שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אור עזרתי מהירות האור

מהירות האור – הזמן שבין חלום לסיוט

באחד הלילות השבוע היה לי חלום מסוייט. בחלום אני רץ במרתון המתקיים ברחובותיה של תל אביב, אני מרגיש חלש בריצה הזאת, ובשלב מסויים אני לוקח פנייה לא נכונה ברחוב בן-יהודה. הפנייה מובילה אותי לתוך גלריה דו קומתית, אחרי כמה דקות אני מבין שטעיתי, ונזכר שאני באמצע המרתון.


באחד הלילות השבוע היה לי חלום מסוייט. בחלום אני רץ במרתון המתקיים ברחובותיה של תל אביב, אני מרגיש חלש בריצה הזאת, ובשלב מסויים אני לוקח פנייה לא נכונה ברחוב בן-יהודה. הפנייה מובילה אותי לתוך גלריה דו קומתית, אחרי כמה דקות אני מבין שטעיתי, ונזכר שאני באמצע המרתון.

מאת:admin



באחד הלילות השבוע היה לי חלום מסוייט. בחלום אני רץ במרתון המתקיים ברחובותיה של תל אביב, אני מרגיש חלש בריצה הזאת, ובשלב מסויים אני לוקח פנייה לא נכונה ברחוב בן-יהודה. הפנייה מובילה אותי לתוך גלריה דו קומתית, אחרי כמה דקות אני מבין שטעיתי, ונזכר שאני באמצע המרתון. אני יורד חזרה במדרגות ומוצא את דרכי אל הרצים. אני ממשיך בריצה ומצליח לסיים אותה. לאחר שאני חוצה את קו הסיום אני מרים מבטי אל השעון הגדול שקבוע בו ורואה את התוצאה 3:41, וגל של ייאוש שוטף אותי. כל המאמץ שהשקעתי הופך לחסר משמעות. למרות שאת המרתון הקודם שלי בפאריז סיימתי ב-3:52, כך שיש בתוצאה זאת בבחינת שיפור, כל מה שאני יכול לחשוב עליו בחלום זה על חבר שסיים לאחרונה מרתון ב-3:39, וציפיתי לרוץ מהר ממנו. התעוררתי מבוהל במיטה המשותפת בשעת בוקר מוקדמת, "חלמתי חלום רע" אמרתי לאהובתי, "מה חלמת?" היא שאלה, "שאני מסיים את המרתון בשלוש שעות וארבעים ואחת במקום בשלוש וחצי שעות" אמרתי, ותוך כדי כך לא יכולתי שלא לתהות על עוצמת האימה שעוררה בי התוצאה הזאת בחלום, שאינה שונה מהאימה שמתעוררת בי כשאני חולם על שואה גרעינית או אובדן יקיריי, ובכל זאת כל מה שאובד בה, או ליתר דיוק נוסף בה, הוא אחת עשרה דקות של ריצה.


איור גגו עשת

מאז הלילה בו חלמתי את החלום סיפרתי אותו ללא מעט אנשים, התגובות מתחלקות לשניים בהתאם למאזינים. כשאני מספר אותו לחברי שאינם רצים הם משועשעים מהחשיבות המוגזמת בעליל שאני מייחס לתוצאה כל כך חסרת משמעות, חלקם מוסיפים שאלה של התעניינות המעידה בעיקר על ריחוק בנוסח "זה מרתון של ארבעים ושניים קילומטר?". הסוג השני של המאזינים הם חברי לריצה, להם העובדה שתוצאה החורגת באחת עשרה דקות מזמן המטרה היא בסיס לסיוט אינה נשמעת משונה כלל. להפך, כמעט לכולם יש דוגמאות משלהם לסיוטים הקשורים בריצה, התעוררות בבוקר המרוץ באיחור, הגעה בלי נעליים לקו הזינוק ועוד. אני מנסה להבין את חלום המרתון שלי. האסוציאציה הראשונה שלי מתקשרת לתחושה שמלווה אותי בשבועות האחרונים שאיני מוכן לריצה כפי שהייתי רוצה להיות. אני מסתובב עם התחושה שלא התאמנתי מספק על הקצב בו אני רוצה לרוץ, ולכן לא אצליח לסיים את המרתון בשלוש וחצי שעות, יעד המטרה שהוצב לי, בהסכמתי, על ידי המאמן שילון. פרויד המליץ לנו להתבונן על חלומות כמילוי של משאלה, אני מתקשה בתחילה להבין כיצד חלום זה, שהוא בבירור בלתי נעים, מהווה מענה על משאלה שלי, גם אם היא לא מודעת. אחר כך אני חושב על זה שבחלום אני מאחר להגיע לקו הסיום לא בשל כשל של הגוף או של הנפש, אלא בשל טעות בניווט. כלומר, יתכן שהחלום מציע לי דרך נוחה יותר להתמודד עם כך שלא עמדתי במטרה, דרך המסיטה את האשם מחוסר המוכנות שלי לעבר טעות שיתכן ונגרמה בשל סימון לא נכון של המסלול או טעות רגעית שלי בשיקול הדעת. בנקודה זאת החלום דומה לחלומותיהם של רצים אחרים שהזכרתי, בהם איחור בהשכמה או שכחת נעלי הריצה גורמים לאי השגת המטרה. יתכן ש"טעויות" אלה בתכנון המוקדם מהוות סיבות "נוחות" יותר לכישלון מאשר ההכרה בכך שלא הצלחתי לרוץ בקצב שקבעתי לי. סיבות אלה נוחות יותר בכך שלכאורה קל יותר לשלוט בהן ולהימנע מהן. זאת בניגוד לאי הוודאות האמיתית לגבי היכולת שלי לעמוד ביעדים שהצבתי לעצמי למרתון, שמתבררת רק במהלך המרתון עצמו, ולא ניתן להפיגה מראש על ידי פעולת מנע. אבל למה בחלום אני רץ בתל אביב ולא בטבריה? המחשבה הראשונה שעולה לי לראש היא משאלה על דחייה במרתון, שכן בעוד זה של טבריה מתקיים ביום חמישי הקרוב, המרתון בתל אביב הוא באפריל. אבל אני לא מרגיש משוכנע מההסבר הזה. אני ממשיך ומחפש הסבר אחר, תל אביב היא עיר מגורי, היא מרחב מוכר עבורי, מרחב שאני מרגיש בעלות עליו, מרחב שבו אני סומך על עצמי, על האינטואיציה שלי, אבל בחלום דווקא האינטואיציה שלי היא שמטעה אותי. בגלל שאני סומך על עצמי ולא על המסלול אני טועה ולוקח את הפנייה הלא נכונה. במובן זה החלום מזהיר אותי מלהתבונן אל תוך עצמי, אותה התבוננות שמעלה בי בעיקר תחושות של חשש וחוסר ביטחון לקראת המרתון הקרוב. אם אצליח לא לרוץ בעיר הפנימית שלי, אולי אצליח לרוץ בעיר אחרת, עיר שבה החששות שלי לא משפיעים על הריצה, עיר בה אני מסוגל לרוץ שלוש וחצי שעות בקצב של פחות מחמש דקות לקילומטר ולסיים מרתון בפחות משלוש וחצי שעות. קשה להיפרד מהעיר הפנימית, המוכרות מושכת אותי במיוחד בתקופות של חשש, אבל אני יודע שאני חייב. אם אני רוצה לנסות להצליח במרתון טבריה ביום חמישי הקרוב, אני צריך לצאת מהעיר הפנימית ולתת צ’אנס לעיר החדשה, להיות אופטימי לגביה, לעבור לגור בה למרות שהיא עדיין בתהליכי בנייה.


רוצים לדבר עם אור – כנסו לבלוג מהירות האור – בשוונגנט

תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: mailto:speed.of.or@gmail.com , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות