שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

יאיר בן עמי מציאות נושכת

מציאות נושכת: יש לכם תכניות לרכוב בסוף השבוע? שר התחבורה ישנה לכם אותן

שר התחבורה השר ישראל כץ, אימץ תכנית חדשה: "חיוב רכב ליווי לקבוצה בת עשרה רוכבים ויותר"

שר התחבורה השר ישראל כץ, אימץ תכנית חדשה: "חיוב רכב ליווי לקבוצה בת עשרה רוכבים ויותר"

מאת:יאיר בן עמי

לשר
התחבורה ישראל כץ יש יכולות מדהימות להרגיז אותי, הוא לא אשם, אני
המטומטם. יש לי מין נטייה כזו לשמור על החוק כשאני אוחז בהגה ועולה על
הכביש. כשאני רוכב על אופניים אני משתדל בעיקר להישמר, וגם זה לא עזר לי
כשנהג שדיבר בטלפון הנייד שלח אותי לאשפוז ארוך מדי, תוספת ברזל מיותרת
בגוף וזה עדיין כואב אחרי 14 שנים.

לפני למעלה משנתיים, הריץ השר כץ הצעות משונות במסגרת תפקידו כשר התחבורה של ארץ חמדת. התרגזתי, כתבתי, כרגיל זה הזיז רק כפתורים במקלדת של הלפ טופ ואולי את הלב שלי עוד קצת לכיוון הסוף.

לפני כמה ימים שוב הוטחו לציבור "המלצות השר", היישר לפניי ושוב הרגשתי את
ה"וווייששש" הזה בלב, אי אפשר לטעות, זה מקצר לי את החיים ולא באשמתו,
בפתיח הענקתי הודאה מראש – אני המטומטם.

באחת מהמלצותיו המדהימות, השר כץ ממליץ כי כל חבורה של עשרה רוכבים ומעלה
תחויב ברכב ליווי מטעמה. בהתחלה זה הכעיס אותי, אחרי זה התעצבנתי כי לעולם
איני כועס ומתעצבן יחד (זה רע ללב שכבר עשה וווויייש), מזל שלקראת הסוף זה
הצחיק אותי.


רוכבי אופניים מסכנים מכוניות בכבישי ארץ חמדת


מדינת מושגים פרימיטיבית וחשוכה
בשלב הכעס נזכרתי כי זו המלצה שהגיעה מתוך הנהלת איגוד האופניים הישראלי ועל ידי מישהו שלא מחשיב אלא קבוצות מאורגנות, מקצועיות ובעלות מטרות תחרותיות. השאר לא באמת נחשבות, את האירועים כמו בית השנטי, גרנד פונדו כזה או אחר ואפילו סובב כנרת לא סופרים בדרך כלל כמשהו של רוכבים ללא קבוצה, לא של עשרה ולא של חמישה.

בשלב המצחיק תיארתי לעצמי את המצב הבא, יאנה וגיא (שמות בדויים לקח לי זמן
רב לבחור, סבלנות בבקשה) מחליטים לצאת לרכיבת השבת. דרכם עוברת בצומת
נחשון, שבת 07:15 בבוקר, קבוצה של ארבעה חברים בדיוק יוצאת מתחנת הדלק והם
הופכים לשישה רוכבים. לאחר כרבע שעה רכיבה משיגים אותם ארבעה חברים שיצאו
מאותה צומת נחשון באליפסה מדוגמת על 40 קמ"ש. לא אין כאן חשבון לכיתה א'
אלא מצב הגיוני לגמרי.

מכיוון שיאנה וגיא הם אזרחים שומרי חוק, הם נבוכים מהעובדה שנוצרה דבוקה של
עשרה רוכבים. יאנה אומרת יאללה, גיא אומר ביי והשניים נפרדים מהשאר כדי
להימנע מקנס שירשום להם שוטר, אשר יתקשה להבין כי דבוקה יכולה להיווצר על
הכביש, במהלך רכיבה. הרי מהמלצות השר כץ אפשר להבין, כי דבוקה כזו מדהימה
מאיימת על תרבות השימוש בדרכי ארץ חמדת וזקוקה לכמה קנסות כאזהרה ולקח.
היכונו לשלב הבא – אזהרת מסע לנהגי ישראל כשהם יוצאים לבר-בהר בשבת – יש שם
רוכבי אופניים מסוכנים. על מרוצי האופנועים שם שמעתם, בלשכת השר כץ?


"רוכב יקר רוכב חביב, רכב לבד ולא עם איש, כי עשרה מהם יביאו לקנס וחור בכיס"


אפשר לחדד את הדוגמאות. נניח בעלייה לנס-הרים יהיה שלט: "רוכב יקר רוכב
חביב, רכב לבד ולא עם איש, כי עשרה מהם יביאו לקנס וחור בכיס". כן אני יודע
שאלו בדיחות קרש, אבל לא אני התחלתי וכבר ראיתי קנסות נרשמים על דברים
הזויים מאלו.

משטרת התנועה של ישראל, עשתה בשנים האחרונות לא מעט לטובת רוכבי האופניים
בישראל. הפגנת נוכחות בצירי הרכיבה השכיחים בסופי שבוע היא דוגמה אחת
מעודדת ועליה ראויים מקבלי ההחלטה להערכה רבה. בגזרת התמיכה בענף, עדיין
אנו חיים במדינת מושגים פרימיטיבית וחשוכה בה הממסד (משטרת התנועה, משרד
התרבות, משרד התחבורה ועוד לא מעט) רואים במרוצי אופני כביש כאויב מאיים של המשתמשים בכבישי הארץ המובטחת.

מצד שני גם פגשתי לא מעט שוטרים שרצו לרשום לי דו"ח כי ברכב הלווי של
הקבוצה שלי פעל פנס מהבהב, יחד עם אורות מהבהבים, שלט על אחוריו ("זהירות
רוכבי אופניים") לא נראה לאותו השוטר ונסיעה בשוליים עשתה לו רע בעין. מול
כל שוטר כזה היו שני שוטרים שדרשו שאשים פנס מהבהב על הגג, אפעיל כל הבהוב
אפשרי ואסע על השוליים, שוב כי אחרת זה עושה לו רע בעין.

בכל המקרים בהם פגשתי שוטר עצבני, ביקשתי לראות בדיוק את סעיף ה"הפרעה
לתנועה" עליו הוא סח. בכל המקרים זה נגמר בפרידה לא נעימה, בלי קנס
וכשהשוטר סובל את שלא עושה לו טוב בעין. למה? בגלל שהחוק הקיים אינו עונה
על מה שהיה נדרש לפני 50 שנים ויותר והוא מנדטורי בלתי מעודכן ובעיקר מיושן
ומטומטם (החוק, לא השוטר). העובדה שמשרד התחבורה עוד נשאר ברמת החשיבה של
המנדט הבריטי, בכל הקשור לאופניים על דרך.

השר כץ
אינו יודע על מה הוא סח. ההצעות שלו הן במקרה הטוב טעויות ובמקרה הרע לא
נבונות. הוא לא אשם, העם אשם. כאחד העמים המטומטמים מבין העמים שזכו
לדמוקרטיה מובנית, מדהימה אותי העובדה כי חסרי שליטה בחומר עליו הם אמונים
ממלאים תפקידים מראש ועד בית ועד לשר בכיר בממשלת ישראל.

על פי המהלכים שהוא מבצע, ברור כי השר כץ לא שולט בחומר עליו
הוא אמון והמושגים שלו רחוקים מאוד מהאמת, הנדרש והרצוי בכל הקשור לרכיבה
על אופניים בכבישים. אגב, תהיו מופתעים אם סיירות שטח יעניקו קנסות לקבוצות
של עשרה רוכבים בסינגל עדולם או עמק השלום? בשום מקום לא ראיתי קביעה
להצעת השר (על עשרה רוכבים ורכב לווי) המדברת על רכיבת כביש. לא מאמינים?
בדקו אותי – הנה המסמך מאתר משרד התחבורה. דרכים בין עירוניות כתוב שם.

במסמך שפורסם באתר משרד התחבורה כתוב:
"ועדה נוספת שחקרה לעומק את התאונה בכביש 3 שהתרחשה באוגוסט 2011
מונתה על ידי מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, רון מוסקוביץ. בראש
הועדה עמד המדען הראשי של הרשות הלאומית ד"ר שי סופר, הוועדה בחנה את
הגורמים הישירים והעקיפים להתרחשות התאונה שבה נהרגו שני רוכבי אופניים
וחמישה נפצעו".

השר כץ צילום: David Fainshtein


אז נקים עוד ועדה
למקרא הפסקה הזו התמלא ליבי ברינה, תקווה ושירת הלל. "ועדה
נוספת", בחיי שזו השקעה מטורפת. הוועדה "מונתה על ידי מנכ"ל הרשות הלאומית
לבטיחות בדרכים", זה נשמע לי מבטיח ברמת קצה. המשכתי לקרוא בתקווה, אל
דאגה, היא נגמרה כשהגעתי לסוף המנשר והבנתי.

בפסקה הבאה כתוב באלו המלים:
"השר כץ ציין כי השימוש הגובר באופניים, בכבישים בינעירוניים, מצריך מציאת
פתרונות על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר, שישמרו על בטיחותם של רוכבי
האופניים ויגנו עליהם מפני פגיעה אפשרית של כלי רכב בדרכים".

מעניין, דווקא במקרה של אותה תאונה מוזכרת בכביש 3
נדמה לי כי לא היה ספק איך אפשר לשמור על רוכבים האופניים. למשל אם הנהג
היה יודע כי הירדמות על ההגה, לא משנה מאיזו סיבה, מובילה לשלילת רישיון
לכל החיים. אם היה יודע כי דריסת רוכבים אופניים מובילה לעשר שנות שירות
בבית לוינשטיין וסיום כל יום עבודה/שירות יהיה בבית הכלא.

תרבות כביש אינה שמירה "על בטיחותם של רוכבי האופניים". אין דרך "לשמור" על
מי שנמצא על הדרך. יש הרבה דרכים להבהיר לכל המשתמשים בכביש כי לכל פעולה
יש מחיר וכשמדובר בפגיעה של חזק בחלש אין מחילה, בטח כאשר בחרת לאחוז בהגה
במקום כרית, שולי האסלה כדי להקיא או בחבר שימנע ממך לצאת לכביש.

לא מצאתי בהתייחסות למסקנות ה"ועדה נוספת" ולו מילה אחת על הנהג הדורס
בהקשר של התאונה בכביש 3. חמור מכך – לא מצאתי התייחסות לנהגי רכבים בכלל.
ייתכן ומי ממחברי מסקנות הוועדה הנוספת, לא חושב שלדבר הזה שדורס רוכבים
אופניים (נהגים חסרי אחריות הנדרשת לאחיזה בהגה) יש חלק כלשהו בדריסת רוכבי
אופניים?.

השר כץ לא יכול להבין את זה. הוא לא היה רוכב אופני כביש ספורטיבי, אין
כנראה מסביבו כאלו ואם יש כאלו, הם כנראה בעלי שליטה מוגבלת בחומר הנקרא
רכיבת אופני כביש ספורטיבית, ועל אחת כמה רכיבת כביש למטרות תחבורה יומיות.

בואו נהיה מדויקים – לו מישהו במשרד התחבורה, או העומד בראשו, היה מבין ולו
מאום ברכיבת אופני כביש ספורטיבית או בכלל, קטעי הכבישים שבשיפוצים לא היו
הופכים למלכודות מוות לרוכבי אופניים. מישהו היה מבין כי צריך להציב את
המחסומים, המעקות והתמרורים בהתחשב בעובדה כי גם רוכב אופניים עובר שם,
ובעיקר שזה לגיטימי וזה עוד לפני תקנות חסורות קשר למציאות כאיסור רכיבה
בדבוקה או כתף לכתף (אפילו את המינוח הנכון לא יודעים במשרד התחבורה).

אני רק יכול לשער, כי הפסקה האחרונה תובן על ידי מי שצריך כפי שאני אבין
משוואה מתמטית בעלת נעלם אחד. אני לעומת זאת מעולם לא התיימרתי לקבל החלטה
הקשורה למתמטיקה, אבל אני מטומטם, עובדה שאני נדרס, אז מה אני מבין?

הערת סיום:
מעט לאחר שסיימתי לכתוב את המדור נתקלתי בידיעה על הגננת שהחליטה לעזוב את הגן לאחר שמכוניתה נשרפה, הגן הוצת והחשודים במעשים שוחררו.

זה לא רק רוכבי אופניים על הכביש, זו הגישה של מדינת ישראל לבריונות. אין הבדל בין נהג שדורס רוכב אופניים, או סבתא ונכדה לכל אלימות אחרת שאינה מטופלת כנדרש על ידי החוק.

במבנה האופי של החברה הישראלית משתלם להיות כוחני, אלים ופוגע בחלשים. בדיוק מהגישה הזו אין הבנה בסיסית לאחריות הנהג על הכביש.

31.10.2013


יאיר בן עמי - מציאות נושכתיאיר בן עמי
עורך לשעבר של אתר שוונג
בעל הטור מציאות נושכת

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות


  • 1.פיספוס מסויים 
    אולי
    אתה רוצה שההאחריות תוסט לכיוון הנהג הישראלי ואולי בעיקר בחומרת הענישה .
    זה לא יעזור. נהגים בהמות נשארים נהגים בהמות. הדבר היחידי אבל לגמרי
    היחידי שיעזור לשמור על חיי הרוכבים זה רק מילה אחת. ת ש ת י ו ת ! כל
    השאר זה מילים כמו חול

    טריאתלט (31/10/2013)

  • 2.כל הכבוד! , כתבה מצוינת! (לת) (01/11/2013)
  • 3.ציניות היא ביטוי ליאוש? 
    כמי
    שהשתתף בחלק מתהליך שהביא לכתיבת התקנות אני מבין ללבך י.ב.ע אבל לא מקבל
    את רוח המאמר. שינויים תרבותיים וחברתיים דורשים אורך רוח והבנה. עצם
    העובדה שמכירים בצרכים של רוכבי האופניים- היא כבר התקדמות חשובה. בסוף
    הדרך הייתי רוצה לראות "נתיבי שיתוף" כלומר נתיב תחבורתי שבו נעים במקביל
    ובבטחון כלי תחבורה מסוגים שונים (סוסים, חמורים, הולכי על שתיים ורוכבי על
    שתיים). זה ייקרה מתישהו, אם נמשיך ונדרוש שייתחשבו בצרכים שלנו. זה לא
    ייקרה אם נתקוף את מקבלי ההחלטות ונקרא להם מטומטמים. קאפיש?

    דר' אבנררשף (01/11/2013)

  • 4.תשתיות – הפתרון היחיד 
    כמו שכבר כתבו לפני, אין פתרון מלבד מעט השקעה בתשתיות. זו השקעה קטנה בהרבה מהשקעה בכבישים והיא משתלמת.
    בערים – רשתות של שבילי אופניים.
    מחוץ לעיר – לתחזק שול נקי ולא צר ועם פס הרעדה בין השול לכביש.

    רוכבש כבישועיר (01/11/2013)

  • 5.עצה ליבע 
    אם תחזור מספיק פעמים על זה ש "אני מטומטם" בסוף יאמינו לך .

    ובכלל למד לקצר .

    מישהו (02/11/2013)

  • 6.כתבת מעולה, ויש עוד 
    כמו
    האיסור על נערים מתחת לגיל 12 לרכוב ולהתאמן בכביש, זה דור העתיד של רוכבי
    האופניים שלנו, אני אבין חובת מלווה מבוגר, אבל איסור ??? מקווה שמישהו שם
    יתעורר

    גיא (03/11/2013)


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות