מאת:עופר ביידה
עוד כשעתיים לזינוק המקצה המרכזי במרוץ רעננה, וכבר לא מעט משתתפים בדרכם לאזור ההרשמה.
בשנה שעברה הגעתי קצת יותר מאוחר ונאלצתי להתאמץ יותר במציאת חניה.
הפעם, קראתי בסיכום שלי משנה שעברה באיזה שעה הגעתי אז, וכך הקדמתי השנה בחצי שעה.
יש חניה, עוד סיבה כנראה לתעד מרוצים…
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
גם אזור ההרשמה עדיין ריק יחסית, ואין בעיה לאסוף את ערכת המשתתף (מספר, שבב וכו’).
גרייט שייפ (שאת השלט שלהם פגשנו בתמונה הראשונה) מחלקים לנו בננות, גם אני לוקח אחת.
שעה לזינוק למקצה העיקרי, ואזור הרישום כבר הומה רצים ורצות.
אומנם פורים יחול רק בשבוע הבא, אבל ברעננה החגיגה כבר בעיצומה.
יש זמן לעוד תמונות אווירה לפני הזינוק למקצה העממי – וילם לאוקס, עם חניכי קורס מדריכי ריצה שהחל לא מכבר.
ראיתי כבר רצים שהשתתפו במרוצים (מ-10 ק"מ ועד מרתון) עם תינוק בעגלה.
שניים עוד לא ראיתי – גם עם במקרה זה, מדובר במרוץ עממי ל-3 ק"מ…
המקצה העממי יוצא לדרך.
התלהבות לא היתה חסרה גם במשתתפים שזינקו בצידו השני של הכביש.
להקת מרנגו דאגה לקצב.
בדרכי להתארגן למקצה שלי (10 ק"מ) פוגשים עוד משתתפים במקצה העממי.
פחות מ-10 דקות לזינוק, זמו לרצים לבצע מתיחות אחרונות.
עוד דקה חולפת ואני מנסה להתמקם במקום טוב לקראת הזינוק.
אופני היד מתכוננים לזינוק למקצה שלהם,
בעוד הרצים והרצות ממתינים בסבלנות לתורם.
עוד מספר דקות חולפות, והנה מקצה אופני היד יוצא לדרכו.
הכמות הגדולה של הרצים והרצות, קצת גורמת לי לחשש (בהתבסס על הניסיון משנים קודמות), מלחץ גדול מדי ברגע הזינוק,
אבל לבסוף נראה שהזינוק עובר בשלום.
אין ספק שתמונת הזינוק מרשימה – כנראה יותר את הצופים בה מאשר את הרצים והרצות המופיעים בה…
בחלוף עוד מספר שניות, אני מצליח להפיק גם תמונה במבט פנים.
לא נקפח גם את הרצים והרצות בצד השני של הכביש,
נחזור למבט צד של הרצים והרצות, בצד הראשון של הכביש, בו רצתי קודם.
בסיכום שלי לאולטרה מרתון פרו ספורט, סיפרתי שלא ממש הצלחתי לצלם את אורנה דרימן במקצה ל-30 ק"מ בו השתתפנו – הבטחתי פיצוי ברעננה, אז הנה הוא מתחיל.
היום היא רצה עם החבר אמיר כהן (הידוע כ-amir4marathon) – שרץ במקצה ל-15 ק"מ באולטרה, ועזר לי בתיעוד וצילום המרוץ הייחודי.
חולצות ריצה יפות, שעוני GPS, בלונים – מה צריך יותר מזה במרוץ…
תמיד מרגש לראות רצים עיוורים שמתגברים על המגבלות בעזרת אנשים טובים – שחר תמיר ואיתו יחזקאל נול.
הבטחתי פיצוי לאורנה, אז הנה עוד תמונה לבוק המשותף שלה עם אמיר.
בהזדמנות זאת אני מברר איתה עוד משהו שנוגע לעינייני עבודה.
פנינו אל הכביש בו נמצא מרכז הספורט של פארק רעננה, כמו גם מרכז הטניס רעננה (בו נערכת אליפות ישראל בשנים האחרונות).
חובבי הריצה, בווודאי מזהים אותו, כנקודת הזינוק למרוץ גלעד, שפותח את עונת הריצה בשנים האחרונות.
מהצד השני של הכביש, אמיר מברך לשלום את המעודדים הצעירים.
יש רצים שמברכים אחד את השני תוך כדי הריצה…
שני הקילומטרים הראשונים הסתיימו והזמן 10:51 דקות.
הגענו לנקודת מים – אני מתעכב לעוד שניה כדי לאסוף כוס מים לשתייה.
זמן טוב להגיד שלום לעידית צדוק – קצינת אימון גופני מחיל הים,
אני מתחיל בקטע הריצה לאחור – לרגע אני כבר לא בטוח אם אני רץ בישראל…
לא זכור לי כמות כזאת של רצים בכזאת צפיפות, כאשר אנחנו כבר בתוך הקילומטר השלישי.
יפה לראות השתתפות ערה של חיילי וחיילות צה"ל במרוץ רעננה (זה בהחלט מוסיף נופך נוסף לאווירה).
לאור תלונות של משתתפים רבים, על הצפיפות כתוצאה מההשתתפות המסיבית של החיילים, השאלה שצריכה להישאל לעניות דעתי היא:
האם משתתפים שרצים בלי להשתתף במקצה התחרותי – כלומר ללא מספר משתתף או עם המדבקה הירוקה (אותה נראה בתמונות בהמשך) המציינת השתייכות למקצה העממי – צריכים להיות מוזנקים יחד עם המקצה התחרותי?
נחזור לשאלה זאת בהמשך.
סוזי דבוסקין (במרכז התמונה) נמצאת בוודאי כבר בשלבי ההכנות לטריאתלון נשים לזכר הבת שלה תמר ז"ל, שיערך בסוף חודש מאי בהרצליה.
שלום למפקד בה"ד 8 (בית הספר לכושר קרבי במכון ווינגייט) – סא"ל אלי בניטה.
היו במרוץ גם רצים ורצות יותר צעירים, למשל – תמר הופמן בת ה-14.
מאחור ניתן לראות עוד קבוצת חיילים מתקרבת,
והנה הם מגיעים.
עכשיו ניתן לראות את המדבקה הירוקה, המציינת את השיוך למקצה העממי של צה"ל.
נראה שגם טלי ברודר, ג’וש ושרה לוין נהנים מהאווירה.
הרבה פעמים, לאחר שאני מצלם קבוצה של רצים או רצות – חלק מהם מבקשים תמונה משותפת.
כך היה גם הפעם, עוד חיסרון של ריצה ללא מספר, הוא שאני לא יכול לציין את שמם בסיכום שלי למרוץ (בהנחה שרוב המשתתפים, כן רוצים בכך).
לאחר שרצתי כמעט קילומטר שלם בריצה איטית לאחור, כדי לצלם את הכמות הגדולה של הרצים והרצות, אני מבין מהגארמין, שאת הקילומטר הזה (השלישי), "רצתי" ב-10:31 דקות!
כנראה שהגיע הזמן לחזור לרוץ קדימה,
כדי לתת כבוד לעוד נערים ונערות במקצה התחרותי – אלה טריפמן ואדי גוטליב.
פונים לכביש הבא, בו אמורות לחכות לנו נקודות מים, ואולי גם מתזים לריענון (לפי ניסיון שנה שעברה).
רצים ורצות נכל הגילאים היו במרוץ – 54 שנים מפרידות בין טלי יוחי,
לברכה שטיינברג.
לקראת סיום הקילומטר הרביעי (5:12 דקות ל-968 מטר שמדד לי הגארמין) – אני מתפלא לראות רצים עומדים בתור ליד ברזיית מים…
אולי העובדה שהשולחנות הראשונים (בצד שמאל) נראים חפים מכוסות מים – בכל מקרה, המחלקים מעדכנים אותנו שיש עוד מים בהמשך.
בינתיים אפשר להתרענן בעזרת המתזים – בהחלט חשוב לצינון הגוף.
לא מומלץ, למי שרץ עם מצלמה גדולה ולא כל כך עמידה במים, כמוני…
פחות מדקה לאחר נקודת השתייה הקודמת, נראה שגם בנקודה זו כבר לא כל כך נשאר מים,
אבל באופק כבר אפשר לראות את הנקודה הבאה,
ובחלוף דקה, כוסות מים מושטות אל הרצים והרצות.
אחרי הפרידה מנקודת המים, אנחנו גם נפרדים מהרחוב – הצר יחסית – לטובת כבישים רחבים בהם נרוץ עד לנקודת הסיבוב.
בואי תני לי יד ונלך
על תשאלי אותי לאן
על תשאלי אותי על אושר.
רצים רבים כבר לפני הפנייה, להתחלת החלק האחרון של המרוץ,
אבל לנו עדיין ארוכה הדרך.
אפשר לנצל את הדשא בין שני חלקי הכביש, כדי לצלם יותר מקרוב, את הרצים החוזרים מנקודת הסיבוב (גם אם אני אמור לרוץ בצידו השני של הכביש…),
בין היתר, לא מעט ממשתתפי המקצה העממי של צה"ל.
דבר אחד בטוח – מי שרץ על הדשא – כדאי לו להביט קדימה…
עוד יחידה של צה"ל מסתערת קדימה.
הסוללה הראשונה של המצלמה מחליטה לסיים את תפקידה להיום,
רק בהגיעי לנקודת הסיבוב, אני מצליח לחדש את הצילומים – עם ההוכחה שגם אני הגעתי לשם…
נטלי וינוגרצקי ועדנה ליבוביץ עם התמונה הראשונה לאחר הסיבוב.
לאחר זמן קצר, מופיע השלט המציין את סיום הקילומטר השישי – 11:07 דקות לשני הקילומטרים האחרונים שלי.
אני חוזר לרוץ על הדשא המפריד בין שני צידי הכביש – הפעם כדי לצלם את הרצים והרצות שעדיין בדרכם לנקודת הסיבוב.
ריבי זלנקו מזהה את ה"צלם" בזמן כדי לנופף לשלום,
כמו שעושה גם אסף מבור, וסיגל טורג’מן שרצה לצידו.
סיוון בן שטרית אולי עוד לא מכירה את הטור שלי ב"שוונג" (בו מופיע סיכום זה), אבל ירון רוכין לעומת זאת – רץ ותיק – מחייך מתחת לשפם.
הפגישה הבאה שלנו, תהיה קרוב לוודאי בחצי מרתון ירושלים הקרוב, כאשר אצלם אותו כרגיל על הטרקטורון, בו הוא ישתמש כדי לנוע על המסלול..
אחזור לצלם את הרצים והרצות בצד שלי של הכביש – לפי החולצה, שחקנית כדורעף לפנינו, יפה שגם ספורטאים בענפים קבוצתיים מצטרפים למרוץ גדול כמו מרוץ רעננה.
גם אנחנו מגיעים לפנייה לחלק האחרון של המרוץ.
עם סוף הקילומטר השביעי (7:00 דקות ל-1.05 ק"מ לפי הגארמין) מחכה לנו נקודת מים, שנראית מאורגנת קצת יותר טוב מהקודמות.
נילי איסקוב ממריאה ברוח…
גם המשתתפים היותר צעירים מקבלים תמונה משותפת.
ענת האוזר ודוד שוחט מייצגים גם הם את צה"ל בכבוד.
בחלוף עוד 1000 מטר (5:30 דקות), נפגוש עוד רץ,
נמשיך לתמונה הבאה כדי לראות שזהו שמעון שני.
בערך קילומטר וחצי לסיום – נחמד לראות עוד מעודדים צעירים.
בכיכר, צא ביציאה הראשונה ( אני מושפע קצת מתוכנת הניווט בפלאפון שלי…)
עלייה היא תירוץ טוב לחזור לרוץ קצת לאחור – אפרת מרגלית בוודאי לא תתנגד לעוד תמונה.
העלייה הפכה לירידה, כך שאני יכול להגביר – כדי לפגוש עוד משתתפים במקצה העממי.
לאחר עוד פנייה,
אנחנו מגיעים לנקודת מים נוספת,
המאויישת בשני צידי הכביש, במרחק של כמה עשרות מטרים אחת מהשנייה.
בהמשך – מתזי מים עומדים לרשות הרצים והרצות, בפעם השנייה היום – חשוב מאד – גם קרן הקר מנצלת את המתז (לי כזכור המצלמה לא מרשה…) .
גם הקילומטר הלפני אחרון מגיע לסיומו – 5:58 דקות.
הדס סמירנוף חוגגת את הסיום הקרב של המרוץ.
החיילים והחיילות מחטיבת כפיר מבקשים תמונה קבוצתית – וכמובן מקבלים – עם מח"ט שהוא בעצמו רץ מרתון, חייבים לשמור על המורשת.
חילוף – אהרון לוי ממשטרת ישראל עובר אל חזית התמונה.
אילן סבירסקי – צלם "שוונג" – מתעד את הרצים,
אולי בפעם הבאה, אוסיף למצלמה הגדולה, גם חצובה כמו זו שבה אילן משתמש,
כך יהיה לי יותר נוח להחזיק את המצלמה – טוב, בואו לא נגזים…
שבוע לפני מרוץ רעננה – מאיה יפעת וליהי תדמור-ארנון, רצו במקצה ל-30 ק"מ באולטרה (עם ליהי אפילו רצתי כמה קילומטרים) – אבל בסופו של דבר שתיהן סיימו את הריצה הרבה לפני…
היום הן בתקן מעודדות – כל הכבוד!
לפני הפנייה האחרונה לכיוון שער הסיום,
להקת מרנגו מכניסה אותנו לקצב הנכון,
לפני הכניסה לשער הסיום – השעון מראה 1:00:33 שעות – נחזור לכך עם סיכום התוצאות שלי,
שיבוא לאחר חציית קו הסיום.
לפי הגארמין (שמדד מרחק של 10.120 ק"מ), זמן הסיום שלי איטי בכדקה ממה שהציג השעון בתמונה הקודמת – 1:01:30 שעות.
בדיקת הפרש זמני צילום התמונות שצילמתי – זמן קצר לאחר הזינוק ותמונה זו של חציית קו הסיום, אכן מאשרות שהגארמין הוא הצודק.
בדיעבד התברר, שאכן התוצאה שהוצגה בזמן אמת בשעון בקו הסיום, הייתה מהירה בדקה.
התוצאות תוקנו מאוחר יותר – 1:01:29 שעות, מקום 1302 מתוך 1575 ו-121 מתוך 136 בקטגוריה שלי.
מהר מאד, אני עובר מתפקיד רץ לתפקיד צלם – קרן הקר ונעמה זיו-אב נכנסות לסיום.
גם רצי ורצות המקצה העממי של צה"ל במסיימים.
עידן שוגרמן מצטרף לרשימה המכובדת של מסיימי מרוץ רעננה
עוד רצים ורצות שועטים אל עבר קו הסיום.
משטרת ישראל מציגה – אבטחה אישית…
הכניסיני תחת כנפך,
והיי לי אם ואחות,
ניפרד מקו הסיום לטובת תמונות אווירה – חגי פנקר איתו רצתי בשבוע שעבר באולטרה (כפי שמסופר בסיכום שלי) ואיתו בתמונה אהרון לוי.
תמונה אחרונה לפני שאני עוזב את שטח הסיום,
בדרכי לההחליף בגדים – נראה שיש זמן – טקס הסיום עדיין לא החל.
אני חוזר כאשר הקהל (כולל החיילים) כבר ישוב ומוכן לתחילת הטקס.
סבטלנה בחמנד שנייה בין הנשים וראשונה בין הישראליות.
הקהל נותן את הכבוד,
גם למנצחת קאלקידן בלקה מאתיופיה.
גזאצ’ו יוסף מנצח בין הגברים
נעבור לטקס הצבאי – לחיילות,
וגם לחיילים.
לקצינות הוותיקות.
כאשר חלק ממחלקי המגינים השתתפו במרוץ בעצמם והן בין המנצחות – מישהו אחר צריך להעניק להן – כמו במקרה של סא"ל נורית שרביט.
נחזור לחלק האזרחי של הטקס, וניפרד ממנו עם איציק לוי, שהמקום הראשון בקטגוריה 40-44, כבר לא זר לו.
נשאר רק לסכם:
1. מרוץ רעננה הוא אחד המרוצים החביבים עלי – תעיד אולי על כך העובדה שבשנת 2004, הגעתי למרוץ בבוקר לאחר טיסה מאילת – שם שהיתי בנופש מהעבודה, לאחר העברת התמונות ל"שוונג" חזרתי לאילת להמשך הנופש…
2. אין ספק שחלק מהחן של המרוץ, הוא מספר המשתתפים הגדול כתוצאה מהשתתפות החיילים.
הרבה יותר נחמד לרוץ כאשר הרבה רצים בסביבתך – בוגרי מרתונים בחו"ל בוודאי יסכימו לכך, בהשוואה למרתון היחיד בארץ בטבריה…
אבל אליה וקוץ בה – מעבר לכמות מסויימת של משתתפים, המרוץ יכול לאבד חלק ממאפייני התחרות שבו, ולדמות יותר למרוץ עממי..
רשמית סיימו את המקצה ל-10 ק"מ 1575 משתתפים, מעשית – דבר שניתן ללמוד גם מהתמונות שצילמתי במהלך הריצה ובקו הסיום – אין ספק שמספר הרצים היה גדול בהרבה, אולי אפילו כפול.
ידוע לי שכבר השנה היו רצים ורצות שוויתרו על המרוץ, ומתגובות שהתפרסמו בפורומים השונים ייתכן ומספר זה יגדל בשנים הבאות – כדאי לכן לנסות למצוא פתרון, שמצד אחד לא יפגע בייחוד ובאווירה של המרוץ, ומצד שני ייתן מענה לבעייה המסתמנת.
במרוצים אחרים בהם יש השתתפות מסיבית של חיילים, לא נצפתה בעייה כל כך בולטת – לדוגמא, במרוץ חולון, מספר החיילים אולי קטן יותר, אבל בכל מקרה הכבישים בד"כ רחבים יותר וכך נמנעת בעיית הצפיפות ואי יכולת לעקוף קבוצות גדולות, הרצות יחדיו.
בהקפת התבור – שבה רוב החיילים לא משתתפים בהקפה המלאה, אלא משתתפים באליפות צה"ל למרוצי שדה למרחק 5.5 ק"מ – יש שני מקצים נפרדים, אחד תחרותי והשני עממי, כאשר המקצה התחרותי מוזנק 25 דקות לאחר העממי.
האם מישהו באמת ישקול להזניק את שני המקצים יחד???
פיתרון אחד הוא הזנקה מדורגת לפי זמנים (קורלים בשפה המקצועית) – האם מקצה של כ-3000 משתתפים מצדיק את ההיערכות הנוספת הנדרשת לכך (מספרים בצבעים שונים, סדרנים וכו’) – אני לא בטוח.
נחזור לדוגמא מהקפת התבור, ברור שבמרוץ כביש למרחק 10 ק"מ, לא ניתן להזניק קודם מקצה עממי ואחריו תחרותי, אבל למה לא להיפך?
נניח שהמקצה העממי למרחק 10 ק"מ, שיכלול בעיקר חיילים בקבוצות גדולות, ואולי גם קצת אזרחים, יוזנק למשל 15 דקות לאחר המקצה התחרותי.
גם אם ראשוני המקצה העממי ירוצו את המרחק ב-40 דקות (ספק אם יהיו כאלה, שקרוב לוודאי יעדיפו להשתתף במקצה התחרותי), הרי שהם ידביקו את אחרוני המקצה התחרותי – למשל אלו שירוצו את המרחק בשעה אחת – רק לאחר כ-7.5 ק"מ.
גידול מספר המשתתפים במרוצים בארץ הוא בהחלט מבורך, ואולי מי שירוץ בשנה אחת במרוץ עממי (עם דמי הרשמה נמוכים יותר), יצטרף למקצה התחרותי בשנה שלאחריה,
אבל יש להיערך לגידול זה כדי לא לפגוע בסופו של דבר ברצים עצמם.
להתראות בשנה הבאה במרוץ רעננה – מרוץ ההמונים.
קישורים קשורים
תמונות מרוץ רעננה כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
