שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

ריצה מרתון

"הקטעים של הנגב קשים יותר משביל האפלצ'ים שהוא קשה ביותר"

כך טוען קרלוס גולדברג בראיון אישי לשוונג, לאחר שתכנן לכבוש ברגליו את שביל ישראל מאילת ועד דן והפסיק לאחר 700 ק"מ בשל צליעה. זה הסיפור של האיש שהרחיק לכת 

כך טוען קרלוס גולדברג בראיון אישי לשוונג, לאחר שתכנן לכבוש ברגליו את שביל ישראל מאילת ועד דן והפסיק לאחר 700 ק"מ בשל צליעה. זה הסיפור של האיש שהרחיק לכת 

מאת:דגנית מקא-קראוז


יומיים אחרי שהפסיק את ריצתו על שביל ישראל, ריצה שהתחילה באילת והיתה אמורה להסתיים בדן, קרלוס גולדברג, כבר חוזר לעבודה ולענייניו הרגילים.



קרלוס גולדברג. "לרוץ מרתון תמיד היה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית" צילום: באדיבות שורש


תפסתי אותו יושב במשרדו ומנסה להתאושש מהעייפות הכללית, בכל זאת, האיש רץ 700 ק"מ ב-11 יום והוא כבר לא ילד, החודש יחגוג את יום הולדתו ה-60, "אני מרגיש בסדר, אבל הגעתי לעבודה וכולם שאלו אותי מה קורה? אתה מנופח כולך. כנראה מהעייפות, עכשיו הכל יצא החוצה" הוא צוחק.


"נמאס לי מהמרתונים"

גולדברג, רץ אולטרה ותיק ומנוסה שכבר צלח את שביל ישראל בריצה ב-12 יום וחצי, (אבל מכיוון צפון לדרום) לא מצא דרך טובה יותר לחגוג את חגיגות יום הולדתו השישים, מאשר לצאת לריצה אתגרית במיוחד לאורך 1,009 ק"מ על שביל ישראל, אבל הפעם בכיוון ההפוך.

גולדברג עלה מארגנטינה לפני 42 שנה והוא מתגורר במושב רמת נפתלי שבגליל. הוא מנהל אגף החינוך במועצה האזורית של מבואות החרמון. יש לו שלושה ילדים בוגרים ונכדה טרייה אחת.

בעברו הספורטיבי של גולדברג, הוא היה בכלל שחקן טניס בליגה ארצית, והתחיל לרוץ אחרי מלחמת לבנון השנייה כשעזב את הטניס, "לרוץ מרתון תמיד היה נראה לי כמו משימה בלתי אפשרית", הוא מספר. הוא התחיל לרוץ לאט, רץ חצי מרתון ואז ניסה לרוץ מרתון שלם. מאז רץ תוך עשר שנים 25 מרתונים, "בשלב מסויים נמאס לי מהמרתונים והחלטתי שאני אתלה את הנעליים אבל לפני זה, החלטתי לעשות משהו בומבסטי בשבילי" ובגיל 53, בחיפושיו באינטרנט אחרי "אתגר קשה" הוא נתקל במקרה ב"מרתון הסהרה" במרוקו.

הסהרה הוא מרוץ של חמישה ימים לאורך 250 ק"מ במדבריות החמות והקשות, כאשר כל הציוד והאוכל על הגב ואתה מקבל הקצבת מים יומית דלה מאוד. "התכוננתי למרוץ כשנה. היה קשה עם הויזה ועד שנתנו לי להיכנס. מה שקרה בריצה שבמקום לחזור ולתלות את הנעליים, גיליתי שהריצות סיבולת והישרדות מאוד מתאימות לי. מאוד דיבר אלי הציוד והלוגיסטיקה ולסחוב את הכל. לא היה לי את הציוד המודרני כמו לכולם אבל סיימתי טוב, באמצע, מבסוט. כשחזרתי משם הייתי דלוק לגמרי".

אז במקום "לתלות את הנעליים", יצא גולדברג ארבעה חודשים אחרי הסהרה, כשהוא עדיין בכושר טוב, לריצה על שביל ישראל, מכיוון צפון לדרום. הוא התארגן באותה הצורה כמו לסהרה והשתמש באותו הציוד ובמה שלמד בסהרה. "לא ידעתי למה אני הולך", הוא מספר, "הלך ממש נהדר כי היתה התלהבות ופעם ראשונה שעושים את זה בריצה ורצתי מהבוקר עד הלילה. תיכננתי לסיים ב-15 יום וסיימתי ב-12 יום וחצי".



את שביל האפלצ'ים סיים ב-66 יום כששיא המסלול הלא רשמי עומד על 60 יום וחצי


אבל הוא לא הרגיש שבע ומוכן עדיין "לתלות את הנעליים" ושנה אחרי שסיים את שביל ישראל יצא גולדברג לכבוד ציון 60 שנה למדינה למרוץ עצמאי, שהוא נתן לו את השם "מרוץ סובב גבולות". בזמן שכולם היו עסוקים בניפנופים, יצא גולדברג שוב עם תרמיל על הגב לריצה סובבת גבולות של 1,250 ק"מ שאת רובה רץ על אספלט ואותה סיים ב-15 יום. הריצה כללה סיבוב מיוחד מאוד – קרית שמונה, ראש הנקרה, לאורך חוף הים אל עוטף עזה ומשם ירד לאילת, דרך גבול ירדן הגיע לכינרת ומשם לרמת הגולן, נווה אטי"ב ומשם חזרה לקרית שמונה.

שביל פראי עם דובים ונחשים
אך זה לא הספיק לו ובשנת 2010 הוא יצא להרפתקאה נוספת, הפעם בשביל הקשה והתובעני, האבטיפוס וההשראה מבחינתו לשביל ישראל- שביל האפלצ'ים בארצות הברית, 3,600 ק"מ עם המון פסגות לטפס בדרך "זה בטבע פראי לגמרי, מאוד קשה והישרדותי, שלחתי תשע חבילות לתחנות שיש בדרך עם אוכל, נעליים וכל מיני וזה לא אומר שלא היו לי ימים גדולים של רעב וצמאון כי זה שביל פראי לגמרי עם דובים ונחשים, יער פרא, לא משהו שאנחנו מכירים פה".

את השביל סיים ב-66 יום כששיא המסלול הלא רשמי עומד על 60 יום וחצי "זה הזמן או השלישי הוא הרביעי בטיבו, אבל בטח הזקן המהיר ביותר", הוא צוחק. כל יום הוא רץ בממוצע כ-35 מייל. "היה מאוד קשה ואיבדתי 18 קילו, חזרתי שלד עצמות, בקושי היה אוכל, בעיקר אוכל בשביל להזין את השרירים, אבל זה לא עוזר לרעב. שם החלטתי שזה המסלול האחרון כי היו הרבה ימים בלי תקשורת והיה קשה למשפחה, נעדרתי מהבית 75 יום".

אבל בשנה האחרונה שוב הרעב לעוד ריצה אחת ארוכה התחיל לדגדג לגולדברג. הוא החליט לרגל יום הולדתו לצאת שוב ולעשות את שביל ישראל, אבל הפעם מכיוון דרום לצפון.



גולדברג. החליט לרגל יום הולדתו לצאת שוב ולרוץ את שביל ישראל



איך סדר יום האימונים שלך?

"לקראת האימונים לשביל, התאמנתי על מרוצי סיבולת, לא על מהירות. כל הזמן רצתי עם תרמיל על הגב בסביבות ה-10 קילו קבוע כדי להרגיל את הגוף. התאמנתי בדרך כלל פעמיים ביום, רצתי שעה בבוקר ושעתיים עד שעתיים וחצי בערב. לפעמים הגעתי לרצפים של 14 יום בלי הפסקה של ריצה פעמיים ביום. המהירות היא נמוכה כדי למנוע את הקפיצה של התרמיל, צריך להגיע לסוג של ריצה חלקה אחרת התרמיל פוגע בברכיים ובעמוד השידרה בגלל המכה. התאמנתי הפעם קרוב לחצי שנה".


איך המשפחה מקבלת את זה?

"זה לא פשוט, כולם ציפו שאחרי האפלצ'ים אני אפסיק עם זה. אבל בכל זאת, אני עכשיו סבא והפעם באמת התכוונתי שיהיה מרוץ פרידה, רציתי להשלים את השביל מדרום לצפון להשלים את כל הסיבוב, אבל זה קשה, עכשיו אני בטוח יוצא להפסקה גדולה, אני תמיד אעשה ספורט".


למה דווקא לחזור שוב לשביל ישראל, הרי כבר עשית אותו.

"זה שונה לגמרי מצפון לדרום והפוך. כשרצים מצפון לדרום יש גם קטעים די נרחבים לריצה, אז אפשר לעשות קילומטרים ולהתקדם יפה. בדרום מאוד קשה לרוץ, כמעט בלתי אפשרי, זה כמו מסע של גולני. כל הפציעות הן במדבר בגלל כל הסלעים והאבנים וכשיוצאים מהמדבר אחרי חמישה או שישה ימים, הגוף כבר פצוע ולכן דרום לצפון לוקח יותר זמן. אם מישהו רוצה ללכת על עניין של זמן, מצפון לדרום זה הרבה יותר נוח".


נשמע שיש לך עסק לא פתור עם המסלול אם חזרת אליו שוב:

"קרה משהו שלא התכוונתי אליו ונקבע פתאום שיא בלתי רשמי על השביל מצפון לדרום על שמי ולא זה מה ששיערתי לעצמי כשעשיתי את זה לפני כמה שנים. אמרתי, יאללה פרידה, בדיוק אני בן שישים והחברה להגנת הטבע שמחזיקה את השביל חוגגת גם היא שישים השנה ועוד לא עשו את זה בריצה מדרום לצפון, אז אמרתי 'יאללה, אני אעשה את זה', וככה לפחות לפרק זמן יהיה רשום שאת שני הכיוונים אני עשיתי".



"ככה לפחות לפרק זמן יהיה רשום שאת שני הכיוונים אני עשיתי
"



אני מניחה שאתה מכיר את ריצ'ארד בוואלס האוסטרלי:

"הייתי בקשר איתו ועם הצוות שלו. ייעצתי לו ממה שאני מכיר. הם הלכו בדרך שלהם ואמרתי לו שהתכנון שלו לא ניתן לביצוע כמו שתכנן. הוא עשה תכנון מצפון לדרום אבל רצה ליישם אותו מדרום לצפון. יש הרבה אזורים שאי אפשר לרוץ ובקושי אפשר ללכת, יש תהום, סלעים, אבנים, טיפוס על ארבע".


איך התארגנת הפעם לריצה?

"ההקלה הגדולה שהיתה לי הפעם זו חברת שורש שעזרה לי. אין לי צוות, זה ספורט של איש אחד, אז אם אני רץ אין לי זמן לכל הדברים מסביב. הם נתנו לי ציוד ולקחו על עצמם את כל העניין של מעקב באתר ופרסום כי אחרת הייתי עושה את זה לבד ואף אחד לא היה יודע. דאגו לי לנווטן (GPS) שזה הרגיע את המשפחה ובכלל תמיכה מוראלית. זו פעם ראשונה שאני יוצא כשגוף מאחורי".

כתבות נוספות בנושא:
> מבחן משווה לתיקי ריצה
> להיפצע ולרוץ בכל יום
> איך מתאמנים רצי האולטרה הבכירים למרוץ "הארץ המובטחת"?


עם איזה נעליים אתה רץ?

"נעלי סלומון אולטרה טרייל, נעל חזקה מאוד שמשלבת בין נעל ריצה לנעל שטח. מוגנת מאוד מסביב כדי לא לקבל חתכים באצבעות מהסלעים. כמעט וסיימתי ללא פציעות ברגליים. באפלצ'ים מהיום הרביעי הייתי עם חורים ברגליים והמשכתי חודשיים ככה".


איך התארגנת עם מזון?

"קניתי בארצות הברית אוכל קפוא מיובש, סוג של מנה חמה משופרת. הייתי אוכל כארוחה אחת בערב, זה לא מכיל הרבה קלוריות כי זה בלי סיבים, אבל זה קל. זה בשביל ללכת לישון בלי להרגיש את הבטן דבוקה לגב. במהלך היום אכלתי בארים של חלבונים וג'לים. פה ושם כשפגשו אותי הילדים, היו מביאים כל מיני צ'ופרים לאכול. אם היתה תחנת דלק בדרך, הייתי נכנס ומיד קונה כריך בשביל למלא את הקיבה. אבל בקושי אפשר לאכול, זה כזה מאמץ של 18 שעות ביום והקיבה סגורה ובקושי את האוכל הזה יכולתי להכניס".


איך היה לך על המסלול?

"בשלושת הימים הראשונים היה הכי קשה, כי הגוף בטראומה. מהיום הרביעי זה נהפך ליום עבודה, קמים בארבע וברבע לחמש מתחילים תנועה עד תשע או עשר בלילה. חלק מהיום זה ריצה, בשעות החמות זה הליכה מנומנמת ולקראת הערב זה שוב מסע משולב עם ריצה. בלילה, איפה שאני חושב שאני לא יכול יותר, מתחיל להוריד הילוך. הולך כחצי שעה לאט ותופס קפל קרקע, פורש את שק השינה.

"שבועיים לפני כן הטמנתי לי מים במדבר. היה מאוד מאוד קר בלילה, לבשתי את כל מה שהיה לי בתרמיל, אבל היה מאוד קר. היו ימים שבגלל הקור, בשלוש וחצי קמתי והתחלתי ללכת בשביל להתחמם".



"היו הרבה מעברים שאני אישית מאוד פחדתי"



איך עברה לך חווית המדבר?

"השביל מאוד קשה והמדבר מאוד קשה. אני עד היום לא הכי משלים עם חלק מהמסלול ולהערכתי הוא מאוד מסוכן. היו הרבה מעברים שאני אישית מאוד פחדתי ואני רואה ילדים וצעירים הולכים שם. הרבה פעמים זה על סף תהום, הרבה דרדרת ואין אחיזה. העליה לכרבולת היתה מאוד קשה בגלל הגבים שהיו מלאי מים ואין איפה לעבור חוץ מלהיכנס לגב.

"יש שני קירות אנכיים בצדדים וכשיבש הולכים באמצע. הגבים היו עמוקים והייתי עם כל הציוד ולא רציתי להיכנס למים, גם הפלאפון, לא ידעתי מה העומק והמשקל של התיק. הייתי צריך לפלס לעצמי דרך מהצדדים וזה היה מאוד מסוכן כי זה זויות מטורפות. העליה לקחה המון זמן. הקטעים של הנגב קשים יותר משביל האפלצ'ים שהוא קשה ביותר, יש קטעים מאוד קשים, הכל חותך, כל הסלעים, הכל פוצע. העיקר לא ליפול. כל היום ירידה קשה ועליה קשה".


למה בחרת לא להתארח אצל מלאכי שבילים ולקבל סיוע?

"הכל בא על חשבון זמן. לרדת מהשביל לכל כיוון זה חצי שעה שמפסידים. מגיעים למשפחות וכולם אנשים טובים שרוצים לארח אז צריך להיות חברותי. אני העדפתי להיות חורני ומלוכלך אבל שיהיו לי שבע שעות שינה כי זה מה שמשקם את הגוף".


הלכלוך ומחסור במקלחת לא הפריעו לך?

"הליכלוך לא הפריע בכלל, זה משהו שלמדתי. רק ביום הראשון מרגישים קצת, אבל אחר כך את יודעת שלא צריך קרם הגנה?. אחרי יומיים נעשת שיכבה של שומן על הגוף וזה המסנן הכי טוב שיש".


חוץ מהמדבר הקשה, איפה נתקלת בעוד קושי?

"אחד הקטעים הקשים של השביל הוא דווקא באזור תל אביב. המגע עם הצוויליזציה מחליש. על השביל, אתה נכנס לרוח קדמונית, אתה הולך ומתמודד עם הטבע וכל הכוחות שלך מגוייסים. ברגע שפתאום אתה רואה את כל המכוניות או אנשים שעוברים לידך עם אופניים, קיוסקים, זה מחליש. כל הבועה המלאכותית שאתה בונה לעצמך של מאמץ עליון שלך מול הטבע נהרס. ולכן לרדת מהשביל ולהתקלח, אז מאוד קשה לחזור למחרת לשביל, ככה זה אצלי".



"טוב שהיה לי את קטע ההליכה מהרצליה עד נתניה כי עברתי הרבה תהפוכות בזמן הזה"



כמה ק"מ רצת בממוצע כל יום?

"עוד לא נכנסתי לאתר, אבל בממוצע 70 ק"מ ליום, זה המון אבל מחולק לאורך כל היום. חשוב לשמור על קצב קבוע".


מה קרה בסוף?

"ביומיים שלושה האחרונים התחלתי לצלוע, לא ידעתי מה קרה בדיוק. כל הימים הלכתי עם תיק כבד וביומיים האחרונים הבנים שלי באו, אז עברתי לתיק יותר קל. עם תיק כבד הייתי בזוית מסויימת, כל הגוף קדימה וברגע שעברתי לתיק קל יותר והתיישרתי טיפה, היו לי כאבי גב כי השרירים נתפסו על זוית מסויימת.

"אמרו לי שאני גורר רגל וצולע. בריצה לא הרגשתי אבל בהליכה הרגשתי לפי הרעש. לא כאב לי משהו. הכל הלך טוב עד הרצליה. הלכתי לישון בחוף הים. למחרת קמתי והתחלתי לרוץ על הטיילת בהרצליה והיה בסדר, ירדתי לחולות וריצה בחול היא משהו אחר ואז הרגשתי שמשהו ברגל לא בסדר והתחילו לי כאבים חזקים מאוד בכף רגל ובטוסיק בצד אחד ובאזור המותניים.

"אמרתי שיחכו לי בנתניה וחשבתי שיקח לי שעה וחצי אבל הגעתי כמעט אחרי שלוש שעות. היה לי הרבה זמן לחשוב וניסיתי כל מיני דברים אבל ראיתי שאני פשוט גורר את הרגל. אם הייתי יותר קרוב לצפון באזור נצרת שזה עוד יומיים ריצה, הייתי גורר את עצמי, אבל עדיין זה רחוק, חמישה ימי ריצה וידעתי שאין כבר ערך ספורטיבי. כשהגעתי לנתניה אמרתי שהראש והלב רוצים אבל עצמי אומר 'זהו'. הייתי כבר עם 700 ק"מ מאחורי ודווקא קטע יחסית קל לפני, אבל זה יהיה סתם גרירה וזה גם לסיים עם טעם מר".


איך הרגשת עם העצירה?

"טוב שהיה לי את קטע ההליכה מהרצליה עד נתניה כי עברתי הרבה תהפוכות בזמן הזה, מעצבות לכעס למחשבות שאולי התאמצתי יותר מידי יומיים לפני כן, כל מיני מחשבות. אני תמיד אומר שכל מה שאתה עושה, תן את המקסימום, אם נתת את המקסימום כבר הצלחת, לפחות להיות שלם עם עצמך שנתת את כל מה שיש לך. עד הרגע הזה נתתי את כל מה שהיה לי אז אמרתי אוקיי, אני מבסוט, לא מזה שלא גמרתי, אבל לפחות 11 יום הלכתי לפי התוכנית בלי הנחות".


מה הדבר הראשון שעשיתי ברגע שחזרת הביתה?

"קודם כל עצרתי בחיפה לבקר את הנכדה. עם כל הג'יפה והטינופת. כשהגעתי הביתה הרגשתי כאילו יצאתי מתקופת האבן והגעתי הביתה. עד ליל הסדר אני אהיה כמו כולם".


אתה מרגיש שיש משמעות לגיל שלך?

"אני מרגיש שיש פקטור חיובי, אני חושב שחברה צעירים לא יכולים לעשות את זה. לא בגלל הקטע הגופני בכלל, צריך בשלות, סבלנות, זה שביל שדורש הרבה סבלנות. נראה לי שעם הנמרצות של הח'ברה הצעירים, יהיה להם מאוד קשה לעמוד ברצף בצורה בה אני עשיתי. אני רץ בלי מוסיקה, בלי שום דבר, רק הטלפון בכיס. אני מתמזג עם הטבע".


יש תכניות לעתיד?

"לא, עכשיו אני במנוחה. החלטתי שאני נכנס למסע סבאות עכשיו, זה מסע אחר אבל מהנה, בטח לא פחות. אני יודע שאני יכול ללכת הרבה, אני לא צריך להוכיח לעצמי".


9.4.2014


דגנית מקא-קראוז
סגנית עורך shvoong 
נטורופתית, רוכבת אופניים, רצה וטריאתלטית.
אלופת ישראל לשעבר באופני כביש והרים בקטגוריית גיל


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il
0.00 avg. rating (0% score) - 0 votes

מאמרים נבחרים

  • 4 עקרונות לפעילות גופנית לאחר צום

    כיצד חוזרים לפעילות גופנית לאחר צום? הפיזיותרפיסט עופר צחר עם הדגשים לחזרה לשגרת חיים ספורטיביים בייחוד בתקופה מבלבלת…

    קרא עוד
  • עולים במשקל בסגר? 7 דרכים לשלוט במשקל גופינו בתקופת הקורונה

    הסגר כופה על רבים מאיתנו אורח חיים אפילו יותר יושבני מזה שהתרגלנו אליו, ובלי לשים לב קל מאוד…

    קרא עוד
  • אצילות או רוח ספורטיבית? הטריאתלט שריגש את כל העולם

    הקטע הבא יכול להיכלל בפקולטה לפילוסופיה בכל אוניברסיטה בעולם והוא למעשה לא דן בספורט, אלא במשמעות הניצחון לאדם…

    קרא עוד
  • איך מתחילים לרוץ? 10 כללים לרצים מתחילים

    החלטתם להתחיל לרוץ? הנה עשרה כללי אצבע לרצים מתחילים שיכווינו אתכם ושכדאי לכם לרוץ איתם

    קרא עוד
  • גיא ניב מסכם את הטור: "זה היה אכזרי, אבל נהניתי"

    ראיון עם הרוכב גיא ניב שצלח 3,482 ק"מ מפרכים בטור דה פראנס עם רגעי דרמה, כאב וקושי מהפרינאים…

    קרא עוד
  • לקראת הסגר: מה התקנות החדשות לגבי פעילות ספורטיבית?

    עד איזה מרחק מותר לצאת בזמן הסגר לריצה או הליכה ומה לגבי המסכה? הנה פרוט התקנות החדשות לפני…

    קרא עוד
  • כך תשפרו את מהירות הריצה שלכם

    חלק גדול מהרצים החובבים חולמים לשפר את התוצאות שלהם - כך בדיוק תעשו זאת

    קרא עוד
  • ריצה VS שחייה: איפה שורפים יותר קלוריות ומה היתרונות של כל אחד מהם?

    כל עוד אנו מבצעים פעילות גופנית מצבנו מצוין, אך מה עדיף יותר, לשחות או לרוץ? הפיזיותרפיסט עופר צחר…

    קרא עוד
  • טור דה פראנס קטע 05 || הג'מבו של יומבו-ויסמה מנצח בספרינט פיניש

    ווט ואן-ארט מנצח היום עם ספרינט פיניש מתוזמן באופן מושלם ומשלים ניצחון שני ברצף לקבוצתו יומבו-ויסמה

    קרא עוד

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות