שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אור עזרתי מהירות האור

בעליה – פרק 20

מאת:אור


עוד בטרם יבשו הפיקסלים על הצהרת הנאמנות שלי לעיר שבוודאי זוכרים קוראי הטור הנאמנים, (את קוראיו הלא נאמנים של הטור אני מפנה בשלב זה לקריאה בפרק 18 "לא עוזב את העיר" ), וכבר לא עמדתי במילתי. כמו מנהיג קומוניסטי שמטיף לצמצום ושוויון מבית הכפר המפואר שלו כאשר השולחן עומד לקרוס מערימות הקוויאר, כך גם אני מיהרתי לשבור את ההבטחה, אך במידה פחותה של התענגות.

ביום ראשון האחרון, בעיצומו של ראש השנה, בשעה שש ורבע בבוקר נמצאתי בדרכי להרי ירושלים, ולהפתעתי לא רק שלא הייתי כבול באזיקים, אלא שאני עצמי נהגתי את המכונית ליעדה. לכאורה, כל מי שהיה מתבונן במכונית היה רואה בה אדם חופשי וזוגתו, שמבחירה ובדעה צלולה יצאו לדרכם לעבר הרי ירושלים. מה שאותו מתבונן מן הצד היה מתקשה להסיק הוא כי אותו אדם במכונית אינו חופשי כלל ועיקר, אלא שהוא נשלט בידי מאמנו. הצהרת הנאמנות שלי לעיר היתה התגרות בוטה באג'נדה הכפרית של המאמן שילון, והוא מיהר להשיב מלחמה. באינטרנט, בטלפון ובהודעות SMS, דיווח לי שילון כי אני, שהוצמד לי כינוי הגנאי CityBoy, עומד להשתתף בריצת שדה אתגרית שמארגנת קבוצת אנדיור, שהוא העומד בראשה.


כמו כל הריצות בחיק הטבע, גם לזאת נלוו ההבטחות הרגילות לנוף עוצר נשימה וחוויית טבע בלתי נשכחת, וזאת מבלי להזכיר את הסיכוי, שהוא למעשה בבחינת וודאות, להיתקל בחיות בר בסביבתן הטבעית. אבל מעבר להיבטים הפסטורליים של הריצה שילון הדגיש דבר נוסף שנדיר מאוד להיתקל בו בתל אביב, אך הוא נפוץ ביותר במסלול המתוכנן בהרי ירושלים, והוא העליות. תל-אביב אמנם בורכה בשדרות רחבות ידיים וטיילת מתפרשת, אך היא דלה מאוד במסלולים משופעים. האדם השפוי בדעתו יאמר בשלב זה שזהו אחד מסודות קסמה של העיר שמתמסרת בקלות לרגלי ההולכים והרצים בה, אך מבחינת המאמן אין דבר הגרוע מלרוץ תמיד בעיר שטוחה. הרץ בעיר שטוחה שוכח שהעולם רווי בשיפועים, וברגע שיתייצב מולו שיפוע באמצע המרתון יפרוץ הרץ שהגיע מהעיר השטוחה בקריאות בהלה ויפרוש מן המרוץ, שכן מעולם לא ראה מן דבר מוזר כזה, כמו רחוב שעולה כלפי מעלה. בהתאם
לראיית עולם זאת, סיפר המאמן בגאווה כי מתוך שישה עשר הקילומטרים של המסלול, ארבעת האחרונים הם עלייה חדה, ואף הוסיף כי בשלב זה אף מותר לי לעבור להליכה. מכל הדברים שאמר דווקא גילוי ההתחשבות הזה הבהיר לי את חומרת האתגר שניצב בפני. אם המאמן שילון מרשה לעבור להליכה, כנראה שמוטב שאזמין מראש את הפינוי המוטס שלי.
כשדיווחתי לשכן על המרוץ המתוכנן תקף אותו שיעול פראי, שהסתיים רק כאשר זוגתו רבת התושייה הזכירה לו שביום ראשון בבוקר הם כבר מוזמנים. ובכל זאת משהו ממנו רץ איתי. השכן הילווה לי למרוץ תיק מים ייחודי הכולל צינורית נוזלים שקופה, וכך יצאתי לריצה הארוכה והקשה ביותר בקריירה הספורטיבית, לבוש כחולה סיעודי.

לפני הזינוק לריצה התקיים טקס קצר, אזכרה לאורון בן דוד ז"ל שנפטר במהלך אימון לפני כשנה והמרוץ הוקדש לזכרו. זה היה רגע מרגש ומעורר ענווה, שהזכיר לכל המשתתפים שלמרות ההשקעה המתמשכת בפעילות גופנית, אין לאיש מאיתנו שליטה אמיתית על היום בו יבוא קיצנו.
התקדמנו לעבר קו הזינוק, ואני התבוננתי ברצים סביבי. בלי השכן, בלי הבנקאי ובלי העיתונאי, הרגשתי בודד ומיד חיפשתי לי פרטנר בין הרצים שאוכל לעבור איתו את המסלול. חיפשתי אדם שיהיה לי דבר מה במשותף איתו שיהווה את הבסיס לקשר. כך פגשתי את רון, שכמוני, גם הוא רץ עם סרט שיער לראשו. סרט לשיער אולי נשמע דבר מה פעוט, אבל בנסיבות הנתונות מדובר ברמת קירבה ודמיון המקבילה לזאת שמתקיימת בין תאומים זהים.

הנוף היה יפה, מזג האוויר היה קריר ושעת הריצה הראשונה חלפה בנעימים, בראש השתדלתי להדחיק את העניין ההוא עם העלייה. אחרי שעה וקצת רון שלף חופן תמרים ואני חלצתי ג'ל אנרגיה בטעם תפוח, חוויה קולינרית מפוקפקת שעליה אמנע מלהרחיב כאן את הדיבור. טעון באנרגיה מתריסר חומרים כימיים שונים, הסתערתי על העלייה במרץ. מאה חמישים מטר חלפו בעודי מדלג על אבני הדרך כשפן סלע. כעבור עשרה מטרים נוספים השטחתי עליהם. זו היתה השתטחות לא אסתטית, כל גופי מעד קדימה, נפצעתי בכפות ידי ובברך שמאל. רון חלף על ידי במבט שואל, ואני סימנתי לו שימשיך, אמנם אחוות סרט השיער וכל זה, אבל מריצה ישחרר רק המוות, "ולפעמים אפילו זה לא" כפי שנוהג המאמן להוסיף. יותר משכאבו הפצעים חשתי נבוך ומבויש, ליפול בירידה זה דבר אחד, ליפול בעליה זה כבר סיפור אחר לגמרי. ניסתי לחזור לרוץ אבל זה כבר לא היה זה. רצתי קצת ואז חזרתי להליכה, וחוזר חלילה. לפני ראיתי כל הזמן את שאר הרצים שגם הם התקשו לא מעט. בסוף זה נגמר, צלעתי מאובק ומדמם לקו הסיום. הספקתי עוד לשמוע את המאמן מתלונן על זה שהשועלים ממש הסתובבו לו בין הרגליים, לפני שנעלם לסיבוב נוסף על המסלול, אחרי הכל איפה בתל אביב הוא יוכל למצוא עליות כאלה.

תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: speed_of_or@hotmail.co.il , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות