שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אור עזרתי מהירות האור

מהירות האור בעיר האורות- אותם הדברים ב'

מראות יפים מציעה פאריז לרץ בה, יער ונסן ויער בולון, גן הורדים של באגאטל, חממות הזכוכית בפארק אנדרה סיטרואן, הרציפים של הסיין והר ואלריין המשקיף על העיר ממערב, אבל העין שלי מתנהגת מוזר


מראות יפים מציעה פאריז לרץ בה, יער ונסן ויער בולון, גן הורדים של באגאטל, חממות הזכוכית בפארק אנדרה סיטרואן, הרציפים של הסיין והר ואלריין המשקיף על העיר ממערב, אבל העין שלי מתנהגת מוזר

מאת:אור


כשאני מתקרבלקשת הגדולה של לה דפאנס במקום להתמקד במראה המרהיב של הקשת הלבנה היא בוררת לה בקהל טיפוס עטור זיפים שמוכר דגמי אייפל קטנים מפלסטיק צבועים בצבע עשיר בעופרת מסין, "השכן" אומרת העין ואני מהסה אותה.

אני עושה הקפה בגני הלוקסמבורג, על העצים מבצבצים ראשוני הניצנים של האביב ומראה המזרקות של הסנאט מלא הוד, אבל העין מתמקדת בצעיר ממושקף בעל ארשת מודאגת, "הנה המתמחה" היא צוהלת ואני נוזף בה. וכך הלאה במקום להתמקד בפלאי העיר העין עסוקה בחיפושים, "הנה הבנקאי" ו"הנה הדוקטור" "הנה המאמן רן" ו"הנה" ו"הנה".  לא מבינה באתרי תיירות העין ולא בשכיות חמדה. "משהו כנראה חסר לך" הבינה אהובתי לליבה של העין, "אתה צריך מישהו לרוץ איתו".

זה התחיל בקטן. בדירה שלידנו גר אמן לטבי המתמחה במייצגים בעלי אופי בלתי ברור. באחד ממפגשינו הראשונים הזכרתי את עניין הריצה והוא ציין כי עלי לרוץ על קצות האצבעות בלבד, מכיוון שזאת הדרך הנכונה לרוץ. שמחתי שמצאתי עמית לריצה והזמנתי אותו לרוץ איתי, אך הוא ציין כי הוא מעדיף טניס וחיבק את יצירתו האחרונה, כרית אוויר מנופחת, בה הוא מגדל פטריות על שרידי יין מאחת מההשתכרויות האחרונות שלו.

ההתנסות הזאת הבהירה לי כי עלי להרחיב את מעגל החיפוש. להשקת היוזמה נבחר אירוע "הגאלט דה רוי" בשיכון הזרים. זוהי מסיבה לתחילת השנה הנוצרית בצרפת בה נהוג לאכול את הגאלט, מעין בורקס עגול במילוי מתוק. כלומר אירוע העמסת פחמימות ורגשי אשמה, שאין כמוהו לעודד לריצה שורפי קלוריות ואתלטים חובבים.

במהלך האירוע הצלחתי לצבור דחיות מבני לאומים ומקצועות מגוונים שונים גיאופיזיקאי איטלקי, אנתרופולוג קנדי, מאמנת אישית אוסטרלית, קומיקסאי ספרדי ואמנית מולטימדיה דרום קוראינית. הגיאופיזקאי האיטלקי אמר שחברו לוקה דווקא אוהב לרוץ, ולכן בכל פעם שנכנס אדם חדש לחדר, ניגשתי וביררתי האם הוא לוקה והאם ירצה לרוץ איתי, לרוב התשובה הייתה שהאדם הוא לא לוקה, וכשלוקה הגיע אמר שחברו טעה והוא לא רץ.

בצר לי עודדה אותי אהובתי שרק חלק קטן מהדיירים נכח באירוע עוגת המלך ובוודאי הרצים מביניהם נמנעים ממאכלים עמוסי סוכרים לא מורכבים ולכן נעדרו, והציעה כי אפנה באמצעות הודעת דואר לכלל הדיירים ואציע את מרכולת הריצה שלי. ההודעה שנוסחה באנגלית סיפרה על קשיי לצאת לרוץ בקור, הזכירה את מרתון פאריז והזמינה לריצות משותפות, לאט או מהר, ריצות קצרות או ארוכות.

 

איור: גגו עשת

כבר למחרת בבוקר קיבלתי תגובה ראשונה כשיצאתי להוריד את הזבל. במעלית האמן הלטבי אמר לי שהוא מאוד מצטער אבל הוא משחק טניס ולכן לא יבוא לרוץ איתי אך המליץ על הטיית הראש במהלך הריצה כדי לשמור על הצוואר. הודיתי לו ופניתי לפחים.

שם ציפתה לי הפתעה בדמותו של פרופ' ישראלי שאני נתקל בו תכופות בריצות בתל אביב. הפרופ' פנה אלי וציין כי קיבל ממני מייל בנוגע לריצה, מייד דמיינתי את ריצותינו הממושכות בפאריז, אך הוא מיהר לציין כי אינו נוהג לרוץ מעל חמישה עשר קילומטר מאחר ומעבר למרחק זה הוא מוצא את הריצה משעממת מאוד, מייד דמיינתי ריצות קצרות אך עמוסות בחוויות, אז ציין כי למעשה בעוד כשלוש שעות הוא עולה על מטוס בחזרה לישראל, ורק רצה לציין כי קיבל את המייל שלי.

השתדלתי לא לאבד תקווה ועליתי חזרה לבדוק את תיבת הדואר האלקטרוני, בדרך האמן הלטבי, עם עצה בעניין הברכיים, והוא מתנצל וטניס וגו' ובבית לשמחתי הודעה. ג'ס מאוסטרליה אמרה שהיא ובן זוגה ישמחו לבוא לרוץ איתי, למרות שמעולם לא רצו יותר מעשרים דקות הם מוכנים לנסות אפילו חצי שעה.

שמחתי בחצי השעה הזאת כאילו היה מדובר בחצי מרתון, ובהמשך במפגש פנים אל פנים תיארתי בפרוטרוט את המסלולים האפשריים שכבר מצאתי בעיר ואת השכונות שעוברים בהן, וככל שדיברתי יותר הרגשתי שמשהו הולך ומתעמעם בפניהם של שומעי.

אולי זאת ההתלהבות המוגזמת, אולי זה הקצף ואולי רסיסי הרוק שהתקשיתי לשלוט בהם בתוך פרצי הגיל המוגזמים שלי. בכל זאת ניסיתי להישאר אופטימי לקראת ריצתנו שנקבעה למחרת. כחצי שעה לפני הריצה הגיעה הודעה במייל מג'ס שהיא מצטערת אך היא חלתה במפתיע, ולכן לא יגיעו לרוץ איתי, אבל ללא ספק תיצור קשר בעוד מספר ימים לקבוע מועד אחר, השבתי שאצפה לכך. מאז חלפו שבועיים ואני עדיין מצפה.

בינתיים בריצות בעיר כשבזווית העין אני רואה ברנש בלתי מגולח ליבי קופץ וצווח "הנה השכן", וכשבמהלך ריצה אני חולף על פני אחד ממושקף, שמבטו אומר דאגה וייסורים, אני שוכח לרגע שרק לפני שעה קלה דיברתי עם המתמחה והוא לא הזכיר שהוא בפאריז, ולא הזכרתי את כל אותם בנקאים ודוקטורים מצועפים, שגורמים לליבי להחסיר פעימה ומייד אחר כך להוסיף אכזבה וגעגוע. אולי באמת הגיע הזמן לעבור לטניס.

כל הפוסטים של אור ב- מהירות האור


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות