מאת:עופר ביידה
שבע שנים חלפו, מאז הפעם האחרונה בה נערך מרוץ חיפה – במאי 2001.
הפעם האחרונה בה אני רצתי במרוץ, הייתה כנראה אי שם בתחילת/אמצע שנות התשעים – כאשר המרוץ היה למרחק של כ-8 ק"מ.
בפעם הראשונה בה השתתפתי בו (כנראה ב-1992, אז הוא נקרא עדיין מרוץ מהסרטים), היה זה למעשה המרוץ הראשון בו השתתפתי – אשר היה קצר מחצי מרתון – אחרי כמה חצאי מרתון ואף מרתון מלא בתל-אביב וטבריה.
חיפה, היא לא בדיוק העיר בה אני מרבה לבקר, וכך אני מסתמך על תוכנת הניווט בפלאפון שלי.
איכשהוא אני מצליח לתעות – אני תוהה למה זה קורה לי, אבל כנראה שטעות לעולם חוזרת…
לבסוף אני חוזר אל הדרך אל גן האם (מקום הזינוק), אחרי השעה חמש בערב,
הזינוק מתוכנן לשעה חמש ושלושים.
הגישה אל האזור הקרוב לזינוק כבר חסומה, ובמזל רב, אני מוצא בצד הכביש מקום חניה שהתפנה, וממהר לתופסו.
אני מתארגן לריצה, ויוצא לדרך אל קו הזינוק.
לאחר כחמש דקות, אני מזהה פנים מוכרות מולי – מובילי המרוץ: אסף בימרו, וודג’ זבדיה, איילה סטאין, אינדלאו טאקלה, ימהרן יוסף ועוד.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
עוד רצים ורצות חולפים על פני, מקום הכינוס/זינוק עדיין לא נראה באופק…
אני מגיע אל גן האם, ומנסה לאתר את מקום חלוקת ערכת המשתתף לרצים – בעזרת יהודה גולן (מי שעוזר במרוצים רבים), אני מוצא לבסוף את המקום, כעשר דקות לאחר הזינוק – נטוש.
מאחר ונרשמתי למרוץ מראש, אני מחליט לא לוותר.
כמו במקרים קודמים, בהם פיספסתי את הזינוק מסיבות שונות ומשונות (מרוץ פארק המים ברעות לפני שנתיים והתריסרון במסגרת מרתון טבריה לפני כחמש שנים),
אני מתייצב לבסוף על קו הזינוק.
מצוייד במצלמה הגדולה, אך ללא מספר משתתף או צ’יפ אני יוצא לדרך.
כמובן שגם אחרוני הרצים כבר הרחק לפני,
וכך בצמתים בדרך, אני קצת מתלבט ושואל שוטרים/סדרנים/עוברי אורח האם אני במסלול הריצה?
השלט המבשר על סיום הקילומטר הראשון, בכך שהוא מודיע לרצים, שנותרו להם עוד 9 קילומטרים – מאשר שאני אכן בדרך הנכונה.
אני לוחץ על הכפתור המתאים בגארמין – הוא מראה רק 960.6 מ’ ב-4:40 דקות, האם לא רצתי במסלול הנכון?
ואולי הגארמין מזייף, או שמא הסימון לא נכון – מי יודע…
אין ברירה, אלא להמשיך במעלה העלייה…
עוד קילומטר חלף לפי שלטי המרוץ – הגארמין טוען שרק 953.4 מ’ חלפו מאז השלט הקודם – הזמן למרחק זה – 4:30 דקות.
אחרי עוד כשתי דקות, אני פוגש רץ ראשון – צבי הירשהורן מבית הלוחם חיפה.
לא ברור לי, האם השולחן בתמונה – בו מוזגים מים לכוסות – הוא תחנת שתייה רשמית, אז אני ממשיך הלאה.
למי שלא יודע, חוקי האתלטיקה קובעים – שמי שמקבל שתייה, שלא בתחנת שתייה רשמית של המארגנים – צפוי לפסילה…
עוד דקה חולפת, אינדלאו טאקלה – שיסיים במקום החמישי – מופיע בצד השני של הכביש,
לא ברור לי בדיעבד, איך פיספסתי את ארבעת הרצים שיסיימו לפניו (אותם פגשנו בתמונה הראשונה בסיכום זה – איילה סטאין, וודג’ זבדיה, אסף בימרו וימהרן יוסף).
אני מחליט להמשיך לרוץ בצד זה של הכביש בשביל לצלם – האם זה ישפיע על המרחק שהגארמין שלי ימדוד – פחות מטריד אותי בשלב זה…
איציק לוי – בדרך למקום השישי – זוכה לתמונה יותר קרובה כתוצאה מכך.
גם לאס"א טכניון הייתה נציגות במרוץ חיפה – שגיא שפריץ שיסיים שלישי בקטגוריה שלו – גילאי 20-29.
המובילות בין הנשים, הלן וולפסון ממכבי חיפה – במרוץ הביתי – ונילי אברמסקי,
השמש מקשה עלי לצלם את החיוך של הלן,
או של נילי – נחכה למקצה שיפורים בהמשך…
יזהר סלוצקי הוותיק, מוכיח שעדיין לא נס ליחו.
גילי צוקרמן, טריאתלטית ששבה זה לא מכבר מאימונים בניו-זילנד, בדרך אל המקום השלישי.
אלכס וולפסון (אחיה של הלן אותה פגשנו לפני דקה), הוא היום הפייסר ל-40 דקות מטעם אנדיור.
יואב בצרי נהנה בוודאי גם הוא לרוץ, על רקע הפריחה בעירו חיפה.
מקסים שחף לובש את אפודת הפייסר ל-45 דקות.
אורי וסרמן משייט גם הוא במורד הירידה.
גם לפנימיה הצבאית חיפה הייתה נציגות – רועי ליפשיץ ואביב יונו, איליה רייטר הוא עוד אחד מנציגי אס"א טכניון.
מישל גז ועודד עינב גז הוותיקים, כרגע בתמונה עם דור ויקטור הצעיר, ממכבי חיפה
אופק שטרן מודה בוודאי כמוני, על ההצללה שמספקים לנו העצים, בקטע זה של הריצה.
לצערי העצים והצל לא נשארים הרבה זמן, לפחות יותר קל לצלם בזכות עובדה זו,
ארז צידון ירוויח תמונה יותר קרובה וטובה כתוצאה מכך.
תמי ברוך, מובילה את קבוצת הרצים, שרוצים לסיים בתוך 60 דקות.
לפחות נראה, שהקטע הבא בריצה, קצת יותר שטוח.
אני מזהה בצידו השני של הכביש (שבו גם אני הייתי צריך לרוץ) את ירון רוכין הוותיק.
אני שמח לפגוש את עידית צדוק מחיל הים, כדי שאוכל "לבכות" לעוד מישהו שאני מכיר (ממרוצים לא מעטים) על "מר גורלי" – הזינוק המאוחר שלי היום…
יוסי ארדיטי מ"איילות" חוגג את המשך הירידה,
זמן קצר לפני שתחנת שתייה סוף סוף מופיעה ממול.
מאחר ולמעשה אני לא רץ בכיוון של תחנת השתייה, ונקודת הסיבוב כבר קרובה,
אני מחליט שאני יכול לחכות עוד מספר דקות – ומסתפק בצילום של רצים אחרים (אהרון לוי במקרה זה), להם מחולק בקבוק המים.
מפגש ראשון עם בנות הפנימיה הצבאית חיפה – שרה נאור, חן גולן ויוליה רוזן.
האמבולנס שחוסם את הכביש,
מפנה אותנו לנתיב השני.
יוסי הדני בגופיה הלבנה מזהה את המצלמה, פאול גלזר ממשיך לרוץ כתמול שלשום.
השלט מבשר שנשארו עוד 5 ק"מ, שלט שהיה תלוי על עמוד אחר, מספר מטרים קודם – אישר שאנו בנקודת הסיבוב.
גם אורי שלוש, יגיע אל נקודת הסיבוב בעוד זמן קצר.
כרגיל, כאשר השמש בתמונה, אני מנסה לבדוק מאיזה צד עדיף לצלם,
נראה שהתמונה הבאה (החשוכה משהו) – עם זאב נווה בן ה-82, וירון רוכין אותו פגשנו כבר קודם – עונה על השאלה…
החסימה בצד זה של הכביש כבר נראית מרחוק,
אז נעבור חזרה, לנתיב בו רצתי את רוב המרוץ.
בחלוף עוד 20 שניות, אני מגיע אל נקודת השתייה, אותה ראיתי לפני כשלוש דקות.
למזלי גם לי מוגש בקבוק, למרות שאני רץ בלי מספר משתתף…
נראה שהרבה עבודה מחכה לאוספי הבקבוקים…
אני יכול להמשיך לריצה בירידה, לה חיכיתי כל כך.
בירידה רצים בצעדים גדולים – נראה שגם יוליה גורלניק רצה כך.
כנראה שפיספסתי את הסימונים שסימנו את סוף הקילומטרים השלישי והרביעי, ומשום מה לא לקחתי זמן ביניים גם בנקודת הסיבוב, שהיוותה את סוף הקילומטר החמישי.
אבל עם סוף הקילומטר השישי, כאשר השלט מורה – עוד 4 ק"מ – אני לוחץ על הכפתור הנכון בגארמין, כדי לקבל את המרחק והקצב.
3.90 ק"מ ב-23:02 דקות (קצב של 5:55 דקות לקילומטר לפי חישובי הגארמין).
רותי קידר, מנצלת את המרוץ והיום האביבי, להכיר לדור ההמשך, את עיר מגוריהם.
מיכל בריס רצה לצידה.
לירז תורן, אור טוביס, אבירם ויסברג ואביב בן עזרא ממכבי חיפה רצים גם הם במרוץ המתחדש.
יוסי בן דרור מבית הלוחם חיפה, מחייך גם הוא, למרות שהסיום עוד רחוק.
מהבנים של מכבי חיפה, נעבור אל הבנות – מאיה סלומון, בתמונה לפני טל שטיינפלד ואלכסנדרה ליטבק.
קובי אטיאס ואמנון פרי, רצים עם החולצה האיכותית שחולקה במרוץ.
את חן גולן, שרה נאור ויוליה רוזן, פגשתי כזכור בקירבת נקודת הסיבוב – הפעם הן מגלות יותר התלהבות!
אני אומר להן (במילים אחרות) שעם אימונים – השמיים הם הגבול (נו טוב, הסנדלר הולך יחף…)
אני ממשיך לצמצם פערים לרצים אחרים, גם אם הדבר קצת חסר משמעות, לאור הזינוק המאוחר שלי, והעובדה שאני רץ כרגע, ללא מספר וצ’יפ…
רצים שרצים עם מספר חזה הקשור בעזרת גומי מיוחד, נוטים כנראה להסיט אותו לאחור.
אני מבקש מאבי חירם, להחזיר את המספר למקומו הטבעי – לפחות לצורך צילום התמונה.
השלט של עיריית חיפה, מאשר שסוף סוף חזרנו לרוץ, במרכז הכרמל.
בשבת שקדמה למרוץ זה – במרוץ קאנטרי ג’ – שיבולת קיפניס יחד עם בתה, חילקו לנו חטיפי LARABAR, היום, היא עברה לצד של הרצים והרצות.
ריבי זלנקו זוכה לתמונה עם נוף קצת שונה – מזרקה.
אני והמצלמה מברכים לשלום גם את ירון דוד.
השלט מודיע שרק עוד 1 ק"מ לסיום!
זמן טוב לבדוק זמני ביניים – 2.92 ק"מ ב-15:50 דקות לפי הגארמין.
עוד חצי דקה חולפת, ואני מזהה דמויות מוכרות – הילדה בורוד היא ליאל,
ואחריה מגיעה גם אמא נילי אברמסקי, ולצידה הלן וולפסון – הבטחתי מקצה שיפורים, למנצחות המרוץ היום – הלן ונילי.
מרכז רפפורט לתרבות ואומנות הנראה למרחוק, מבשר שהסיום כבר קרוב.
אפרת שכטר, לפני אחד הסיבובים האחרונים, שיקחו אותנו אל שער הסיום,
עוד קצת ריצה קדימה,
והסיבוב האחרון אכן מגיע – שער הסיום הצהוב נראה באופק.
אני מתקדם עוד קצת, כדי לראות שהרץ שפנה בתמונה הקודמת, הוא דן ארבל הוותיק מאיילות.
מהוותיקים נעבור לצעירים – שרצו במקצה ל-3000 מ’ – ועכשיו מעודדים את רצי המקצה לבוגרים (10000 מ’) – תודה רבה!
אם היה לי את התוצאות של מקצה ה-3000, הייתי כנראה רואה, שאחת הילדות בתמונה, היא דריה לוקשין ממכבי חיפה, שגם (אם אני זוכר נכון) ניצחה בו.
בכל מקרה דריה ניצחה באליפות ישראל במירוצי שדה לילדות עד גיל 15, שנערכה בגני יהושע בפברואר האחרון, לפני – אחותה הצעירה אלכסנדרה…
תמיד נחמד לראות הרבה אנשים מעודדים לקראת הפינאלה,
והכניסה אל שער סיום.
גם צלמים נוספים התמקמו בשטח,
אבל המבט שלי ושל המצלמה שלי, מתמקד בצוות שאמור לרשום את מספר המשתתף – שלא נמצא עלי – ושטיחי הבקרה שיקלטו את הצ’יפ שגם הוא לא קשור לשרוכי נעליי…
אפשר לסכם את הריצה שלי:
משום מה לא עצרתי את השעון שלי בזמן וכך הוא הראה 54:40 דקות,
אולם לפי זמני צילום התמונות, זמן הריצה האמיתי שלי, מרגע הזינוק שלי ועד לסיום, היה כ-53:30 דקות.
המרחק לעומת זאת אמור להיות נכון, מאחר ולא התרחקתי משער הסיום – הגארמין מראה 9.690 ק"מ (958.5 מ’ אחרונים ב-6:36 דקות).
אומנם אין לי זמן, אבל מאחר ונרשמתי למרוץ והבעיה היא רק טכנית, אני לא מוותר בקלות – בכל זאת, אני מניח שאני הרץ היחיד שיש לו הוכחה (270 תמונות) שרץ את כל המסלול…
וכך מאוחר יותר, (בהמשך הערב) אני מבקש מגבי ינאי ואביעד – מחברת "מרוצים" שעל המדידה – להוסיף אותי לתוצאות, תחילה אני מבקש להוסיף את הזמן האמיתי שלי, אבל מהר מאד אני מתעשת ומשנה את הבקשה – להוסיף את הזמן, על פי הזינוק הרשמי למרוץ.
מבט אל השעון בתמונה הבאה, שצולמה כ-12 שניות לאחר התמונה הקודמת של כניסתי לסיום – חישוב מהיר נותן זמן של 1:03:07 שעות.
אולי הרווחתי שנייה, אבל לאור העובדה שהמיקום שלי לפי תוצאה זו, ממקם אותי במקום ה-424 מתוך 497 שסיימו ו-31 מתוך 32 בקטגוריה שלי – זה לא ממש משנה.
גם השיא האישי שלי (40:02 דקות) לא ממש בסכנה…
אפשר לעבור לצילום שאר הרצים והרצות, גל רוין ושי רביב – שניהם מייצגים את הפנימיה הצבאית חיפה – נכנסים לסיום.
רצים ורצות רבים מהעיר חיפה – שאנחנו לא פוגשים בדרך כלל במרוצים אחרים – בין המסיימים, כנראה שנועה יושפה היא אחת מהן.
עוד סיבה לקיים מרוצים מחוץ לאזור המרכז, בתקווה שמי רץ במרוץ הביתי – "יידבק בחיידק הריצה" – וכך נגדיל את כמות משתתפי המרוצים בארץ.
נמשיך עם נציגי העיר חיפה, את חלק מבנות מכבי חיפה פגשנו כבר קודם – אורלי לוין וטל שטיינפלד מסיימות, כשבתווך אינה תרשיש שפיר.
אחריהן חברתן לאגודה מאיה סלומון, כאשר שמעון שוקרון מהפנימיה הצבאית חיפה, משלים את התמונה.
עמית שריג משלים את המרחק, וגם הוא (כמובן) מחיפה…
גבי ינאי (האחראי על מדידת הזמנים, כזכור) מברך את שיבולת קיפניס, אותה פגשתי, בקילומטרים האחרונים של הריצה שלי.
והנה גם בנות הפנימיה הצבאית חיפה, אותן פגשתי פעמים במהלך הריצה, כובשות את שער הסיום – יוליה רוזן, חן גולן ושרה נאור.
גם את יוסי בן דרור מבית הלוחם חיפה – שבתמונה לפניהן – כזכור, פגשתי בקילומטר השביעי.
ניתן את הכבוד לצוות שעל המדידה – אביעד אותו הזכרתי קודם – "מתחבא" מאחורי המחשב, בבודקה – הנראה בחלקו, בצידה הימני של התמונה…
גם את רותי קידר פגשנו בדרך, וגם היא חוצה את קו הסיום, יחד עם המשתתף הצעיר ביותר, במרוץ היום…
מיכל בריס שרצה לצידה כאשר פגשנו אותן, מסיימת גם היא – שתי שניות אחריה ועם חיוך גדול.
ניפרד משער הסיום עם עוד שני רצים שפגשנו בדרך – במחצית המרחק – יוסי הדני ופאול גזלר.
לא ניפרד משטח הסיום לפני שניתן את הכבוד, גם לכרוז המרוץ – אמנון פאר.
לצידו אילה אוגורסקי, אותו לא יכולתי לצלם, מאחר שסיים את הריצה בפחות מ-46 דקות – כל הכבוד!
אני מצטרף לנילי אברמסקי, לריצת שיחרור – אפשר גם לנצל זאת לתמונות אווירה: עם אילן פיקסל,
ולאחר שחזרנו לאזור הכינוס – עם שיבולת קיפניס ורותי שפירא.
כזכור, מאחר שאיחרתי, לא קיבלתי את ערכת המשתתף, ובה גם את החולצה של המרוץ.
יש לי כבר קרוב לוודאי מאות חולצות ממרוצים, אבל כאשר מדובר בחולצה איכותית, חבל לוותר.
נילי מנסה לעזור לי לברר ממי אפשר להשיג חולצה, בינתיים ללא הצלחה – תודה בכל מקרה!
את חגי פנקר פגשתי לראשונה באולטרה מרתון פרו-ספורט, בו רצו שנינו את המקצה ל-30 ק"מ – וגם הוא עשה זאת עם מצלמה קטנה בידו.
אומנם גם עכשיו הוא מחזיק מצלמה ביד, אבל זה לא ימנע ממני, לצלם אותו לתמונה משפחתית.
נעבור לטקס הסיום – הטקס התקיים במועדון הביט שנמצא בסמוך לאזור הכינוס.
תחילה, נראה היה שהכניסה תתאפשר רק למנצחים (וצלמים…), בגלל מגבלת התפוסה של המקום.
אבל, נראה לי שבסופו של דבר מיגבלה זו הוסרה – הכיבוד והשתייה שחולקו במקום, היו בהחלט שווים את המאמץ.
עד תחילת הטקס, המועדון שאירח רבים מהלהקות הטובות בארץ, סיפק לנו גם אתנחתה מוסיקלית.
את הלן וולפסון – מנצחת המרוץ – כבר הספקנו להכיר, נכיר עתה, גם את אמה לריסה שהשתתפה גם היא היום במרוץ.
אפשר להתחיל בטקס,
גם הקהל (שרובו השתתף במקצים השונים) כבר מוכן.
מנצחות המקצה ל-10 ק"מ – הלן וולפסון, לפני נילי אברמסקי וגילי צוקרמן.
מנצחי המקצה ל-10 ק"מ – איילה סטאין, לפני וודג’ זבדיה ואסף בימרו.
ניתן כבוד לוותיקים, מנצחי הקטגוריה בגילאי 70 ומעלה – עודד עינב, לפני אוסקר טוזמן וחנוך שחר.
עוד אחד מהמשתתפים באותה הקטגוריה, אבל עם קידומת גיל אחרת – זאב נווה בן ה-82 – זקן המשתתפים – אולי בגילו, בוודאי שלו ברוחו!
לפני זמן קצר פגשנו את חנוך שחר – בין המנצחים בגילאי 70 ומעלה,
גם אשתו חנה, עשתה את הדרך מצפת, וגם היא עלתה על הפודיום.
המנצחים בגילאי 45-49 – גיל לוטם לפני אבידב ליברמן ויזהר סלוצקי.
איילה סטאין שניצח במרוץ הכללי, וגילו – על פי דבריו (הבעיה הידועה של הפרש שבע השנים, בין לוח שנה הגרגוריאני ללוח השנה האתיופי) – קטלג אותו כראשון בקטגוריה זו.
למרות שמראש פורסם, שמשתתף יכול לזכות בפרסים בשתי קטגוריות, הוא לא נצפה בקטגוריה זו על הפודיום.
מהוותיקים, נעבור לוותיקות – גילאי 40-44, ענת אנידגר לפני רוני שנורמן ולריסה וולפסון.
המנצחות בגילאי 35-39 – נילי אברמסקי לפני הולי סלינג’ר וג’סיקה ספקטור.
ניסיונה של נילי כמו שהיא עושה בדרך כלל, לנסות לשכנע את המארגנים, להוציא אותה מהמנצחות בקטגוריית הגיל, מאחר וזכתה במקום השני בדירוג הכללי – לא צלח הפעם.
גלי שפירא מחיפה, עם הגביע למקום השני, בגילאי 20-29.
נעבור אל הנערות, הלן וולפסון – מנצחת המרוץ – ראשונה כמובן גם בקטגוריה זו, לפני שיר בן גל מהפנימייה הצבאית חיפה, שסיימה במקום השני.
מחלק את הגביעים, פרדי גולדשטיין, מנהל מרכז אימון האתלטיקה קלה, באצטדיון נווה שאנן בחיפה.
נמשיך אל הנערים – אינדלאו טאקלה מעמותת הצבי, שסיים חמישי במרוץ – ראשון בקטגוריה זו, לפני מירקוז שיטה ואוהד אבוהי – שניהם מכפר גלים.
עודד עינב – המנצח בגילאי 70 ומעלה – תמיד ידע איך להצטלם, כיאה לקברניט לשעבר באל על.
נאמץ את הרעיון גם למנצחי/ות המקצה ל-3000 מ’
הטקס הסתיים, לא ניפרד לפני תמונות של העושים במלאכה והספונסרים.
ביניהם גם יובל בראון מסאוקוני – שחולצות המרוץ האיכותיות – היו גם באדיבותו.
אני מבקש בהזדמנות זאת מיובל – שיפנה אותי אל הכתובת הנכונה – כדי שגם אני אקבל את החולצה, לה אני זכאי.
ואכן איריס מרשות הספורט העירונית, מבטיחה שאקבל חולצה – אותה אכן קיבלתי לאחר זמן מה, בעזרתו האדיבה של פרדי גולדשטיין.
ניפרד עם תמונה אחרונה של האנשים שמאחורי ההצלחה של המרוץ.
סיכום:
1. אומנם לא נכחתי בזינוק המרוץ, אך התרשמותי הכוללת היא, שארגון המרוץ, היה טוב מאד.
2. ההשתתפות הרבה של רצים ורצות מחיפה, מוכיחה יותר מהכל – כמה המרוץ היה חסר בנוף מרוצי ארצנו.
3. רצים ורצות רבים, התלוננו על העליות והירידות במרוץ, אחרי שרצתי – חודש קודם לכן – את חצי מרתון ערד-מצדה (וכמובן הסיכום שלו מופיע בטור זה), מרוץ חיפה, נראה לי קצת יותר קל…
4. נקווה לרוץ גם בשנה הבאה, במרוץ חיפה – במרכז הכרמל.
קישורים קשורים
תמונות מרוץ חיפה – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
