מאת:דנה מורן
"ספורט הורס את הגוף" קבעה י. ועל מנת להוכיח את טענתה הראתה סימני צריבת מדוזה שסירבו לרדת מהיד. המפגש עם היצור הרכרוכי היה במהלך נסיון לאתגר את גופה ולשחות בים. מהכרותי עם י., האמירה הכל כך חד משמעית לא קשורה למקרה… דומני שהמדוזה היתה זו ששברה את גב השחיין והביאה אותה להתבטאות… שאגב לא נחסכה ממני בעבר. אלא שעכשיו הובאו בפני ההוכחות לצד הטיעונים.
שיחה ברוח זו מתנהלת לא אחת עם אותה ברנז'ה שמלווה אותי שנים רבות ומסרבת להקשר בכל עניין שהוא לתחביב שלי. סליחה. מדי פעם מי מהם היו מגיעים לעודד בתחרויות. כל כך נפעמתי שהם התעוררו מוקדם בשבת בבוקר ונדדו ברחבי הארץ רק כדי לצפות ולהריע, שהרגשתי מחוייבת "להביא את הסחורה". הכל למענם.
אחרי כמה חודשים של אימונים לא ממש מחמיאים עצרתי לחשוב אם מה שאני עושה באמת "הורס את הגוף" ואם כן, מה אני מתכוונת לעשות עם הידיעה הזו?
על הכאבים כבר סיפרתי. נכון, הם הולכים ומתמעטים. אני אפילו מעיזה מדי פעם לצאת לריצה ללא המשחות המצחינות המפורסמות ולחזור הביתה מבלי להתרסק במרפסת… יענו עושה מתיחות. אבל בכל זאת הם קיימים ברקע ומדי פעם מצביעים על נוכחותם. מעבר לזה כל סוג של מאמץ שהוא קצת יותר מ"סתם טיול" עם האופניים או בפארק עדיין דורש ממני כמה דקות ארוכות ומביכות של התנשפות וצורך עז להרגע (אפילו לישון לפעמים!) …
אז למה בכל זאת אני ממשיכה?
הטיעון הפחות פורמלי גורס שבלי הספורט דעתי בוודאי תשתבש עלי. אני רצה ומתאמנת כל כך הרבה שנים שאין לי מושג איך יעבוד המח שלי מבלי שאפמפם לו קצת אדרנלין, מהסוג שקונים בסבל וזיעה, מדי פעם. אני לא יכולה להסביר את תחושת הריחוף והאושר שממלאות אותי כל פעם אחרי אימון.
וההסבר הפורמלי יותר? פניתי לכתובים. התשובה: אנדורפינים. כמה ברור.
אנדורפינים הם תחליף למורפיום… אלא שאותם הגוף מייצר ולא התעשיה הפרמצבטית. בלוטה קטנה בגודל מזערי, שקבורה אי שם בבסיס הגולגולת ועונה לשם היפופיזה (ידעתי שמסע הזה יביא לעוד שמות לטינים מאיימים!), אחראית על הפרשת מספר הורמונים לדם… ובניהם מיודעינו – האנדורפין. זה האחרון, חבר במועדון האופייטים. קבוצת חומרים שתפקידם לדכא את מערכת העצבים וע"י כך להפחית את תחושת הכאב. בדיוק כמו מורפיום.
אחרי שהבלוטה שלנו מקבלת הוראות מגבוהה, כשהגוף במצב של stress כמו בריצה, זו מפרישה אנדורפינים ואנו מפסיקים לחוש בכאב במהלך הפעילות. במח האופייטים נקלטים ברצפטורים מיוחדים שעוזרים לנו, בין היתר להגיע לתחושות של High. בדיוק אותם רצפטורים שמגיבים לאלכוהול וסמים אחרים. מהסיבה הזו, אגב, חומרים אופייטים, כמו אלו שמזוקקים מהפרג, נחשבים נרקוטיים ולא ממש מותרים לשימוש… מזל שעוד לא הוציאו מחוץ לחוק את הריצות הארוכות… אם זה מה שהן עושות לנו…
למדתי והנמכתי קומה. אני מכורה לספורט. וגרוע מזה, אני לא חושבת שבקרוב אני רוצה להיגמל. ברור לי שמנוחה ארוכה יכולה להיות הפתרון האולטימטיבי למכאובי… אבל כניראה שהעדפתי את בריאותי הנפשית יותר מזו הפיזית… שרכתי את האדידס ויצאתי לפארק.
