שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

יאיר בן עמי מציאות נושכת

מציאות נושכת עם יאיר בן עמי: כבוד השר כץ!

שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, יצא בשבוע שעבר עם הנחיות למשרדו בטיפול נושא רכיבת האופניים בכבישים, וקבע שיש לאסור את הרכיבה בכבישים הבינעירוניים. את יאיר בן עמי ההחלטה הזו מקוממת


שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ, יצא בשבוע שעבר עם הנחיות למשרדו בטיפול נושא רכיבת האופניים בכבישים, וקבע שיש לאסור את הרכיבה בכבישים הבינעירוניים. את יאיר בן עמי ההחלטה הזו מקוממת

מאת:יאיר בן עמי


הודעה מדאיגה הופיעה בערב סוכות באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. השר המכהן, ישראל כץ, "החליט לאסור על רוכבי אופניים לרכב בכבישים בינעירוניים מסוכנים," זהו ציטוט של הכותרת בעוד הפסקה הפותחת את ההודעה אומרת – "במקביל החליט שר התחבורה להקצות מסלולים מיוחדים לרוכבי אופניים בכבישים בינעירוניים בדרכים בינעירוניות."


אם יוקצו אותם מסלולים לרוכבי אופניים בלי שנעבור תקופה בלתי הגיונית של אי אפשרות לרכב אני אישית אעלה למשרדו של השר כץ כדי להעניק לו תשורת תודה מרוכב האופניים שהוא לא מכיר, לא מבין ולא מסוגל להבין כי אין לו שמץ של מושג ירוק מה היא רכיבה על אופניים מכל היבט אפשרי.

השר כץ אינו מתנהל בצורה שונה מהרגיל במקומותינו. הוא מתנהג כבריון אך במקרה שלו הוא זכה לגב חוקי משום שהוא נבחר ציבור שקיבל את המנדט. העובדה שאת המנדט הוא קיבל על תחום בו אינו מבין מעבר לכלום ומאום היא עצובה אבל במקרה של החלטתו זו הוא רק מוכיח נורמאליות ישראלית במיטבה כששוב מובילי מדינת ישראל מגלים כוחנות כדרך ניהולה של המדינה.

בהודעה של המשרד, בראשו יושב השר כץ, מצוין כי תשעה רוכבי אופניים נהרגו מתחילת השנה. אז השר כץ מצא את הפתרון לעובדה כי פושעים אוחזים בהגה ודורסים רוכבי אופניים. למרות מגבלת שמיעה אישית אני כמעט יכול לשמוע את המילים שנאמרו טרם יציאת ההודעה האומללה הזו – יאללה בואו נוריד את רוכבי האופניים מהכביש או במילים אחרות, יותר ישראליות המבטאות את המהלך בדיוק ישראלי לשוני והמכוונות לרוכבי האופניים באשר הם – יאללה ביי.
במקום לעודד תרבות שתורמת כל כך הרבה לחברה, אני כבר רואה איך אני הופך לעבריין בעל כורחי.

הבעיה של תרבות רכיבת האופניים בארץ זבת היא בנו, רוכבי האופניים. לפני 9 שנים נדרסו למוות שני רוכבי אופניים באחד המקרים האבסורדים ביותר שאפשר לתאר. הנהג היה קפטן קבוצת הנוער של מכבי תל אביב (כדורגל). בזכות אנשים שאכפת להם התארגנה רכיבת מחאה בכלום זמן. כמות מדהימה של רוכבי אופניים עלו על כביש החוף כמחאה וזאת על אפה וחמתה של משטרת ישראל שניסתה ולא הצליחה למנוע את הרכיבה.

זה היה בתקופה שתרבות הרכיבה הייתה הרבה פחות מפותחת על כבישי ארץ זבת. אי אפשר להשוות את כמות הרוכבים שיצאו אז, בתחילת העשור, לכבישי הארץ לעומת להקות הענק שיש היום. בשנים שלאחר מכן, המחאה הזו איבדה מכוחה משום שהרכיבות נדחקו לאזורים שעצם סגירת הכביש והמחאה אינם יוצרים דבר המזכיר מחאה.

הרכיבה הזו הפכה לרכיבת זיכרון ראויה ויפה המזכירה את שני הרוכבים שנהרגו בצורה הנכונה ביותר- רכיבה על אופניים. אך המחאה נעלמה והוכיחה כי קהילת רוכבי האופניים אינה מסוגלת להילחם על  זכויותיה, כבודה או מקומה בתרבות הישראלית. לו היה לקהילה כוח, רכיבת המחאה לא הייתה נערכת באזור שאינו אומר מאום אלא על כביש החוף, במקום בו הנהג הישראלי העצבני וקצר הרוח היה מרגיש אותה.

הפגיעה בתרבות רכיבת האופניים נראית היטב גם בזלזול הנורא של המשטרה דרך הדרישות הכספיות המטורפות, הסחטניות והכוחניות שלה בבואה (או במקרים רבים מדי באי בואה) לאשר עריכה של מרוצי אופניים. לו לקהילת הרוכבים התחרותיים היה אומץ, חזון וצורה היה נערך מרוץ מחאה שהיה מביא את המצוקה האמיתית והגדולה ביותר של ענף האופניים הישראלי לתודעת הציבור. אולי מרוץ בקודש הקדושים של ישראל, יום כיפור. הרי כמעט כל רוכבי האופניים רוכבים גם ביום כיפור ורובם הרבה יותר מאשר בימי שבת או חג. מצוקת אי קיום ענף תחרותי הוא הבעיה הגדולה ביותר וקהילת רוכבי האופניים, על המאמנים והעסקנים, אינה מסוגלת לבוא בדרך עבודה שתשנה את המצב.

קיומם של 20-25 מרוצים בשנה אינם הופכים את הסאגה המצחיקה הזו לעונת מרוצי אופניים ובעיקר כשאי אפשר למצוא מרוץ אופניים מסורתי שנערך על אותו המסלול לאורך שנים. בבעיה זו, כדוגמא, השר כץ לא בחר לטפל ואיני חושב שצריך להסביר מדוע. דווקא מישהו אחר מתוך ממשלת ישראל הבטיח לטפל בנושא… אז הבטיחו, פוליטיקה ישראלית במיטבה, הבטיחו.

השר ישראל כץ חוטא באותו המקום בו חוטאים רבים מהישראלים. במקום בו דעתו אינה מלאה בידע מספיק כך שיוכל להביע דעה כלל כל, שכן לקבוע שינויים שישפיעו על רבים כל כך בתחום בו הוא אינו מבין יותר מאשר "המבין הלאומי" היושב עם חבריו או משפחתו ויודע לספר בביטחון רב ומילים גבוהות כיצד לסיים את כל בעיות הביטחון של מדינת ישראל.

הבעיה שלנו היא כי השר כץ קיבל מנדט לשנות ואם לא תקום מחאה של ממש, כזו ואף גדולה יותר ושלא נראתה מאז אותו מקרה דריסה טראגי בראש השנה 2001, נקום בקרוב למציאות בה רכיבה על אופניים תהיה אפשרית רק למי שיכול לרכוש גם את התנאים להגיע לגטאות הרכיבה שתייצר איזו ועדת טמטום מטעם השר כץ. והתנאים יהיו רכב ותקציב שיישא את הרוכב עם אופניו לאותן גטאות אבל גם את הזמן הפנוי. זמן פנוי זה יהיה לחזור הביתה ולמשפחה מאוחר יותר בשבת או להגיע לעבודה בשעות מאוחרות מהשעה השכיחה במשק. אבל את השר כץ זה בטח לא ממש מעניין כי יש לו, במימון שלנו הציבור משלם המיסים, רכב עם נהג ובעצם הוא בכלל לא רוצה ואולי אפילו לא מסוגל לרכב על אופניים. הוא רואה אותנו דרך השמשה של הרכב בעת שהוא עובר על פנינו במה שהוא מגדיר כבישים מסוכנים.

אז במקום להיות מנהיג שמוביל את השינוי המתבקש על ידי יצירת התנאים הנדרשים במציאות הכבישים הקיימים ועד שהוא יקיים את החלטתו "להקצות מסלולים מיוחדים…" הוא נוהג כפוליטיקאי ויוצר את המצב הבלתי אפשרי עבור רוכבי האופניים.

אבל זה החלק הטוב, עד כמה שזה נשמע מצחיק, החלק הרע, ושוב הרבה יותר ממה שהשר כץ כנראה מסוגל להבין, הוא בעובדה המצערת שבישראל הצהרה כהודעה זו יכולה להסיט נהגים מופרעים כנגד רוכבי האופניים בזמן שעד שהשר כץ יקצה את ה"מסלולים המיוחדים".

היום, על כל 100-150 ק"מ של רכיבה, אני שומע נהג אחד קובע כי אסור לי לרכב בכביש של 100 קמ"ש למרות שהוא (הנהג) צועק את זה כשאנו על כביש בו המהירות המקסימאלית היא 70 קמ"ש. יש מספיק נהגים שלא ראוי כי יחזיקו רישיון נהיגה בקורקינט שיתרגמו את ההודעה הזו לחוק ואני מעריך כי עכשיו חלק מאותם נהגים גם ירשו לעצמם להיות:
השוטר – אסור לנו להיות שם.
השופט – עכשיו תראה איזה עונש יש לי בשבילך
והמוציא לפועל – יאללה עוף לי מהאספלט (תוך שבירת הגה ימינה כי השוליים צרים לשפיות המנטאלית המפוקפקת שלו והיה כתוב בהודעה)

אז תודה לך מר השר כץ ואל תבוא לבקר אותי בבית החולים ואם חס ושלום אל תלווה אותי בדרכי האחרונה. משום עם 15 מיליון שקלים בשנה אתה תגיע לכבישים עליהם אני רוכב כשאני כבר ארכב על הליכון אם אהיה בכלל בחיים, ותרבות רכיבת האופניים בישראל תמות.

אבל קודם יצטרך מנכ"ל המשרד שלך לגבש תוכנית, כפי שהנחתה אותו, ובמציאות הישראלית תוכנית מתגבשת בערך בזמן שלוקח לבקבוק שנזרק בצד הדרך להפוך למשהו אחר חוץ מפסולת. אבל עזוב את הנהגים העבריינים שזורקים בקבוקים זה לא יהיה פופוליסטי לטפל בבעיה שהם יוצרים כמו שלא יהיה זה פופוליסטי לקבוע חוק הקובע כי נהג הפוגע ברוכב אופניים הוא אשם קודם כל.

אל תיתן לעובדה שכמה מדינות נאורות ותרבותיות כבר קבעו זאת לבלבל אותך. ואם באמת בא לך להבין על מה אתה סח בהודעה שלך אני מזמין אותך לרכיבת אופניים אישית איתי. אספר לך הרבה על היופי שבתרבות זאת ואני מבטיח לך שתראה את הרכיבה, שלא דרך שמשת רכב השרד, ותגלה כמה תובנות שיסייעו לך בנושא.

ספטמבר 2010

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות