משתתפי מרוץ הר לעמק החלו לחצות את קו הסיום הבוקר (ו') לאחר כמעט 24 שעות של ריצה. מאורו חסילב, הרץ מברזיל סיים את כול ה- 200 ק"מ לבדו כאשר חצה את קו הסיום בשעה 08:00
מאת:מערכת שוונג
למעלה מ-1500 רצים משתתפים השנה במרוץ "הר לעמק", שיוזנק בגן הלאומי קלעת נמרוד לרגלי החרמון ויסתיים בעמק יזרעאל בישוב הקהילתי הראשון תמרת. 160 קבוצות מתחרות במסלול העממי והתחרותי לאורך 200 ק"מ בדרגות קושי שונות ושעות אור מתחלפות. הקבוצות ירוצו את המסלול בקבוצות של 2,4,6,8 ויתחלפו בתחנות על פי סדר שנקבע מראש. השנה גם נפתח מסלול ריצה אולטרה מרתון בו משתתפים 18 רצים בודדים למרחק של 127 ק"מ, ורץ אחד מברזיל, מאורו חסילב, שירוץ לבד את כול ה-200 ק"מ.
רוב הקבוצות המתחרות מורכבות מחברים לעבודה כמו נבחרת עובדי יובנק, מקבוצת הבינלאומי, שתשתתף זו השנה השנייה ברציפות במרוץ, נבחרת עובדי יובנק כוללת 8 משתתפים ונוהגת להיפגש באופן קבוע לאימונים משותפים. זאת בנוסף לאימונים האישיים שמקיימים כל אחד מהרצים. חברי הקבוצה מתפרשים על גילאי 30 ועד 55, ביניהם רזי מרגלית, בן 52, מנהל משאבי האנוש של הבנק, הנוהג להשתתף באופן קבוע במרתונים, טריאתלונים ותחרויות ספורט שונות. הריצה הפכה לספורט האהוד ביותר בין אנשי העסקים בישראל ומקומות העבודה מעודדים את העובדים שלהם להשתתף בתחרויות ריצה.
הברזילאי שירוץ את כל ה- 200 לבד / אלדד פז
מאורו חסילב, מורה לחינוך גופני מריו דה ז'נירו יגיע כדי לרוץ את כול המסלול לבדו. האמת היא שהוא כבר רץ יותר מזה, אבל בואו נתחיל כמה שנים קודם לכן.
אולימפיאדת סידני. אלופות העולם הבלתי מעורערות בכדורעף חופים בשלושת השנים האחרונות, שלדה ואדריאנה, עולות למשחק הגמר שבסופו הן יורדות מנוצחות וזוכות במדליית הכסף. על הדוכן המנצחים רואים הרבה חיוכים ושמחת חיים. קרוב, קרוב יושב מאורו חסילב, חבר בצוות האימון שהוביל אותן אל התהילה. חדי ההבחנה שהצליחו להבחין בהבעת פניו של מאורו חסילב, יכולים היו ללמוד על הדרמה האמיתית.
מאורו (שני מימין) עם צוות התמיכה בסיום מירוץ BadWater
בינתיים הספיק מאורו לעזוב את צוות האימון לטובת הקמת חנות לציוד שטח, טיולים ואתגרים. בדיעבד מעבר ששינה את חייו בצורה עמוקה מכל מה שחשב. כדי לקדם את העסק ולהכיר את האנשים העוסקים בתחום, החל מאורו, פעיל מרכזי בקהילה היהודית בריו דה ז'אנרו, להשתתף בתחרויות האתגרים הגדולות למרחקים של 400-1000 ק"מ שמורכבות מניווט, ריצה, אפניים, קאיקים, ראפטינג וטיפוס.
ב- 1997 קיבל מאורו הצעה מאדריאנו, חבר קרוב שלו, להצטרף אליו לאולטרא מרתון של 217 ק"מ מסביב לסאו-פאולו, כצוות תמיכה ולוגיסטיקה. "צוות תמיכה?!" התפלא מאורו. "מה, אני לא יכול להתחרות?!" אדריאנו השיב לו שצריך לשלוח קורות חיים ולראות. "את שלי עדיין לא קיבלו…" הוסיף אדריאנו. "100%" חשב מאורו. נשלח, "אם אותו עדיין לא קיבלו, והוא הרבה יותר מפורסם ממני בתחום, בטח גם אותי לא יקבלו". להפתעתו הוא התקבל.
בשנה שעברה הוא הציב לעצמו אתגר חדש: מרוץ badwater, 'בעמק המוות' אשר בארה"ב. מרוץ מפרך למרחק של 217 ק"מ המתנהל כולו על כביש אספלט שמגיע לטמפרטורה של עד 93 מעלות כש- 22 הק"מ האחרונים של המרוץ הם בעלייה.
בשלבי ההכנה למרוץ פנה מאורו לאחת מיצרניות נעלי הריצה המוכרות בעולם, תאר להם את תנאי הריצה ושאל אם הוא יכול להשתמש בנעליים שלהם למרוץ. לאחר זמן לא קצר הוא קיבל מהם תשובה: "אדון מאורו היקר, לאור התנאים שתיארת, אנו ממליצים לא להשתמש בנעליים שלנו למרוץ. זה יהיה דומה למצב בו תשרה את הנעליים בסיר מים רותחים."
במהלך התחרות נאלץ מאורו לעשות הפסקות גדולות וארוכות מכל תחרות אחרת בה השתתף מעולם. הוא מעריך שזמן ההפסקות הגיע לכדי 6 שעות במהלכן הוא נקט בכל צעד אפשרי להורדת טמפרטורת הגוף: קרח בכובע, אכילת קרח ואפילו אמבטיה מאולתרת של קרח בדרך. הוא מצא זמן לעצור להסתכל על הזריחה וברגעים הקשים ביותר הקריאו לו חבריו מיילים ששלחו לו מכריו מבעוד מועד.
"זו התחרות המרגשת ביותר בה השתתפתי מעולם. המיילים נתנו לי את הדרייב להמשיך והביאו אותי לסף דמעות," אמר לאחר מכן. "הקשר עם הסביבה, החברות עם יתר הרצים והמגע עם האנשים שמצטלבים איתך בדרכם הופכת את הריצה לחוויה של חיים שלמים. מכוניות שהאטו בעוברם על ידינו, הסתכלו, חייכו, מחאו כף ונתנו מילת עידוד. הם נתנו לי את הכוח לסיים. תיקח את החוויה הזו לחיי היום יום ועשית את ההבדל."
באחד הראיונות לתקשורת בברזיל התבטא מאורו: "כל פעם שאנו בוחנים מחדש את גבולות היכולת וההתמודדות שלנו עם קשיי הריצה והמרחק, זה כאילו ניערנו מעלינו שכבת אבק שדבק בנו בחיי היום יום. זה הופך אותנו לזוהרים יותר, נקיים יותר, חדים יותר, חיים יותר, מרגישים יותר. עם חזרתנו לסביבת החיים, יקירינו ועמיתינו נהנים מהאנרגיות והחיות שאנו מביאים איתנו מריצות אלה."
כתבת ESPN ברזיל שאלה אתו: "למה אתה עושה את זה?" תשובתו הייתה פשוטה: "אני אוהב את זה. אני נהנה מהאווירה והתמיכה בין הרצים, מכך שהתחרות היא בינך לבין עצמך, מכך שמקום ראשון מקבל בדיוק מה שמקבל מקום אחרון. הפרס האמיתי הוא חווית הריצה."
כאמור מחר הוא יהיה במרוץ הר לעמק כדי לרוץ את כול 200 הק"מ מקלעת -נמרוד ועד תמרת, בלי החלפות, בלי הקלות. הוא יזנק בשעות הקטנות של הלילה, הרבה לפני כולם, ירוץ לבד בינות לתחנות ויקווה להגיע לקו הסיום יחד עם כולם. החוויה שלו היא גם שלנו.
