מרתון טבריה – אני האיש אשר תמיד חוזר – חלק ב

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:עופר ביידה


החצי הראשון של הריצה ותחילת הסיכום כאן

חזרנו אל תחנת המים, אותה לא צילמתי בפעולה במעבר הקודם שלי בה.

הפעם הנציחה המצלמה שלי, את הנהירה שלי אחר המשקה האיזוטוני של GU.

עוד תמונה של רצים שכמוני כבר בחלקה השני של הריצה, למשל  Daniel Starzynski מפולין,

לפני שאני עובר לצד השני של הכביש, על מנת לצלם את הרצים והרצות, שעדיין בחלק הראשון של הריצה.
למשל, לידי יהודה מהפועל גליל עליון ודרור סולומון מלפיד.

קבוצת הריצה והפייסר לזמן מטרה של 4:30 שעות, הם הרצים והרצות הבאים שאני פוגש.

השלט המבשר על סיום הקילומטר ה-22 נראה כבר בתמונה, אורי מוסנזון יגיע אליו, רק בעוד כשני קילומטרים.

הגארמין מתריע שאת הקילומטר האחרון (978 מ' ליתר דיוק) עברתי כבר ב-7:17 דקות.

כנראה שהעייפות, שלא לומר חוסר האימונים מתחילה להשפיע.
הרבה פעמים בטבריה, היה זה השלב בו נשברתי ועברתי להליכה, הפעם אני מנסה להתגבר על הרצון לעצור.

אולי הג'ל מערכת המשתתף (שמתחבא בנרתיק המצלמה הקטנה) יעזור?

רגע אחד לאיזה כיוון אני רץ???
נראה שצילמתי את הכיוון ההפוך – אולי כדי לתעד את מספר המשתתף, על גבם של שלומי בהט ונופר בן יעקב.

נחזור לכיוון הנכון לטובת Rene McKercher ו-Theodor Braggans מארה"ב.

הקבוצה לזמן מטרה של 4:45 שעות מגיעה מולי, לצערי המיקום שלהם, לא מתלכד בצורה אידאלית עם מיקום השמש…

עוד ועוד רצים ורצות חולפים על פני, למשל מוניקה להב מאיילות וצח דיקפלד,

לפני שאני פוגש עוד קבוצת ריצה – זו של 5:00 שעות, אותה מובילה אורית רם נוף מ"יעדים".

מאחר וצילמתי הפעם את השלט לסיום הקילומטר ה-23 מהצד השני של הכביש, לא רואים את הכתוב עליו, אבל כן רואים את הכיתוב המקביל על הכביש.
בכל מקרה עברתי אותו (1.01 ק"מ) ב-6:46 דקות.

זמן טוב לחזור לצד הנכון של הכביש, כדי להקביל את פניהם של רצי ורצות הקבוצה ל-4:15 שעות.

לפני שאעבור שוב לצד השני כדי לצלם את שקיב עלי.
קרוב לוודאי שהריצה בזיגזג, תתבטא במרחק המצטבר שיציג לי הגארמין בסיום.

אבל זה לא ימנע ממני להמשיך בכך, ולצלם גם את מירב רפאלי.

קבוצת הריצה ל-4:15 שעות, כבר נמצאת במקביל אלי.

אבל גם זה לא ישכנע אותי לוותר על המפגש עם Sherry Weitzen, Sara Kashuk ו-Tom Burke, כולם מישראל.

רשף עוז, יחצה את קו הסיום של המרתון, ביחד עם שקיב עלי אותו פגשנו לפני זמן קצר.

העובדה שרצי הקבוצה ל-4:15 כבר מתרחקת לפני, מאוששת כנראה את ההנחה, שלא אסיים את המרתון, בקצב של קרוב ל-6 דקות לק"מ (4:13 שעות לערך).

שוב בתחנת השתייה באזור חניון רותם שיזף.

לא הייתי מתנגד למשקה איזוטוני עכשיו, אבל בשביל זה אצטרך לחכות לתחנה ליד קיבוץ האון, ובינתיים להתנחם בעובדה, שיש בתחנה זו בשלב זה מספיק מים.

כאשר הדרך המצפה לנו עוד ארוכה והשמש קופחת על ראשינו, כדאי לפעמים להמשיך לרוץ עם בקבוק המים, כפי שעושים עמר קלינסקי,

וגם יורם עתיר מאיילות.

הקילומטר ה-24 כבר קרוב לסיום אף הוא, אעבור אותו ב-6:28 דקות.

רק בשביל תמונה כזו שווה היה לרוץ היום עם מצלמה,

אבל השלט המצביע על סיום הקילומטר ה-25, מחזיר אותי מהר מאד אל המציאות.
המציאות אומרת, שאת הקילומטר האחרון עברתי ב-6:22 דקות.

אני ממשיך לרוץ כמו חיים לייבוביץ בצד הנכון של הכביש,

לפני שאני רואה רצים רבים שעוברים לצד השני, אולי בתקווה למעט צל, וגם אני עושה כמותם.

סוף הקילומטר ה-26 כבר הרחק מאחורי, והקצב שלי בינתיים דומה לקודמים – 6:18 דקות.

זהו כנראה המרתון ה-15 שאסיים בטבריה, ולא זכור לי שהבחנתי עד היום בשלט המורה על הדרך לאנדרטת הטייסים התורכים.
למעשה גם היום לא ממש ייחסתי לכך חשיבות בדרך הלוך, וכנראה שגם עכשיו בדרך חזרה השלט נקלט בתמונה במקרה, כאשר צילמתי את שחר רוזנר ומשה בדר.

אבל כאשר זיהיתי את השלט בעת כתיבת סיכום זה, התעוררה בי הסקרנות, ויקיפדיה באה לעזרתי עם ההסבר:
האנדרטה מנציחה שני טייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, סרן פתחי ביי וסג"מ צאדק ביי, שהתרסקו ב-27 לפברואר 1914 עם מטוסם שכונה "העזרה הלאומית".
הטיסה הייתה לרגל שנה לחיל האוויר העות'מאני, ויצאה מאיסטנבול לדמשק, כשבתכנון גם ירושלים וקהיר.

הטייסים לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת, והרוח המזרחית, הלא היא השרקייה שגם רצי מרתון טבריה, יראים ממנה כל שנה מחדש, גרמה להתרסקות המטוס.

הטייסים נקברו לבסוף בדמשק סמוך לקבר צלאח א דין.

הדגל של חברת GU כבר נראה למרחוק, ביחד עם השלט המכוון לקיבוץ האון.

הפעם אני עוצר להצטיידות, במה בדיוק אני כבר לא לגמרי זוכר (אולי ג'ל?), למרות שעברו רק שבועיים מאז המרוץ…
אני כן זוכר שלא זכיתי להכיר את סוכריות האנרגיה של GU – בפעם הבאה!

בכל מקרה, אם היה זה ג'ל, אז כמובן שמיקום תחנת ההאכלה ותחנת השתייה לידו, היו סבירים מבחינת המרחק ביניהם.

האם נהניתי בשלב זה גם מהמשקה האיזוטוני שאמור היה להיות שם?
אין הוכחות מצולמות, וכמו שראינו לפני זמן קצר, כנראה שהזיכרון שלי סבל בשלב זה לא פחות מהשרירים שלי…

לא נקפח את המחלקים שביקשו תמונה, גם אם לא תמיד השמש יודעת את מקומה…

את הקילומטר הנושא את הספרות 27, כנראה שכבר לא החמצתי.
7:22 הדקות שלקח לי לרוץ את 1.01 הקילומטרים האחרונים, מלמדים שתחנות השתייה והאנרגיה היו בהחלט נחוצות.

זה השלב שבסוף כל קילומטר אני מנסה לשכנע את עצמי להמשיך לרוץ רק עוד קילומטר, לפני שאעבור להליכה.

תחנת דלק (כמו זו שבתמונה) בדרך כלל מספיקה לשכנע את הרכב שלך, להמשיך בדרכך כרגיל למשך זמן ממושך.
אצל רצים בדרך כלל האנרגיה/שתייה (בעיקר איזוטונית בשלב זה של המרתון) מספיקה לפחות זמן, וכנראה שצריך יותר תחנות כאלה לאורך המסלול.

אני בטוח ששמואל הנדלר מהסוללים י"ם, לא היה מתנגד לכך.

אני מצליח לסיים עוד קילומטר בריצה, ולמעשה שני שליש ממרחק המרתון הכולל – כנראה שתחנות האנרגיה והשתייה כן עזרו, כי את 979 המטרים האחרונים עברתי ב-6:32 דקות, קצב מהיר באופן משמעותי מהקילומטר הקודם.

אבל כאשר לא מתאמנים ולא רצים מספיק ריצות ארוכות מעל 30 ק"מ (מרוץ הלילה המדברי למרחק 30 ק"מ, לא יכול להיחשב למטרה זו), קצת קשה לשכנע את עצמך, להמשיך לרוץ עוד קילומטר ועוד אחד.

לכן מאה ואולי מאתיים מטרים, לפני שאני מגיע אל השלט, המסיים את הקילומטר הראשון של השליש האחרון של המרתון, אני נשבר ועובר להליכה.
ההליכה תסתיים מתי שהוא, אחרי שאני מגיע אל השלט, המצהיר על סיום קילומטר זה.

הגארמין שלי מראה 6:38 דקות ל-996 המטרים עברתי מאז התמונה הקודמת.

צומת מעגן בה נפנה חזרה לכביש 90 שייקח אותנו חזרה לטבריה, כבר נראית הרחק באופק, או לפחות כך אני רוצה לחשוב…

כמובן שאנחנו מודים, לכל מי שנמצא עדיין בשטח, כדי לעודד ולחכות לרצים ולרצות, בקטע זה של המסלול.

צומת מעגן, שכל רץ במרתון טבריה בוודאי שמח לראות מצידה הנוכחי, מקבלת גם את פני.

שני רצים שאולי פרשו נצפים בצומת לאחר הפנייה, האם הם אלו שכנראה התחילו את הריצה באיחור? ואולי הם בסך הכול אחרי ריצת שחרור ארוכה למדי מטבריה…
בכל מקרה, נראה קצת מפתיע לראות אותם פה, שלוש שעות לאחר הזינוק.

שטיח הבקרה לסיום הקילומטר ה-30 כבר בפתח.
זמן הביניים שלי לפי התוצאות הרשמיות – 3:06:16 שעות, ולפי הגארמין עברתי את 1.06 הקילומטרים האחרונים ב-7:37 דקות.
אין ספק שהמעבר שלי להליכה בחלק מהזמן, השפיע על זמן הביניים שלי לקילומטר האחרון.

שלום בן חנן מאיילות, נראה מרוצה בינתיים מהריצה שלו היום.

קיבוץ מעגן מהווה את נקודת הציון הבאה במסלול,

ואיתו מגיע גם נקודת השתייה, עליה סיפרתי בהקשר למרתון שהפסקתי עקב גשם, לפני שמונה שנים.

גם צלם "שוונג" סער עדיין פה, כדי לתעד אותנו הרצים.

הקילומטר ה-31 הסתיים, אולם נראה שלא סיפרתי את זה לגארמין, זמני צילום התמונות רשמו לעומת זאת, 5:58 דקות לקטע זה.

המרכז המסחרי של צומת צמח כבר ברקע התמונה, ואני נזכר שלפני 19 שנה, במרתון הראשון שלי בטבריה (אותו הזכרתי בתחילת סיכום זה), עצרתי בשלב זה, וביקרתי באחד החנויות/קיוסקים, כדי להתענג על פחית קולה וטילון…

אז עוד לא היה בטבריה תחנות משקה איזוטוני, שלא לומר תחנות האכלה, אז ארגנתי לעצמי כאלה לבד.

העובדה שכמו שהזכרתי בהקשר לרוכב האופניים (הדימיוני אולי) של מוצ'רו, זה לא ממש עומד בהתאמה עם חוקי ה-IAAF (התאחדות האתלטיקה הבינלאומית), לא הייתה ידועה לי אז, ולמען האמת התוצאה שלי באותו המרתון – 4:45:42 שעות, כנראה גם לא עניינה אף אחד…

בסוף הקילומטר ה-32, לא שכחתי לעדכן את הגארמין, והוא הודה לי עם ציון זמן של 13:08 דקות ל-1.90 הקילומטרים האחרונים.

ה-DJ עדיין כאן,

וכך גם רם לאלו מתל אביב.

האם אנחנו במגמת ירידה? אם כן, זה זמן טוב להמשיך/לחזור לרוץ.

ציון לוי שמח על התמונה,

זמן קצר, לפני שהוא מקבל בקבוק מים, בתחנת השתייה ליד הקבוצה כנרת.

ליד אחד השולחנות בתחנה, אני רואה את חיים ליבוביץ לוקח בעצמו בקבוק,וממלא לעצמו כוס מים?
לא ברור לי אם זה מרצון או כאילוץ.
בתחנה זו, שהייתה צריכה לפי הפרסום המוקדם להיות ממוקמת קילומטר קודם, היה צריך להיות גם משקה איזוטוני, אני לא הבחנתי בקיומו בשלב זה.
שלומית רוזנפלד – רצה וטריאתלטית ותיקה, כנראה מחכה פה לבעלה שלמה, שמשתתף במרתון.

נראה שגם חברי קבוצת הריצה של צה"ל שהשתתפו במקצה ל-10 ק"מ התגייסו לעזור בחלוקה.
יוני לניאדו כבר מוכן עם בקבוקי מים ביד.

רעות שביט ומירי לוי גם מוסיפות עידוד – תודה רבה!

גם מעודדים ומעודדות צעירים יותר, עדיין נראו בשעה זו.

לרוץ בעלייה הנקראת בדרכי לאחר סיום הקילומטר ה-33 (7:03 דקות ל-1.07 ק"מ) יש לי כמו תמיד קצת פחות כוח, אז נפצה בצילום.
לניר גולדשטיין ותלם יהב מניו באלנס, כנראה נשאר יותר כוח, לפי התמונה כמו גם לפי התוצאה שהשיגו בסיום…

אני מנסה להסתדר עם השמש, פעם אחת מצד אחד, בשביל לצלם את אריאל מזור מעמק חפר ויעל דורון בנטוב מאס"א רופין.

אולי כדאי לזוז הצידה, לפני שאני מצלם את דבורה ריכרט מרצי יש אומרים ואביב קולטונוף.

כנראה שהפתרון הוא לקוות שהרצים והרצות ירוצו יותר קרוב לשולי הכביש, שם אוכל להסתיר את פניהם מהשמש.
למשל כמו, נופר מילר מטרי קיסריה, עמרי כץ וגורי פרימור.

מתחילים את שמונת הקילומטרים האחרונים.
הקצב 7:45 דקות ל-1.02 ק"מ אחרונים.

עוד מפגש עם עמרי כץ, אבל תמונה זו באה להבליט דווקא את אבנר ארד מאיילות, ותיק הרצים במרתון היום, יליד שנת 1933!

מספר המשתתף של הרצה הבאה, מלמד אותנו שזוהי פאני מלכה, אחת משלוש הנציגות של צה"ל, מבין כל החיילים והקצינים שהשתתפו השנה במרתון המלא.

כמובן שנראה גם את הפנים, של מי שעומדת מאחורי נתון סטטיסטי זה.

גם למושב נווה ירק הממוקם באזור השרון, היו נציגים במרתון טבריה – אסף מנדלסון ורמי תשובה.

אין ספק שירוק בעיניים לא היה חסר במסלול המרתון, לעומת מרתונים הנערכים בשטחים אורבניים.

לגארמין זה לא ממש שינה, כאשר הוא העיד, שכנראה שוב הלכתי לא מעט בקטע זה, שהשתרע על 1.01 ק"מ, שנמשכו כמעט תשע דקות תמימות.

עוד מספר שניות חולפות ואני שוב לא לבד.
הפעם קבוצת הריצה לזמן מטרה של 4:30 שעות (כנראה) הגיעה לבקר, לפני שגם הם ישאירו אותי מאחור.

אביב קולטונוף מקבל תמונה נוספת, כדי שנדע שגם הוא רץ וסיים את מרתון טבריה.

"נאסוף" גם את נועם קליינר מרצי בנק לאומי ו-S Nahum Goldberg מישראל, בדרך אל סוף הקילומטר ה-36,

שהוכרז ברגע זה.

הגארמין רשם 9:18 דקות ל-1.01 ק"מ, בינתיים הקצב הכי איטי שלי בריצה היום.

נראה שהרצים והרצות שוב עוברים לצידו השני של הכביש, כמו שעשה גם אסף דטנר.

לידי יהודה, נראית מאושרת אחרי יותר מארבע שעות של ריצה, בפגישה השנייה שלנו היום.

גם יורי לינקר מחייך,

זמן קצר לפני שהוא משאיר אותי ואת הקילומטר ה-37 מאחור.

כנראה ששוב שכחתי ללחוץ על הכפתור המתאים בגארמין.
אולי טוב שכך, כי לפי זמני צילום התמונות, הקילומטר הזה לקח לי 10:52 דקות…

בתחנת השתייה לפני כארבעה קילומטרים, פגשנו כזכור את שלומית רוזנפלד, מחכה לבעלה שלמה.
עכשיו אני פוגש את הבת מירי (ספורטאית ומאמנת בעצמה) שמחכה אף היא לאבא.

התחנה הבאה אליה אני מגיע, היא תחנת הרענון של מועדון איילות.

דובב מזור, קצת מתפלא שאני מצלם אותו מצלם אותי, כנראה שהוא לא כל כך קורא את סיכומי המרוצים שלי, שהיו מלמדים אותו שזה נוהל קבוע אצלי…

העובדה שהשמש קצת קילקלה את התמונה, זה כבר סיפור אחר, העיקר הכוונה.

בתחנה עצמה שוקדות על העבודה "איילה" ומרתוניסטית בעצמה ריטה סביר בעזרת הבת רות.

כמובן שאני "מתנפל" על הבייגלה" המלוחים, התפוזים ושאר מאכלי האנרגיה שהתחנה מציעה, כמוצא שלל רב.

התוצאה שלי גם כך, כבר לא תהיה היום כזו שניתן לכתוב עליה הביתה (כמו שהאנגלים אוהבים לומר), אז יש לי זמן לדבר עם ריטה, או לתת כבוד לעוד נציגה של צה"ל במרתון המלא – מרי גבע.

וגם למירי לוי (אותה פגשנו בתחנת השתיה בקילומטר ה-33) שרצה את מקצה ה-10 ק"מ השנה, אבל לא שכחה גם לעודד את החברה שרצה את המקצה המלא (מירי רצה אותו בשנה שעברה).

לא נשכח לציין גם את יוסף הוד (לידם בתמונה), שיסיים אף הוא את המרתון המלא.

כמובן שאי אפשר לסרב לתמונה משותפת של האימא והבת, או שאולי אני בכלל יזמתי את התמונה?

דובב מבקש תמונה של תחנת הרענון בפעולה, עם אלן אלפסי מאיילות, זה לא כל כך מצליח.

בניסיון הנוסף עם קובי אורן מקרית טבעון שחבר השנה גם הוא ל"איילות", אין ספק שזה יצליח…

קובי נראה מותש כאילו הוא רץ היום כבר 68 ק"מ ולא רק 37…
במחשבה שנייה, זה באמת מה שהוא עשה!

קובי אותו פגשתי במרוצים רק בשנים האחרונות, הפך מהר מאד לרץ אולטרא, שמרחק המרתון הסטנדרטי כנראה לא ממש מספק אותו.

העובדה שכניסתו לזירת המרוצים, הייתה בסמוך לתחילת מרוצי האולטרא של קרן גולדבלט מפרו-ספורט, מעלה בי חשד לקונספירציות, אבל את זה נשאיר לפסיכולוגים…

קובי מתאמן לאולטרא הקרוב שקרן מארגנת, שהשנה יסתכם ב-100 ק"מ!

עלילותיו ביום מרתון טבריה כמו גם ריצות אימון אחרות, מופיעות כמובן ב"שוונגנט" הרשת החברתית המשויכת לאתר "שוונג".
אפילו אני מוזכר בפוסט שלו על מרתון טבריה, כמי שחיכה לרצים בתחנה של איילות, רק בשביל זה היה שווה לחכות לקובי, לפני שאפרד מתחנת הרענון ואחזור לרוץ.

שלט גדול של "איילות" נפרש מצידו השני של הכביש, מבחינתי הם הרוויחו עוד תמונה אחרונה בצדק, לפני שאמצה את שלוש הדקות שביליתי בתחנת רענון זו.
אם רק היו עוד חמש תחנות כאלה, לאורך החצי השני של מסלול המרתון, ובא לציון גואל!

אבל עלי לחזור למציאות ולתחנת השתייה של המארגנים שממוקמת לא הרחק משם.
אני שמח לגלות, שגם בתחנה זו לא חסרים בקבוקי מים.

רוי ספיר שם את מספר המשתתף על הגב, ואת האוזניות על האוזניים, ונראה נהנה מכל רגע.

בחלוף 2.06 ק"מ מהפעם הקודמת, אני נזכר שהשלט המציין 38 ק"מ, משמעו שעלי לקחת זמן ביניים, שמסתכם ל-22:19 דקות.

בקילומטר הבא בו פגשתי את ליאור גרשי, כנראה רצתי קצת יותר מהר מהשניים הקודמים,

מאחר ובסיומו הראה הגארמין 7:51 דקות ל-995 מ'.

זוכרים את הצלמות שפגשנו בנקודת חצי המרחק?
ניסיון שלי לצלם אותן בפעולה, תוך כדי הנסיעה שלהן והריצה שלי לפני זמן לא רב, לא עלה יפה, אז נסתפק בתמונה עם קצת פחות אקשן.

רוי ספיר ממשיך ליהנות מהצלילים, שנגן המוסיקה או הרדיו שלו מפיק,

ו-Dubbi Rabinowitz מהסוללים י"ם, חושב בוודאי כמוני, על סוף הריצה הקרב.

חמי טבריה שוב באופק,

ולידם מחכה שטיח הבקרה לסיום הקילומטר ה-40.

אני מברך את עידו ינאי לשלום, והוא מבקש שאצלם גם את ההורים שלו שנמצאים בשולחן המדידה בסיום.

הייתי מציין את זמן הביניים שהבקר מדד לי בנקודה זו, אך הוא לא מופיע בתוצאות הרשמיות ליד שמי, למעשה נתון זה קיים רק ל-62 מהמשתתפים מתוך 1193 שסיימו…

הגארמין מדד לי 4:30:15 שעות לזמן ביניים זה, ו-7:31 דקות ל-1.01 ק"מ האחרונים.

תחנת השתייה המובטחת באזור הקילומטר ה-40 נראית ממול,

אך אבוי – היא נראית שוממה.
לשאלתי נאמר לי, שאכן המים נגמרו, והביאו עוד, והם שוב נגמרו, ושוב הביאו עוד, ושוב נגמרו…
אני הגעתי כנראה בשלב שעוד לא הביאו שוב פעם עוד…

תשע דקות חלפו . מזמן צילום התמונה הקודמת לזו הנוכחית.

היה זה כנראה הזמן בן פגשתי את ירון רוכין שסיים כבר לפני שעות ארוכות את המרתון, במסגרת מקצה אופני היד.
לאחר שיחה על הא ועל דא, ניסיתי לצלם אותו ביחד עם הבת שלו שהייתה איתו, אבל דווקא עכשיו המצלמה סירבה לשתף פעולה, החלפת סוללות (רצתי עם חמש סוללות, כדי להיות בטוח שהן יחזיקו מעמד עד לסיום), לא כל כך עזרה.

ירון מאיץ בלי לוותר על התמונה, וגם מציע לי לרוץ את 1300 המטרים האחרונים, כדי שלא ייתפסו לי השרירים בסיום.

אחרי שחזרתי לרוץ גם המצלמה חזרה לפתע לעבוד, אז חזרתי שוב ללכת…

ושוב לרוץ כמו Vitaly Lukyanov.

רעיה דבוגובסקי שהשתתפה במקצה ל-10 ק"מ, מחכה בוודאי לבעלה ולדימיר, שמשתתף במרתון המלא, ועושה זאת קרוב לוודאי כמו תמיד, בהליכה תחרותית.

בינתיים היא מעודדת גם אותי – תודה!

שתי מדריכות כושר קרבי צועדות להן להנאתן, כאשר לפתע אני מפריע את שלוותן, לאחר שאני מזהה אחת מהן כאיילת נוי, רצה וטריאתלטית, שייצגה בהרבה תחרויות את טריאתלון להבים.

מוטי קמחי מיעדים קרוב כבר ליעד של "כיבוש" המרתון של טבריה.

בדרך כלל מי שלא רץ ברגע זה, אמור לצלם את מי שכן רץ.
במקרה שלי, אני לא מתנגד להפוך את היוצרות…

כאשר הגעתי לנקודה זו, ראיתי את השלט המורה לרצי המקצה התחרותי להמשיך ישר (בעבר היינו נכנסים לרחוב הגליל ממנו זינקנו, ומגיעים לסיום במלון מוריה פלאזה/שרתון, מהצד השני).

מימין לשלט זה ישנו עוד שלט עם מספר הקסם 42 ק"מ, שמשמעו – כאשר אגיע אליו אהיה רק 195 מטרים מהסיום.

רגע לפני הכניסה לסיום, אני מעיף מבט בשעון שעל הרכב, בצידה הימני של התמונה, שמראה 4:47:30 שעות.

השטיח האדום מחכה רק לי…
טוב אז הוא בצבע כחול, ותפקידו לעזור לכרוז, לזהות את הרצים והרצות שנכנסים לסיום.

והנה מגיע הסיום!
הרבה צלמים, כולל צלם "שוונג" – טיבי, היו שם.

לרגע אחד גם אני מצטרף אליהם, בתחילה כדי לצלם את שער הסיום מצידו השני, שמראה בחלוף מספר שניות מהרגע בו עברתי בו, 4:48:17 שעות.

נקודה טובה לעשות הפסקה קצרה ולסכם את הריצה שלי:

זמן רשמי (ברוטו) 4:48:02 שעות, זמן אישי (נטו מרגע חציית קו הזינוק) 4:47:56 שעות.
הגארמין מדד זמן ברוטו של 4:48:04 שעות ומרחק של 42.540 ק"מ.

האם הריצות בזיגזג שעשיתי במהלך הריצה, יכולים להסביר 345 מ' מיותרים? אולי כן, ואולי יש גם סיבות אחרות לכך, בכל מקרה אני בוודאי שלא יכול להעריך לפי התוצאה שלי, אם המרחק היה נכון או לא…

מקום 1054 מתוך 1193 שסיימו לפי התוצאות הרשמיות (ולא נפסלו מסיבה כלשהי) ו-222 מתוך 244 בקטגוריה שלי.

במהלך הריצה מהזינוק ועד לסיום צילמתי 744 תמונות, כלומר ממוצע של 2.58 תמונות בדקה…

נמשיך עוד קצת בתפקיד הצלם, זוהר פרס מקבוצת "לרוץ לחבר'ה" חוצה (לא לבד) את קו הסיום.

עייפים אך מרוצים!

אני מחליט שמיציתי את תפקיד הצלם – בכל זאת סיימתי מרתון, אז כדאי לחפש דרכי רענון…

שתיית מים היא בהחלט אופציה מועדפת, ואכן במתחם הנמצא לא הרחק מהסיום, אני מנסה לשבור שיאים של שתיית כמות כוסות מים בדקה.

לא הייתי מתנגד לבננות, אבל גם תפוחים יעשו את העבודה.

החזרת השבב היא הפעולה האחרונה כמעט שאעשה בשטח הסיום.

אני פוגש באזור ההחזרה את שלומית ומירי רוזנפלד עם הבעל והאבא שלמה, שסיים אף הוא את המרתון לפני זמן קצר, ומודה למירי על העזרה בהורדת השבב מהנעל, משימה לא קלה אחרי מרתון, גם אם לא רצת את כל המרחק.

בקשר לכך, לא ברור לי למה לא מאמצים בתחרויות כאלה, את השיטה הנהוגה בחלק מהמרוצים בהם השתתפתי בחו"ל, של חיבור השבב לנעל בעזרת אזיקונים, ובכך הסרתם מתאפשרת בקלות, בעזרת חותך פשוט ע"י הצוות בסיום.

בוודאי שהדבר רלוונטי לשבב שלו ארבעה חורים כמו זה בו השתמשנו במרוץ השנה.


אני עוד משוחח לא מעט עם אנטוניו סנטורי, על נתון סטטיסטי שפורסם בשמו בחוברת המרתון, לפני שאני נפרד מהמרתון.

את טקס הסיום לא הספקתי לפקוד, אבל זמן קצר אחרי הארוחה שאחרי המרתון, ולפני החזרה למרכז, אני נקרא לאולם בו הטקס התקיים (והסתיים).

כתבת "שוונג" דפנה שב, אמורה לראיין את מנהל מרתון ניו-יורק לשעבר אלן שטיינפלד, שהיה השנה אורח המרתון, וכמובן שכתבה ללא תמונה שלה איתו, תהיה חסרה משהו.

עד שאלן שמוסר את רשמיו לנציגי המארגנים, דוד סעידי ונילי אברמסקי יתפנה, דפנה שמרוצה מכך שקבעה את הזמן הטוב ביותר שלה בטבריה (למרות שזה לא שיא אישי), מצטלמת עם מאמנת המועדון בו היא חברה – רצי רמת השרון – זהבה שמואלי.

ניפרד מהתמונות עם התמונה המיוחלת של דפנה ואלן.

סיכום:

1. הניסיון להפוך את המרתון ליותר ידידותי לג'וגרים בבחינת הסיסמה "אלפים ולא אלופים" היה אולי רעיון טוב, אבל הביצוע לא שונה בהרבה מהשנים הקודמות.

2. עדיין מספר תחנות המשקה האיזוטוני קטן ולא מספק, השנה גם התחנות לא סומנו בצורה בולטת, ולא תמיד הוכנו באופן יעיל (מבחינת ריכוז המשקה), ובחלק כנראה גם נגמרו הרבה לפני הזמן הרשמי של שש שעות שהוגדר למרתון.

3. לפחות בתחנה אחת לא היו מים כאשר הגעתי אליה, שלא לדבר על כך שביום חם, היה צורך להוסיף לפחות עוד תחנה אחת או שתיים.

4. התחנה של GU היא בהחלט צעד בכיוון הנכון, אבל במרתון יחסית קטן אין שום סיבה למה לא לאייש את תחנות השתייה בחצי השני של הריצה, בו רצים ורצות רבים זקוקים לכל טיפת אנרגיה באוכל כדוגמת זה שהיה בתחנת הרענון של "איילות", כלומר בייגלה, תפוזים, בננות וכו'.

5. קיום המקצה ל-10 ק"מ במתכונו הנוכחית קצת בעייתי, ואולי כדאי לשקול אלטרנטיבה אחרת לקיומו.

6. מרתון טבריה הוא תחרות וותיקה, למרות זאת לא מזיק לנסות להתעדכן עם רוח התקופה, אפשר רק לקוות שאולי חלק מהמשוב (שכמובן אינני יודע מהו), שהמארגנים קיבלו ממנהל מרתון ניו יורק בעבר אלן שטיינפלד, ייושם בשנים הבאות.

7. הניסיון לארגן תחרויות ספורט במקביל למרתון הוא חשוב, אבל למשל ארגון תחרות חתירה במקביל למרתון, קצת תמוה בעיני, כי לא ממש ברור מי בדיוק היה קהל הצופים המיועד לאירוע זה .

8. בסיכום שלי ממרתון טבריה לפני שלוש שנים כתבתי, שאם זה לא היה המרתון הביתי שלי, כנראה שלא הייתי משתתף בו, למרות שנעשו ניסיונות לשפר את המרתון מאז, לצערי המסקנה שלי בעודה עומדת, בלי קשר לעובדה שאז כמו גם עכשיו לא ממש התאמנתי למרתון.

9. בחלק מהריצה, כמו שאני עושה מדי פעם במרוצים, שרתי (לפעמים גם בקול רם), הפעם היה זה חלק מהשיר "הנני כאן" ובמיוחד השורה:

"אני האיש אשר תמיד חוזר, חוזר"

כן למרות כל מה שאני כותב בשנים האחרונות, אני תמיד חוזר למרתון טבריה, נקווה שאחזור גם בשנה הבאה!

קישורים קשורים
תמונות מרתון טבריה – הרץ המצלם, כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה
או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר
0.00 avg. rating (0% score) - 0 votes


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"אל תוותרו לעולם. הפסד או דחייה הם רק הצעד הראשון בדרך להצלחה". ג'ים ולואנו



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג

פרוייקט ישראמן שלי - פרק 3👑"מתי הפעם הראשונה שהשתתפת בישראמן?"
פרוייקט ישראמן שלי - פרק 3👑"מתי הפעם הראשונה שהשתתפת בישראמן?"
02:13
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 4
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 4
29:02
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 3
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 3
30:20
הפודקאסט של שוונג: סיכום אליפות העולם בשחייה
הפודקאסט של שוונג: סיכום אליפות העולם בשחייה
30:09
הפודקאסט של שוונג: סיכום היום השני באליפות העולם בשחייה
הפודקאסט של שוונג: סיכום היום השני באליפות העולם בשחייה
30:31
איך מתכננים תחרות איש ברזל בחו"ל?
איך מתכננים תחרות איש ברזל בחו"ל?
44:51
"ישראמן שלי": מה הרגשתם כשחציתם את קו הסיום של התחרות?
"ישראמן שלי": מה הרגשתם כשחציתם את קו הסיום של התחרות?
02:12
"ישראמן שלי": מה עולה לכם לראש כשאתם חושבים על ישראמן?
"ישראמן שלי": מה עולה לכם לראש כשאתם חושבים על ישראמן?
01:21
תחזיקו חזק כי זה הולך להעיף אתכם!!! משחה דולפין 🦈אשדוד 2022 🏊‍♂️🏊‍♀️
תחזיקו חזק כי זה הולך להעיף אתכם!!! משחה דולפין 🦈אשדוד 2022 🏊‍♂️🏊‍♀️
02:20
הפודקאסט של שוונג עם ההרבליסט אסף קורן
הפודקאסט של שוונג עם ההרבליסט אסף קורן
41:22
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 2
הפודקאסט של שוונג ניהול אקטיבי - פרק 2
18:59
<\/iframe>"' data-height='450' data-video_index='12'>
הפודקאסט של שוונג מפרק ומסכם את הג'ירו ד'איטליה
הפודקאסט של שוונג מפרק ומסכם את הג'ירו ד'איטליה
49:44
3 דיאטות טרנדיות לספורטאים שכדאי לכם להכיר
3 דיאטות טרנדיות לספורטאים שכדאי לכם להכיר
57:31
הפודקאסט של שוונג: ניהול אקטיבי – פרק 1
הפודקאסט של שוונג: ניהול אקטיבי – פרק 1
28:02
הפודקאסט של שוונג על פציעות הריצה הכי נפוצות
הפודקאסט של שוונג על פציעות הריצה הכי נפוצות
39:48

רישום לניוזלטר

רוצים לקבל את הניוזלטר של שוונג עם הכתבות הכי מעניינות ישירות למייל?
מלאו בחלון את כתובת המייל ואנחנו נדאג לכל השאר…

שימו לב:
במילוי השדה עם כתובת הדוא"ל שלכם, אתם מסכימים לקבל דיוור מחברת שוונג אירועי ספורט.​ תוכלו להסיר את עצמכם בכל עת ממאגר המידע באמצעות כפתור "הסרה" המצורף לכל הדיוורים שלנו.