"המיוחד בסיפור של הבנות הוא כיצד המסורת של האינדיאנים קשורה בריצה, ומה הקשיים שעומדים בפני המאמן כאשר הוא צריך לאמן בנות שגדלו בעצם בשמורות הטבע." הטור של דפנה שב-פרחי
מאת:דפנה שב-פרחי
ישבתי לשתות קפה בבוקר ועל השולחן היה מונח ה"דיילי-סאן". בסה"כ עברו יומיים מאז שהגעתי לאריזונה אז חשבתי שאולי אם אקרא את העיתון המקומי אני אמצא משהו מעניין. פתחתי את העמוד האחורי , כי העמוד הראשון הוא תמיד נורא כבד ועמוס בחדשות שלא תמיד מעניינות. בידיעה קטנה קראתי שבערב יוקרן הסרט "נשים לוחמות" בספרייה באוניברסיטה ובתום הסרט יתארחו רצות עילית שמתגוררות בפלאגסטף.
| כמובן שלא היתה שום שאלה, התייצבתי בשעה שבע בערב באוניברסיטה וגיליתי שזה הסרט האחרון בסדרה שהתקיימה במשך מספר שבועות, סדרה של סרטים שנעשו על תושבי האזור האינדיאנים, ה"נייטיב אמריקאנס".
"נשים לוחמות" הוא סרט תיעודי שיצא לאקרנים ב-2002 והוא מגולל את סיפורן הנפלא של קבוצת רצות בתיכון בעיר "טובה" שבאריזונה. גיבור הסרט מלבד הרצות האינדיאניות הוא המאמן "טי", כך מכנים אותו כיוון שאת שמו האינדיאני קשה לבטא. בתיכונים בארה"ב, וכן בקולג'ים מתקיימת ליגה של "טראק אנד פילד" ו"קרוס קאנטרי" מזה המון שנים, והיא מהווה מסורת בבתי הספר, וכל בית ספר נלחם להציג באליפות השנתית את הנבחרת החזקה ביותר. המיוחד בסיפור של הבנות הוא כיצד המסורת של האינדיאנים קשורה בריצה, ומה הקשיים שעומדים בפני המאמן כאשר הוא צריך לאמן בנות שגדלו בעצם בשמורות הטבע. |
 |
הגילוי הגדול שלי באותו הערב היה הטקסים שמקיימים בני שבט הנבאחו כבר מאות שנים והם קשורים בריצה. הטקס הראשון הוא "ברכת השמש", בו מקובל להתעורר לפני זריחת השמש ולרוץ מזרחה לקבל אותה, ככל שמקדימים ורצים יותר רחוק כך הטקס נעשה בצורה הטובה ביותר. למעשה המקדימים ביותר הם הרצים למרחק רב ביותר והמעשה נחשב לכבוד גדול בשבט.
הטקס השני נעשה כאשר הבן או הבת מגיעים לגיל בגרות. הם לבושים במיטב הבגדים המסורתיים ובמשך ארבעה ימים הם צריכים לרוץ כשמאחוריהם רצים שאר בני המשפחה. לטקס זה ווריאציות רבות ולא ברור כמה באמת הם רצים. ישנו עוד טקס בגרות שבו הם רצים אל מחוץ לעיר והם חייבים לחזור בחזרה לפני שקיעת החמה.
עם השנים ועם הפיכתן של ערים רבות בשמורות של המתיישבים האינדיאנים לערים מודרניות הבינו למעשה את הפוטנציאל שיש לבני השבטים בריצה למרחקים ארוכים. כך המאמן "טי" גדל להיות רץ וכך גם אלבינה ביגאי, וליאנדרה תומס שאת שלושתם פגשתי לאחר ההקרנה לראיון קצר.
המאמן טי / צילום: דפנה שב-פרחי
אלבינה ביגאי, היום מתגוררת בפלאגסטף ומתאמנת בקבוצת "אדידס מקמילן עילית" והיא רצה עוד שהיתה ילדה. אביה היה מתחרה של המאמן "טי" ולכן במשך כל ילדותה נסעה לתחרויות ומירוצים וידעה שגם היא תהיה רצה.
מתי הריצה הפכה להיות משמעותית בשבילך?
כאשר לבשתי את מדי הנבחרת אז הבנתי שהריצה היא משמעותית. כאשר התחילו להיות תחרויות בחו"ל התחלתי להרגיש את זה.
מה הם הדברים החשובים שהריצה לימדה אותך?
למדתי מהריצה להתמודד עם קשיים ומשברים בחיים. תמיד ידעתי לצאת לרוץ ולהירגע.
מה העצה שלך לרצים הצעירים, מהנסיון שלך שהתחלת להתאמן בגיל כ"כ צעיר?
לעבוד קשה,להקשיב למאמן, ולא להתעצל לצאת לרוץ בחורף…
ההישגים של אלבינה: מרתון 2:37, חצי מרתון 1:12, 10 ק"מ 34:55, ובימים אלו היא מתכוננת למירוץ של 25 ק"מ.
אלבינה ביגאי / צילום: דפנה שב-פרחי
ליאנדרה תומס, היום מתחרה באופן עצמאי בתחרויות ומירוצים, גם התחילה את דרכה בגיל מאד צעיר, בקבוצת ה"טראק אנד פילד" וה"קרוס קאנטרי". ליאנדרה אף פעם לא ידעה שיש לה כישרון לריצה עד שהחלה לרוץ בצורה רצינית. "בתיכון כאשר התחלתי להתאמן בצורה מקצועית הבנתי את המשמעות של הריצה בחיי. המאמן שלי תמיד אמר לי: "תשתמשי בריצה כקטליזטור". וזה מה שלמדתי מהריצה. הוא כל הזמן היה אומר לי לעשות דברים דרך הריצה, אם זה לחשוב, לקבל החלטות, להירגע ולקחת פסק זמן".
השיחה עם המאמן "טי" היתה מרגשת במיוחד. "שואלים אותי הרבה מה הסוד שבריצה, אני אומר שאין סוד, יש לב". גם בסרט אפשר לשמוע את הדיבור המיוחד שלו כלפי הבנות שהוא מאמן ביחס לריצה. הוא משתף את הבנות מנסיון החיים שלו בתחרויות, ומדהים לראות איך נערות בנות 16-18 מסוגלות לתת מעצמן בתחרויות מאד קשות ובאימונים מפרכים.
מה ההבדל למעשה בין לאמן בנות מהעיר לבין בנות מהשמורה?
יש הרבה הבדלים ויש הרבה פערים חברתיים וכלכליים. אבל בסופו של דבר אני אומר שזה זהה כיוון שבריצה אין תירוצים. לכולם יש בעיות! אבל אין תירוצים. צריך פשוט לצאת לשם ולעשות את זה.
מה דעתך על כך שאומרים שריצה זה בעיקר כושר מנטלי?
אני מחלק את זה בצורה קצת אחרת, אני מבין למה אומרים את זה, אבל אני חושב שריצה היא משהו רוחני. יש את החלק של האימון הפיזי, והחלק של האימון המנטלי אבל החלק הרוחני הוא בלתי נפרד. זה חייב להיות חלק מהלב שלך.
בתום ההקרנה עלו לבמה חלק מגיבורות הסרט וסיפרו איפה הן היום. חלקן קיבלו מילגת לימודים לקולג' לאחר סיום התיכון, ורובן הודו שאם לא הריצה לא היו זוכות להשכלה גבוהה. המאמן "טי" עדיין מאמן והוא הגיע לאירוע מלווה בבני משפחתו. הסרט מומלץ לצפייה והוא מתאר באופן מושלם את האהבה לריצה, ואת הרוח החזקה של הבנות הצעירות. כשחזרתי משם מאוחר יותר בערב, הדבר היחיד שהתחשק לי לעשות זה לנעול נעליים ולצאת לרוץ, והרבה.
עוד פרטים על הסרט:
LADY WARRIROS
