מאת:עופר ביידה
פעם בשנה אנחנו ממריאים מתחנת האם (מלהבים בדרום, דרך בית שמש, בואכה טבריה בצפון) ונוחתים בקיבוץ גליל ים, המהווה מעין לווין של פרברי הרצליה. המטרה, מרוץ שטח המאורגן ע"י מועדון איילות.
לאחר "הטראומה" של הכמעט התנגשות שלי עם שלום לוי, במרוץ ל-10 ק"מ שנה שעברה בגליל ים, החלטתי להסתפק השנה ב-מקצה ל-5 ק"מ.
אחרי שלקחתי את המספר והצ’יפ בתור הקצר משהו ל-5 ק"מ, יש זמן להסתובב,לפגוש רצים ורצות מוכרים ולצלם תמונות אווירה.
רצים ורצות מקבוצות רבות מנצלים את סוף השבוע הזה לאחת הריצות הארוכות האחרונות לפני מרתון טבריה, וכך "נשלחים" לייצג אותם רצים שהמרתון עדיין לא בתוכניות שלהם – כמו למשל אפרת מרצי רמה"ש שכבר מאפסת שעונים.
אבל בל נקדים את המאוחר – הילדים מזנקים ראשונים למקצה 2 הק"מ.
והנה אחד מצעירי הרצים חוצה את קו הסיום.
לאחר סיום צילום מקצה הילדים, אני רואה את איש הברזל ראובן מילמן – שותפי לקבוצת הגיל במרוץ, שמעדכן אותי שבמקצה ה-5 ק"מ – שלושת המקומות הראשונים כבר "תפוסים"…
אני מחליט שאין הבדל בין לרוץ בלי מצלמה, בתקווה לרדת מ-21 דקות, ולסיים אולי רביעי בקטגוריה, לבין לרוץ עם מצלמה ולצלם – מה שכנראה יוסיף לי עוד מס’ דקות. הרהורי הכפירה חולפים, אני מתייצב על קו הזינוק עם המצלמה, ויוצאים לדרך.
לא כל כך ברור לי למה הם רצים באלכסון…
גם הרץ בתמונה כנראה לא מבין למה אני רץ בקצב שכנראה גדול עלי.
אחרי ק"מ ראשון ב-3:50, הק"מ השני שלי איטי בהרבה, מה שמאפשר לרצים ורצות רבים לעבור אותי…
וגם אפרת ביניהן.
קצת קשה לקחת מים כשיש מצלמה ביד, אבל בסוף זה מצליח.
בדרך לנצח במקצה ההליכה ל-10 ק"מ.
ואחריו המנצח המיועד במקצה שלי – 5 ק"מ.
האב "הולך" בעקבות בנו…
מישל אברמן הוותיק בדרך לעוד ניצחון בקבוצת הגיל שלו.
ללכת מהר ללכת מהר ללכת מהר…
ג’סי ג’סי, ג’סי ג’סיקה.
הגענו לאמצע הדרך.
שלום לגילה גליקרמן, שלא מפסידה מרוצים הנערכים ביום שישי.
כבדה לי המצלמה – איפוא כל המצלמות שמרחפות באוויר לבד, כמו שרואים בסדרות המדע בדיוני, כשצריך אותן…
חזרנו אל המים, הילדים מזהירים אותי לא להרטיב את המצלמה…
מיד נצא מהשדות בדרך לכביש, לכיוון הסיום.
ובשער הסיום, אחרי כ-24 דקות מהזינוק, רוני מלכא – כרוז המרוץ מקבל את פני הרצים, וגם אותי.
שירי ספין וחברה – לא יודעת למה, לא יודעת איך ומה, רק רוצה לברוח…
נדב ויערה, אתם בסטארבייס הנכון?
ניפרד מרצי המקצה ל-5 ק"מ,
לטובת מנצח המקצה ל-10 ק"מ.
יאיר קרני חוזר למרוצים,
וחניכתו לשעבר – חוה גרו, חוזרת לכושר ומנצחת במקצה הנשים ל-10 ק"מ.
נפש בריאה בגוף בריא!
חופשי
גם פייסר היה במרוץ.
עומר ברק משוונג "מאיים" עלי, לא לצלם כל הזמן רק את…
רינת רון…
מנווטים ביחד לסיום.
מוטי מזור יו"ר איילות, אמר לרצים ולרצות לפני הזינוק, שמי שיזכה בגביע ולא ישאר לטקס, שלא יבוא לבקש אותו לאחר מכן.
עם או בלי קשר, לא מעט נשארו לטקס (הפעם לא ירד גשם כמו בשנה שעברה).
אפילו הבלונים הצליחו להחזיק מעמד, לפחות בהתחלה.
וכשהם המריאו לדרכם, נפרדנו גם אנחנו מקיבוץ גליל ים עד לשנה הבאה!
קישורים קשורים
תמונות מרוץ גליל ים כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
