המסע של ג'ינג'י ממשיך אל תוך המדבר הקשה של אוזביקסטן, "המדבר שבין קזחסטן לבין מערב אוזבקיסטן (גארלה פקיסטן) הוא לא מקום לבעלי לב חלש או לנשים בהיריון… בערך 1000 קילומטרים של פשוט כלום. עם יותר גמלים מאשר אנשים ואפילו הם (הגמלים) נראים אבודים."
מאת:רועי ג'ינג'י סדן
בדרך כלל אני אוהב לכתוב על מקומות שאתם, החברים שלי, תרצו גם להיות בהם ולהרגיש אותם אבל בפוסט הזה אני הולך לכתוב על מקום שאני חושב שאף אחד לא ירצה להיות בו. מקום כל כך משעמם עד כדי שהוא מתחיל להיות כבר מיוחד.
סופה במדבר
המדבר שבין קזחסטן לבין מערב אוזבקיסטן (גארלה פקיסטן) הוא לא מקום לבעלי לב חלש או לנשים בהיריון… בערך 1000 קילומטרים של פשוט כלום. עם יותר גמלים מאשר אנשים ואפילו הם (הגמלים) נראים אבודים.
"אמרתי לך שהלכנו לאיבוד…"
יש הרבה הבדלים בין רכיבה על אופניים בטיול לבין רכיבה על אופניים במסע, אחד מהם הוא המקום הזה. רק רוכבים שאומרים שהם רוכבים כל הזמן, בלי קיצורי דרך ובלי אוטובוסים או רכבות יגיעו לרכב במקומות כאלו. רוכבים שמבינים ומקבלים שבשביל להגיע למקומות מיוחדים ומאתגרים (פיזית ומנטאלית) צריך "לרכב ממש בכל מקום וצריך לחצות את שום מקום."
על הספינה בים הכספי
הספינה שאיתה חציתי את הים הכספי הייתה מאוד משעשעת. היינו 10 תיירים עם הרבה סיפורים לחלוק אחד עם השני (5 אופנוענים ו- 5 רוכבי אופניים). כשעגנו בחוף נפרדנו לשלום ואיחלנו אחד לשני את איחולי ההצלחה שכל אחד מאיתנו צריך על הדרך שלו.
התחלנו את דרכנו ביחד, 5 רוכבים, בקזחסטן (לא היה לי את הזמן לחגוג את ההתחלה שלי במרכז אסיה בגלל שהיה לי מדבר משוגע לחצות לפני ואת החגיגות אני יכול לעשות בכל עת). אחד הרוכבים ידע מראש שהוא לא רוצה להתעמת עם המדבר אז הוא לקח רכבת ארוכה. אחרי עוד ארבעה ימים ארוכים של רכיבה במסלולי אופניים רעועים, הזוג הנפלא שרכב איתי, קאטיה ומירקו, אמרו "enough is enough", כך שנשארנו רק אני וכריס הצעיר משבדיה. נותרנו לבדנו לבחון את הגבולות שלנו במרחב האין סופי של שום דבר.
כבר הגענו לגיהינום?
אמצע יוני אינו הזמן הטוב ביותר לחצות מדבריות. חם מאוד כאן וגם המקומיים (המעטים שיש כאן) וגם הגמלים (אני בטוח בכך…) חושבים ש- 57 מעלות באמצע היום זה קצת יותר מדי.
בגלל החום הנוראי הזה היו לנו ימים מאוד ארוכים:
05:00 השכמה, אוכלים משהו זריז ויוצאים לדרך.
07:30 השמש מתחילה להראות כמה היא חזקה – הגיע הזמן לשים קרם הגנה.
10:00 צריך כבר למצוא מחסה מפני השמש והחום.
16:00 מתחילים לרכוב שוב.
19:30 מחפשים מקום לחנות (בתחום הזה אין פה ממש בעיה…) ואוכלים ארוחת ערב.
20:30 השמש שוקעת ולילה טוב, no light ,good night!.
No light , Good night!
אין הרבה מים במקום הזה אז נאלצו לסחוב עמנו 7 ליטרים של מים ובכל פעם שעברה משאית ביקשנו מהם עוד מים כדי שלא יהיו לנו בעיות. נהגי המשאיות היו מאוד נחמדים ושמחו לעזור. הם גם אמרו שהם יכולים לנהוג רק עם וודקה כך שהם בכלל לא צריכים מים.
| אחד מנהגי המשאיות אמר לי משהו שנשמע לי די מוכר מאחד החברים הרוסים שלי בצבא אבל בכל זאת היו כמה מילים שלא הבנתי אז החבר שלו הסביר לי את זה באנגלית: "FUCK. WHAT DO YOU DO HERE IN THIS CRAZY PLACE ON A BICYCLE, YOU CRAZY MOTHER FUCKER". החלק שלא הבנתי בהתחלה היה מה שהוא אמר עם האופניים.
גם חציית הגבול הייתה מצחיקה. השומרים במעבר חשבו שהם יוכלו להרוויח עלי קצת כסף בגלל שאני תייר אבל אחרי שהם הביטו בי (וגם הריחו – ב 10 ימים רק מקלחת אחת עם ליטר אחד של מים) הם הבינו מייד שזה יהיה בזבוז של זמן. הם בדקו את התיקים שלנו ואז שאלו אותי אם אני טרוריסט מישראל ואת כריס הם שאלו אם יש לו סמים בתיק. הם טעמו מהסלט שהיה לו בשביל לבדוק אם זה הרואין ובדקו את הורידים שלנו לראות שאין לנו סימני הזרקה. |
|
"אם אני אקח כאן סמים אני לא אוכל לרכב…" הסברתי לו עם תנועות הידיים שלי. "אם תיקח פה סמים דווקא יהיה לך הרבה יותר קל לחצות", הוא הסביר לי, עם אנגלית שבורה ותנועות ידיים רבות וצחקנו ביחד. אחרי מעבר הגבול אמרנו שלום לאוזבקיסטן. נפרסו לפנינו 180 קילומטרים שבהם אין אף מקום לאכול ואין מחסה מפני השמש (אין כאן עצים בכלל). אבל היינו מוכנים לקראת זה והיה לנו מספיק אוכל בשביל הדרך.
כריס והבחורה שלו…
הדרך הייתה קשה רוב הזמן, עם חצץ קשה והרבה חול אבל לפחות זה עזר לי להיות ממוקד בדרך ולא באופק. האופק הזה היה הכי משעמם שאי פעם ראיתי. 360 מעלות של פשוט כלום. רק מדבר שטוח וצחיח. כל כך משעמם שהייתי צריך לספור גמלים רק בשביל להעביר את הזמן שלי מפדל באופניים.
גמל אחד… שני גמלים…
כ- 200 קילומטרים לפני העיר נוקוס , התחילו לכריס כאבי בטן (זה די צפוי במקומות הללו). הוא לא הצליח לחזור ולרכוב על האופניים אז הוא תפס טרמפ עם משאית אל העיר וחיכה לי שם. אז כך נשארתי, לבדי שוב, במדבר (אני אוהב את זה ככה) אבל לצערי גם אני עם כאבי בטן. הייתי מאוד חלש אחרי שהקאתי, והרבה. אחרי 10 ימים ארוכים במדבר הגעתי לבסוף אל נוקוס, הבירה של שום מקום במערב אוזבקיסטן. הורדתי בערך 5 ק"ג בימים האלו ועכשיו הגוף שלי וגם הנפש צריכים להתאושש.
"במדבר אפשר לשכוח את השם שלך"
רועי ג'ינג'י סדן
נוקוס
אוזבקיסטן
אסיה
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-
