שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אברום בורג אדם בתוך עצמו הוא רץ

איך רצים בחום הזה?

אלוהים, איך רצים בחום הזה? איך בכלל חיים בחום הזה? מתי כבר ימציאו את המזגן האישי שיאפשר לי לרוץ כל השנה בטמפרטורה של 13 מעלות לא יותר ולא פחות. מה אתה לא יודע שאבא שלי בא מכפורי גרמניה. שכחת שמקורה של אמא שלי אי שם מבילורוסיה הקפואה. מה אתה רוצה ממני. איך אתה מצפה ממני לשמר ולטפח את הגוף שעטפת בו את נשמתי כשאתה מטיל עלי מכת חום איומה שכזו?!


אלוהים, איך רצים בחום הזה? איך בכלל חיים בחום הזה? מתי כבר ימציאו את המזגן האישי שיאפשר לי לרוץ כל השנה בטמפרטורה של 13 מעלות לא יותר ולא פחות. מה אתה לא יודע שאבא שלי בא מכפורי גרמניה. שכחת שמקורה של אמא שלי אי שם מבילורוסיה הקפואה. מה אתה רוצה ממני. איך אתה מצפה ממני לשמר ולטפח את הגוף שעטפת בו את נשמתי כשאתה מטיל עלי מכת חום איומה שכזו?!

מאת:אברום בורג


אברום, תפסיק כבר ליילל!  מה אתה רוצה. רוצה להיות שמן. שב בבית ותזפזף. רוצה חגורת מותניים ראויה להתכבד אז תכין לך תערובת של במבה וצ'יפס, תקנח בקוקה קולה ואל תשכח ללכת לישון בתוך גביע של בן אנד ג'רי'ס. מה אתה רוצה ממני? מה, מאורו פרוספרי לא חצה את הסהרה, לא אכל שם עטלפים ועקרבים? אכל. ילדים בדואים לא משחקים בשמש הקופחת של הנגב? משחקים. זוהר זמירו לא יצא לרוץ היום? יצא, באלוהים הוא יצא.

אלוהים, תגיד לי, מה אתה עושה צחוק, מה אני איזה אתלט על? כולו קצת קיטרתי על מר גורלי. וגם הקרם הגנה מפני השמש שורף לי את העיניים. והברזיות מלאות סמחטות של כלבים צמאים. ואני לא רואה כלום באור הזה. וחסר לי מלח כמו לסלט בבית הבראה של קופת חולים משנות החמישים. זה הכל. לא צריך לצעוק.

זהו אחד משני הדיאלוגים הקבועים שלי.
אחד בקיץ נגד החום והשני בחורף נגד הקור. כל השאר (שבעה ימים בשנה בערך) תודה לאל בסדר גמור. אז איך בכל זאת רצים בחום הזה? האמת שזה כיף. אני אוהב את זה. אבל כמו כל מעשי האהבה – בזהירות.

זהו לא מאמר על ההוראות הגדולות אותן אתם כבר יודעים לבד. לא לרוץ בשמש. לרוץ לפני הזריחה או אחרי השקיעה. לשתות הרבה מים. לא לשכוח קרם הגנה. כובע חובה, משקפי שמש מומלץ. ובכלל לא להגזים. צריך לזכור: יהודים לא בנויים לריצות ולא בנויים לחום והכי פחות הם בנויים לריצות בחום. אלא אם כן העיירה בוערת ואין ברירה אלא לברוח.

הפוסט הזה הוא רק כמה מילים על העצות הקטנטנות שלא תמיד זוכות למאמר משלהן. כל מיני ניסיונות חיים שנירכשו בהרבה יזע ויגע. איפה לרוץ? אם אפשר חפשו מקומות שהטמפרטורה בהן קצת יותר נמוכה. למשל בצד המוצל של הרחוב, לאורך הים בשעות של הבריזה, או במקומות שהם יותר נמוכים מהסביבה כי האוויר הקר (זוכרים משיעורי גאוגרפיה) יורד למטה. גם שתי מעלות יכולות לפעמים לעשות את השינוי. לגבי קרם השיזוף, לא מספיק לקנות קרם לפנים – חובה לבדוק שהוא לא שורף את העיניים. כי החיבור של זיעה ניגרת וקרם שורף היה ללא ספק אחת ההשראות לספרו של סראמגו – על העיוורון.


איך רציםבחום הזה?
צילום: NikoLang



נעבור למים. מים זה לא רק לשתיה. את הלגימה הראשונה צריך כדי לשטוף את הפה היבש. אפשר לירוק בעיזוז אבל שימו לב שאף אחד לא עוקף אתכם בדיוק מכיוון היריקה שלא יחטוף את השפריץ בפרצוף. אחר כך רוו מעט את הצימאון ועיברו לשימוש הכי חשוב של המים. שיפכו אותם על הראש. כדי לקרר ולהוריד את הטמפרטורה. רצוי לשפוך על החלק האחורי של הראש תוך כדי הטייתו אחורה כדי שהנעליים לא יהפכו לביצה מהבילה. אם אפשר הספיגו את הכובע כדי שימשיך לצנן את השכל הדפוק שלכם. זה השכל שהיה צריך לשכנע אתכם להישאר בבית למרות הכל. וכשל.

ומעבר לשימושי המשנה: עיקר המים הן השתייה וההתייבשות.
הכל כבר נאמר על החובה לשתות. אבל מעט נכתב על ניוד המים. שלוקר או בקבוק מים, לא משנה. אבל שיהיה מהודק היטב לגוף. מצד אחד מספיק צמוד כדי שלא נחטוף עוד ועוד מכות על הגב עד לפריצתו הסופית של הדיסק. ומצד שני לא מתוח מדי, עד כדי חנק, כדי שלא נשתנק באיזור השרעפת או מפתח הלב. ואגב מכות קטנות. גם המשקפים חייבות לשבת טוב טוב על גשר האף ורצוי עם גשרון רך. קשה לתאר את החור בראש שנוצר מאלפי מכות קטנות במקום ההוא כתוצאה מאלפי הקפיצות הכמעט בלתי מורגשות של הגוף המפזז את אלפי צעדיו היומיים. אם אתם רצי אייפוד תחשבו פעמיים. האזניות הופכות למרזב המנקז ליטרים של זיעה לתוך האוזניים והמוסיקה נשמעת כמו מופע באקוואריום.

עם מה לרוץ? אם יש לכם ואתם יכולים עיברו לנעלי קיץ. קלות יותר ומאווררות הרבה יותר. ואם אין לכם כאלה, אבל יש לכם איזה זוג נעליים ישן אבל עוד שמיש, אל תהססו לעשות כמה חורים בקרקעית הנעל כדי לנקז משם את האויר הלוהט המתרכז שם. אפשר לוותר על גרבי הטורלו המרופדות ולעבור לגרביים דקות יותר. רצוי מנדפות כמה שיותר והכי חשוב צמודות לכף הרגל. כי גרב נוזלת בתוך נעל ספוגת זיעה זה תענוג השמור רק לרשעים גמורים במדורים האפלים של הגיהינום.

אם אתם מאלה שהולכים הרבה עם סנדלים ונוטים לפתח עור מסוקס ומבוקע בכף הרגל זה לא טוב. כי העור הזה נבקע והופך לחתך עמוק וכואב. קחו שופין עבה וגס, או נייר זכוכית מחוספס במיוחד ויאללה לשייף. (בסופרפארם יש הרבה כלי נגרות של ד"ר שול המתאימים לכף רגל שכזו). אבל יש משהו הרבה יותר טוב. שימו בכל נעל קצת אבקה של חומצה בורית תוך ימים ספורים יש לכם רגל המתחרה עם זו של נכדי הקטנים והרכים או של קרלה ברוני אחרי מכון היופי והפדיקור היומי.

כשהכל נגמר, במידה ואתם לא נגמרתם וחזרתם כבר הביתה בשלום. והנעליים ספוגות. אל תכבסו אותם בסבון או במכונת כביסה. ואל תייבשו אותם בשמש הישירה. תנו להן להתייבש בחוץ, בצל. שימו בתוכן כדורים סופגי ריח. ואם הנורא מכל כבר עולה כקטורת מצחינה לתוך מדורי המגורים שלכם. אפשר – למרות שלא מומלץ  – לרחוץ את הנעליים במים קרים ותחת הברז בלבד. ולגבי הבגדים; לכבס אבל בכביסה קרה (או על פי ההוראות של היצרן) כדי לא לאבד את התכונות המנדפות ומפוגגות הריח. לתלות ליבוש בצל או להפעיל את מייבש הכביסה על האפשרות של הטמפרטורה הנמוכה ביותר.

ומחר בבקר? תתחילו שוב לדבר עם אלוהים. אולי מחר זה יעזור.


הבלוג של בורג בשוונגאדם בתוך עצמו הוא רץ

אברום בורג – רץ, רוכב, רץ, רוכב, רץ, רוכב…

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות