הישראמן נגב הראשון של עמוס שביט || בחזרה לכביש 12

הפעם עמוס שביט שמתכנן לסיים בהצלחה את ישראמן נגב 2015 על הרגליים, הגיע לאילת על מנת "להתפנק" על עליותיו ומורודותיו של כביש 12 - טור מס' 03
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

לקריאת טור מס' 01 טור מס' 02 | טור מס' 03 | טור מס' 04 | טור מס' 05 | טור מס' 06 | טור מס' 07 | טור מס' 08 | טור מס' 09 | טור מס' 10 |
לפני שהורדתי את הטריינר לאוטו, לקחתי נשימה עמוקה. ידעתי שאני בנקודת אל חזור. "סליחה! מה זה?!", שאלה אשתי במבט מזועזע. היה זה יום ראשון בבוקר, קיץ 2014. בעזה מלחמה, מדינת ישראל סופגת טילים, בחוץ 40 מעלות וכיפת ברזל, ואני מתבוסס בבוץ ההזעתי עם מזוודות עמוסות לעייפה, בדרכנו לשבוע חם ומפנק באחד ממלונות אילת.

שביט "מתפרע" באילת. "מלים צריכות לעשות צל"

שנייה לפני שהספקתי לחייך בהתנצלות חבוטה, לסנן "זוזי, זה כבד!!!", ולנסות לספק איזשהו הסבר למה נחוץ לקחת טריינר לחופשה באילת ("זה, הה, במקום לקחת ספר, כן?"), היא שגרה מבט עוקף התנצלויות ונדהמה לגלות מאחוריי את ערימת הציוד הבאה: קופסת איזוטון, חטיפי אנרגיה, קסדה, משאבת רגל, כפפות, שרוולי ידיים, נעלי רכיבה, חגורת ג'לים, באדי גלייד, נעלי ריצה, כדורי מלח, חולצת רכיבה, בנדנה, כובע ים, אטמי אוזניים, משקפי רכיבה, מגנזיום, בקבוקי מים, שעון גרמין…אה, כן, גם היו שם גם אופניים שעוד רגע יתפרקו ויידחפו לתא המטען.

עוד כתבות בנושא

"אני לא רוצה קטגוריה אני רוצה לסיים איירונמן"
10 טעויות שרצים מתחילים לא איודעים שהם עושים


התיישבנו באוטו, הפעלנו מזגן – וכמובן, גם אפליקציית "צבע אדום" – ויצאנו לאילת. זוג הורים, שני ילדים, ומחסן של סניף דקטלון דחוס טוב טוב מאחור. האם יצאתי בשלום מהסיפור הזה? בואו נאמר שהנוסחה ״שקט יענה בשקט״ בסופו של דבר עבדה, לפחות אצלנו. עובדה, אני ישן עדיין בבית. ישן עם האופניים אמנם, אבל היי – בבית.

מבחינת ההכנות לישראמן, לעומת זאת, מצבנו במגמת עלייה. הנה דיווח חי מהשטח: קטעים רבים בטיילת אילת פתוחים ועוברים בימים אלה שיפוץ, הים הוא אותו ים, ולמרבה הבאסה גם העליות של כביש 12 עדיין שם.

הרי אילת. אני שר בקול מתנשף שיר דיכאון של דיוויד בואי

כשאתה רוכב שם בנחת, לבד לגמרי, בימי הקיץ, אתה מגלה פרטים שבזמן תחרות לא שמת אליהם לב: שהכביש נורא סדוק, שחוצים את הכביש מסלולי טיול מסומנים ומסקרנים, שיש בדרך מחסום צה"לי, שבטווח ירייה ניתן לראות את מגדלי השמירה המצריים, שנטפים זה בכלל מעבר גבול, וכן – שמישהו סילק מהדרך את מזבלת עטיפות הג'לים ובקבוקי האיזוטונים הריקים שנזרקה במקום בינואר.

אני מטפס לבדי את הרי אילת, שר בקול מתנשף שיר דיכאון של דיוויד בואי, הסלעים מחזירים לי הד זייפני, אני בולע עוד תמר-מג'הול דביק, ופוף, כמו בכל רכיבה מתמשכת, נדחפת למוח תמונה. הפעם משהו קצת מרומם: הגוף של חן טל. אתם יודעים, כוכבת האינסטגרם, זו שנוהגת לחשוף בפני קהל מעריציה את נפלאות גופה.

האמת, לא בגוף שלה אני נזכר (כשאוכף אופניים עוצר לך את הדם לאשכים – אין לך ראש לחרמנות), אלא באחד מהקעקועים שהיא הטביעה על גופה, משפט שמיוחס לסופר בשם טולקין (מחבר "שר הטבעות"): "לא כל מי שמשוטט הוא אבוד".

גם לי מגיע לעשות סלפי עם שמיים

אני מטפס במעלה הרי אילת, ומהרהר בכך שהמקרה שלי הפוך. אמנם אני אבוד, צריך להודות, אבל ממש לא משוטט. הרגליים עובדות כמו מכונת תפירה גרמנית, למרגלות ההרים העיר אילת הולכת ונעלמת, אני מנופף לשלום לחייל המנומנם במחסום, חולף בשקט על פני נטפים, הרוח שורקת לי בירידות, הד גרגור האופניים חוזר אליי מהסלעים, אני אוסף בצד הדרך אבן ורודה ויפה כדי להביא לתמר הקטנה, שבשעה זו עדיין ישנה במלון, ולמרות שהחום הגדול מתחיל להתעורר משנתו, משהו בי דוחף בי להמשיך עוד ועוד ועוד…

הכביש הזה, כביש 12, הוא סוג של היפנוזה!!!

כשחזרתי למלון, מד הטמפרטורה במכונית כאילו התחרה עם מד המהירות. "בארץ הלוהטת הזאת", כתב פעם יהודה עמיחי, "מלים צריכות לעשות צל". מקווה שהמלים שאני כותב כאן יעשו, לפחות למישהו, קצת צל.

בפרק הבא: כשהנשיא היוצא שמעון פרס קפץ לבקר

11.8.2014



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתיבת תגובה

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג