד. 18 מעלות, חום ולחות כמעט 100% זה לא משהו זר לספורטאי הישראלי, אך כאשר מתחילים לטפס שוב על ההר, עם הגובה יורדת הטמפרטורה. שוב התחיל גשם והשרירים נתפסו. מספר פעמים ניסיתי להתניע את הגוף לרוץ, תוך כדי הזומבי היל, אך הצלחתי רק לאחר 35 ק"מ.
את מרבית הזומבי היל הלכתי, כמו רבים אחרים, אך עשיתי את זה הכי מהר שאני יכול. קצב ההליכה היה 9:30-10:00 דקות לק"מ. ומה עם הספירה? ודאי שספרתי כל רץ שעקפתי ונעקפתי. לתחילת הזומבי היל הגעתי ממוקם 142. ידעתי שאני כבר עמוק בתוך ה-160 הנדרשים לחולצה שחורה.
כשמזג האוויר גונב את הפסגה
את החלק האחרון בריצה, 5 ק"מ מנקודת ביקורת ועד הפיניש ליין (בין אם פיניש חולצה שחורה או חולצה לבנה), נדרש לרוץ עם מלווה. גם על המתחרה וגם על המלווה חלים כל חוקי התחרות, ובמיוחד וסט עם ציוד חובה שהזכרתי קודם. בק"מ 36 יאן פגש אותי עם הציוד הנדרש ומשם פשוט דהרנו יחד לנקודת הביקורת. אליה אגב, הגעתי ממוקם 130. כאן ההפתעה הכי מאכזבת – ההר סגור!
דן קלדניצקי בנורסמן | צילום: פרטי
בשל מזג האוויר שהפך למסוכן המארגנים סגרו את ההר. הטמפרטורה למעלה הייתה 4 מעלות. ערפל כבד כמו חלב, ראות 0 ובנוסף לכל הכיף הזה גשם. לא אפשרו לנו לעלות למעלה. רק 122 ראשונים עלו על ההר והיתר הופנו לסיים את התחרות בקו הסיום הלבן, אך עם חולצה שחורה!
ההר בערפל | צילום: פרטי
אז האם היא באמת הקשה מכולן?
זאת תחרות באמת קשה. לא סתם הסלוגן של התחרות "This is not for you" אך האם היא באמת הטריאתלון אקסטרים הקשה ביותר? לטעמי לא. שתי התחרויות בסדרה שהזכרתי הרגישו לי משמעותית קשות יותר. על פי נתונים יבשים בסדרה עצמה יש תחרויות בעלות מאפיינים טכניים מורכבים משמעותית. גם הישראמן שלנו יכול לעמוד בגאווה באותה שורה עם כל טריאתלון אקסטרים אחר. אז מה בכל זאת עושה את הנורסמן לכל כך יוקרתי ונחשק? כנראה המורשת רבת השנים והעובדה שלפניה לא היה משהו דומה.
דן קלדניצקי בסיום
