מאת:עופר ביידה

אחרי ששנה שעברה כבר התרגלנו למעבר של חצי המרתון של בקעת בית שאן משעות אחר הצהריים לשעות הבוקר, השנה מברך אותנו השלט באולם הספורט על בואנו לעמק המעיינות – שמו התיירותי החדש של בקעת בית שאן.
בכל מקרה, כאשר מגיעים מוקדם מאד, אין תור או לחץ, אפשר למצוא שירותים פנויים והכל טוב.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

הזמן חולף, ורצים נוספים ממשיכים להגיע – ביניהם ותיקים כמו: גורדון בלוך, אבנר ארד, אלי בוצר ומשה נח

שעה לפני הזינוק ויש זמן גם לתמונה של רצי רמה"ש

קרן שר-אל כבר רצה די ותיקה, אבל המטלה של חיבור מספר החזה – שהפעם מכיל גם את הצ’יפ מהווה אתגר – לה, לאחיה רועי שאיתה בתמונה, כמו גם לרצים ורצות רבים אחרים.
בייחוד נראה שהדבר היקשה על רצות שרצו עם חזיות ספורט, לאור העובדה שאסור היה לקפל את המספר כדי לא לפגוע בפעולה התקינה של הצ’יפ…

את חלק מהרצים הספקתי לראות רק בחימום, למשל יוסי כהן ממוטורולה, אפילו את החימום הוא רץ יותר מהר ממה שארוץ בתחרות…

מסקנה דומה נכונה גם לששי בן טל ולילה פרנקל.

מעניין אם מועדון ארוחת הבוקר מצאו משהו מעניין לאכול לפני הזינוק, ליורם איינר הפיתרונים…

הגיע הזמן להתייצב לזינוק של הרצים, אחרי שפיספסתי את זינוק אופני היד (ככה זה כשהולכים לאט…)

והזינוק יוצא בזמן

זמנים טובים, כ-4 דקות לאחר הזינוק ועדיין רצים ורצות רבים מנצלים את כל רוחב הכביש.

אני לא מבין מה זה מצחיק?
מה אף פעם לא ראית מישהו רץ אחורה…

פיספסתי את הסימונים בקילומטרים הראשונים, כי הייתי כנראה עסוק בצילום…

והנה נציגים של קבוצת הריצה של צה"ל: אלון נפטה, ועידו פינקלמן.

אחרי פחות מכשני קילומטרים, והמובילים כבר נגלים לפנינו, משום מה אני מחליט לרדת לרוץ על דרך העפר כדי לצלם את וודג’ זבדיה ואסרט ממו, בתחילת דרכם אל הניצחון,

אבל מהר מאד אני מבין שזה לא כל כך בטוח, לי או לרצים שמולי ועולה חזרה לכביש, כדי לצלם את אבישי ברטל שיסיים גם הוא בין עשרת הרצים הראשונים.

בשלב הזה סבטלנה בחמנד מובילה בין הנשים, אבל אני לא מספיק לצלם אותה, את נילי אברמסקי כן אפשר לראות (מאחור בתמונה) בדרכה לשמור על תואר אלופת ישראל, לפני סבטלנה שתסיים במקום השני.

רצים רבים כבר רצים מולי בדרכם חזרה מנקודת הסיבוב,

לאן נעלמו הגבעות?
כנראה שגם אני כבר אחרי הסיבוב.

לפי הצחוק והחיוכים, הרצים כנראה נהנים בינתיים…

רק רגע, לאיזה כיוון צריך לרוץ?
לא חשוב, העיקר שלושת הקילומטרים הראשונים כבר עברו – 14:48 דקות, זה קצב לא רע…

נתן ליפשס ודייב לדרמן מתקרבים,

ואפילו אהרון וינגרט ממוטורולה, עם החולצה שאומרת: מתאמן להיות איירונמן (למרות שהוא כבר כזה…)

חלק לא קטן מהקילומטר הרביעי רצתי לאחור בזמן של כ-7 דקות, או כמו שהגדרתי את זה לאחד הרצים שחשב שרצתי מרחק גדול יותר – רצתי קדימה אבל אחורה…
נקודת המים ערוכה ומוכנה לשירותינו.

אני חוזר לרוץ בכיוון היותר נכון כדי לפגוש רצה – טוני גלבוע,

רצה נוספת שהיום בגלל פציעה מבקרת על המסלול על אופניים – נילי בן יצחק ממשטרת ישראל,

ואת הראל זילברמן שמחכה בוודאי לחבריו/חניכיו מאס"א רופין.
את הק"מ החמישי אני כבר שוב רץ בפחות מ-5 דקות

גם אל שלמה פרידמן וקרן מרץ אני מצליח לחזור (באופן זמני) לאחר סיום הקילומטר השישי – 5:10 דקות.

לאחר שאנחנו נפרדים מהפרות של בית אלפא לטובת כביש מס’ 71, אפשר לסמן וי גם על הקילומטר השביעי שלקח לי 5:05 דקות.

נקודת השתייה השנייה מקדמת את פנינו עם הדגל המסמן את סיום הקילומטר השמיני – 5 דקות – בינתיים חזרתי לקצב יחסית קבוע.

מיד אחרי השולחנות עם המים היה שולחן עם כוסות משקה איזוטוני של פאוור בר, האמת קצת היה מתוק לטעמי, אבל במצבים כאלה לא נהיה יותר מדי בררניים…

דייב ונתן (עם ברוך אזרזר בתמונה), אתם חושבים שבאתי לעשות לכם בוק???
ככה זה כשרצים כמה קילומטרים בקצב שלי, כשאין רצים חדשים לצלם, אני מצלם את אותם הרצים עוד ועוד פעמים…

עופר בן ארי זוכה לתמונת נוף קצת לפני סוף הקילומטר התשיעי – סימני האטה? 5:25 דקות לק"מ.

זהבה שמואלי מוכנה עם בקבוק המים בסופו של הקילומטר העשירי, עם 5:15 דקות, אני בינתיים בסדר.

לקראת סיום הקילומטר ה-11 ( 4:58 דקות), שירלי סובל מאנדיור ולפניה בתמונה, אורי קירשנבוים מרצי צהלה – רץ ותיק והאיש מאחורי מרוץ צהלה הראשון והמוצלח, שזכינו לבכורה שלו, לפני כחודשיים.
אורי סיפר לי שהוא מתחיל לעבוד על המרוץ של שנה הבאה – יש למה לצפות!

הקילומטר ה-12 (5:06 דקות) מגיע עם עוד נקודת שתייה ליד שדה נחום (כרגיל מים ומשקה איזוטוני).

הקילומטר ה-13 הוא עדיין מישורי וכך הקצב היחסית קבוע שלי, של 5 דקות לק"מ נשמר,

אבל הנה מתחילה הירידה (לא, אנחנו לא נרוץ הפעם לגבול עם ירדן – זה שייך למרוץ אחר…)

ברוך אזרזר, אותו פגשתי כבר קודם, שואל אם באופק מחכה לנו העליה – והתשובה כן…
הירידה לא ממש עזרה לי לשפר את הקצב של הקילומטר ה-14 (4:54 דקות), כנראה שאני מתחיל להתעייף.

הגענו אל העלייה, הרגליים שלי בתגובה פבלובית טיפוסית מחליטות שהן צריכות להתחיל לכאוב…

את הסימון לסוף הקילומטר ה-15 פיספסתי, לפחות השלט מזכיר לנו שאנחנו רצים חצי מרתון, והכיוון הנכון הוא ישר.

מים ומשקה איזוטוני גם חיכו לנו בכיוון החץ, באחת התחנות לא ממש הצלחתי לשתות את המשקה האיזוטוני, מצד שני מי שרץ עם מצלמה (גם אם היא שוקלת רק 150 גרם) לא צריך להתלונן על חוסר הקואורדינציה שלו…
האם צריך לחלק משקה איזוטני בבקבוק? נראה לי בזבוז.
במרתון מלא, כתבתי כבר לא פעם שכדאי לשקול שימוש בכוסות קרטון, לי לפחות זה היה נוח, במרוצים בחו"ל בהם רצתי.

התחנה הבאה – מסילות.
לאוניד וולצוק מגיע אלי, את 2 הקילומטרים האחרונים (ה-15 וה-16) כבר רצתי ב-12:11,
כנראה שהבעיות ברגלים שלי (ללא קשר לחוסר כושר הריצה) לא יפתרו כנראה לבד…

לאחר כקילומטר נוסף (ה-17) ו-6 דקות, גם מנחם פרידלנד אומר לי שלום.

מאיר שלמה חשב פעם שאני לא ממש משתתף בתחרות, ויותר מאוחר במרוץ ישאל אותי את זה – התשובה היא כן – זה סתם תחביב מוזר שלי לצלם רצים ורצות ולכתוב טור סיכום על מרוצים ב"שוונג"!

אומנם היום לא יום שלישי (אלא חמישי), אבל לא הייתי מתנגד עכשיו למרק כמו שמציעים השלטים – אפילו לא שמתי לב איך בחלוף כ-5:50 דקות, שוב התקרבנו לסוף עוד קילומטר (ה-18).

חנן זיסמן מציג את מספר החזה איתו רץ – 444

השמש קצת הפריעה לטייק הראשון, אז ביקשתי משחר קליין ויובל חזן להסתובב למקצה שיפורים…

כשאתה רץ את הקילומטר ה-19 ב-6:30 דקות בגלל שהרגליים כבר לא סוחבות, לא בטוח שהמים כבר יעזרו – תודה רבה בכל זאת.

בסוף הקילומטר ה-20 (6:25 דקות) אני פוגש עוד רצת מרתון, שוש ברכפלד.

אומנם השלט בכביש המקביל מבשר על הזינוק, אבל אותי מעניין משום מה דווקא שער הסיום שעוד לא נראה באופק…

אחד הרצים שסיים כבר מזמן שואל אותי איך אני מגיע עכשיו אם אמרתי שאני רץ חצי מרתון ב-1:30 שעות…
אמרתי???
אולי אמרתי שרצתי פה בעבר 1:33 שעות, ולפני 3 שנים רצתי פה 1:35 שעות (עם מצלמה וצילומים) – אבל אז התאמנתי ולא היו לי יותר מדי בעיות ברגלים כמו עכשיו…

חלק מהרצים יעברו אותי בשלב זה, אבל הפעם בניגוד למרוץ כוכב יאיר האחרון – זה לא ממש איכפת לי (לא שזה היה עוזר אם כן…)

השעון מראה לנו את הזמן מהזינוק

יפה מזור מעמודי התווך של "איילות" מוחאת לי כפיים – תודה רבה!

משום מה לא צילמתי את שער הסיום עצמו כולל השער שקורא את הצ’יפים (המצלמה אשמה…), אבל כדאי קצת להתעכב על זה.
למרות מה שחשבתי לפני המרוץ, הצ’יפ של חברת Dag System הוא צ’יפ פסיבי ולא אקטיבי, כמו רוב הצ’יפים המשמשים בתחרויות ריצה – כלומר אין לו סוללה, והוא קולט את האנרגיה שלו מהאנטנות שנמצאות בשטיחים או בשערי הברזל במקרה הזה.
הצ’יפ הפסיבי כמובן זול יותר ואת בעית האפשרות לפספס אחוז זניח של משתתפים (כנראה בכל מקרה לא במרוצים קטנים כמו בארץ) פותרים ע"י הצבת הרבה שטיחים או 2 עמודים כמו שהיה במרוץ זה.
בתלות בהתקדמות הטכנולוגיה של הצ’יפים ניתן להגדיל את הסיכוי שהאנטנה השניה תקלוט את הצ’יפים שהראשונה לא קלטה.
במרוץ שלנו, גם קראו בסיום את הצ’יפ ידנית, כנראה כגיבוי (נראה לי שמישהו שסיים אחרי, עבר אותי לאחר הסיום ונקלט ידנית לפני), האם זו התוצאה שנלקחה בחשבון במקרה שלי או מקרים אחרים?
אני מניח שלא, למרות שזה לא ממש משנה לי…
דרך אגב, בחצי מרתון עין גדי בשנת 2003, שנערך שבועיים לאחר דחיית המהדורה הראשונה של המרוץ בגלל הרוחות העזות, נעשה שימוש גם כן במספר חזה שבו צ’יפ ובשערי ברזל לקריאתו.

סיכום קצר של התוצאה – גארמין 1:56:40, מרחק 21.22 ק"מ, תוצאות רשמיות – 1:56:38, מקום 740 מתוך 966 שסיימו, ו-135 מתוך 156 בקטגוריה שלי.

כך מחלקים מדליות בסיום, ולא אסוף ככל יכולתך כפי שהיה כנראה לא מזמן במרוץ אחר…

נעבור לתמונות אווירה – דייב לדרמן ונתן ליפשס.

רונה זמיר מבקשת תמונה בבגדים קצת יותר יפים מבגדי ריצה…

נעבור לטקס הסיום, דבר ראש המועצה המקומית דני תמרי.

מנהל המרוץ, דובב מזור מריל טיימינג.

להזכירנו כי הריצה היתה אליפות ישראל בחצי מרתון, דוד סעידי יו"ר ועדת מירוצים של איגוד האתלטיקה.

אפשר להתחיל בחלוקת הגביעים.

מנצחי המקצה לאופני יד – גברים: נתי גרוברג, מיקי קורן ויגאל שוחט.

מנצחי המקצה לאופני יד – נשים: אסתר שטורכן, הלן בודניאסקי ונטלי גאן.

מנצחי מקצה הריצה לגברים: וודג’ זבדיה, אסרט ממו וימהרן יוסף.

מנצחות מקצה הריצה לנשים: נילי אברמסקי (עם הבת ליאל) ולוריס מנדלוביץ.

ירון כהן עם תוצאה מצויינת מנצח בין הוותיקים (קטגורית גיל 45-49), כאשר התוצאה שלו טובה ביותר מדקה וחצי מהתוצאה שקבע לפני 13 שנה בחצי מרתון ת"א – איתו במקום השני (לפחות לפי התוצאות, אם לא לפי התמונה) חיים זרגרי ומימון דהן.

ועידת פיסגה

ניפרד מהטקס עם הגביע לקבוצה רבת המשתתפים שמוענק ליו"ר "איילות" מוטי מזור.

לסיכום, תחרות ראוייה לתואר אליפות ישראל בחצי מרתון.

קישורים קשורים
תמונות מרוץ חצי מרתון בית שאן כולל תמונות מכתבה זו כאן