מאת:עופר ביידה

השנה בניגוד לשנה שעברה, התכוונתי מראש להשתתף גם במרתון תל אביב (במקצה המלא), ורק תכננתי לחכות קודם ולראות, איך אסיים את מרתון ירושלים שנערך שבועיים קודם, לפני שאתחייב לכך סופית.

כאשר עורכי "שוונג" שאלו אותי כשבוע לפני מרתון ירושלים (שלשה שבועות לפני תל אביב), אם אני מכיר "משוגעים" שירוצו את שלושת המרתונים של ישראל (טבריה, ירושלים ותל אביב), השבתי חצי בצחוק חצי ברצינות שאני (בסופו של דבר היו לא מעט כאלה).

מכאן ועד להחלטה שאהיה "ספורטאי השבוע" של "שוונג", באחד השבועות לפני מרתון תל אביב, הייתה הדרך קצרה, וכמובן הכריחה אותי להתחייב, עוד לפני הזינוק בירושלים גם למרתון תל אביב.

משום מה הרישום מתעכב, ומתבצע רק ימים ספורים לפני הזינוק, באדיבות מאמציהם של עמר וניר ברק מ"שוונג", וכמובן חברת "כפיים", האמונה על הפקת מרתון תל אביב בשלוש השנים האחרונות.

זו אחת הסיבות שלא יצא לי לבקר באקספו פסטיבל אקטיב תל אביב, שנערך גם השנה למשך שבוע לפני המרתון, בכיכר רבין.
אני לא מוותר, לעומת זאת על ארוחת הפסטה, שנערכת באופן מסורתי יום לפני המרתון.
השנה הארוחה מתקיימת במתחם האקספו בכיכר רבין.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

הרצים מחו"ל נראים כבר דרוכים ומוכנים,

כמו גם הנציגים הישראלים, למשל אריה פלג וירון רוכין.

הברכות כמובן קודמות לאוכל, ובראשן ראש עיריית תל אביב רון חולדאי.

אופיר וגמן, מנהל המדור לספורט בעיריית תל אביב ומנהל המרתון, מנווט גם את ערב הפסטה.

גם את דמותו המוכרת של ד"ר אורי שפר, ראש מינהל הספורט במשרד התרבות והספורט, אנחנו פוגשים במרתונים הגדולים, כדי לאותת על חשיבות אירועים אלו לספורט בישראל.

כמובן שקהל האורחים ייתן את הכבוד גם לספונסרים שמאחורי המרתון,

למשל אדידס, שמיוצגת ע"י קריסטוף פרכן, סמנכ"ל אדידס ישראל.

קדימה אוכל!!!

ארוחת הפסטה שלפני ריצת מרתון, היא קרוב לוודאי תרוץ טוב לרוץ 42.195 ק"מ, .

ואין סיבה (לפחות לא צריכה להיות מבחינתי) לא לקחת מנה שנייה…

קצת פחות מ-10 שעות רשמיות חולפות, שמתקצרות ל-9 שעות, עקב החלת שעון הקיץ יום לפני המרתון.
האור עדיין לא האיר על מתחם הכינוס בגן צ'ארלס קלור בתל אביב.
אבל מפת ההתמצאות, כאן כדי לעזור לי למצוא את המקומות החשובים, למשל שירותים, שעדיין לא הסתערו עליהם הרצים והרצות, עוד סיבה טובה להגיע מוקדם יחסית.

רבים כבר פוקדים את מתחם המציגים, באזור הכינוס.

חצי שעה לפני הזינוק (שמתוכנן לשעה 06:45), אני מעוניין למצוא את מתחם שמירת החפצים, שלפי השלט אמור להיות בהמשך,

אבל לא אומר לא לבקשה לתמונת אווירה לפני הזינוק.

אולי בכלל עדיף לי להשאיר את התיק עם הבגדים, בידיהן האמונות של החברים בדוכן של "שוונג".
בשנה שעברה בשלב זה, התור בשמירת החפצים היה עצום ורב.
זה גרם לי לבקש מאורן בוקשטיין, דובר איגוד האתלטיקה, שהיה במתחם, בדוכן של "עולם הריצה" (שהוא גם עורכו), לשמור לי על התיק. 
מאחר וסיימתי 46 ק"מ (נגיע לכך בהמשך סיכום זה) ב-6:15 שעות, אורן נאלץ לחכות לי זמן רב.
לכן אני מחליט לוותר על אופציה מעין זו, של שמירת חפצים,

וממשיך למתחם הרשמי של שמירת החפצים…

התור נראה הרבה פחות נורא משנה שעברה, ולכן אני מקווה שהחלטתי נכון.
נראה לי קצת מוזר שמספר כלשהוא (שלא הצלחתי לראות מהו) נרשם בטוש, רק על מדבקה שעושה את דרכה לתיק שלי, 
אני גם לא מקבל שום מדבקה משלימה, שתוכיח שאני בעל התיק, כמו שנעשה למשל במרתון ירושלים או מרוץ רעננה, שהתקיימו בשני ימי שישי הקודמים.

בחלוף כחמש דקות או קצת יותר, אני כבר לפני שער הזינוק, כמובן תוך ניצול תג התקשורת שלי, בתור צלם "שוונג".

אופיר וגמן (מנהל המדור לספורט בעיריית תל אביב ומנהל המרתון) אותו פגשנו בערב הפסטה, עסוק בתיאומים אחרונים,

ואני ממשיך אל קו הזינוק.

המקצה הראשון שייצא לדרך, הוא מקצה אופני היד למרחק 27 ק"מ.

תמר ברניס מ"שוונג", תדאג היום לנווט את פרויקט הצילום של משתתפי האירוע, בעזרת צלמי "שוונג" הרבים שיתפרסו בשטח.
התמונות יועלו כמעט בזמן אמת תוך שימוש בקו NGN של בזק, ויפורסמו בדפי הפייסבוק של מי שירצה בכך, באמצעות השימוש בטכנולוגיית השוונג-תג, שהוא הברקוד הגרפי שמודפס על מספר המשתתף.

תמר "מתעקשת" לצלם את הצלם היחיד של "שוונג" היום, שלא יתמקד בנקודה מסוימת של המסלול, אלא יקווה לעבור את כולו…

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי,

מוציא את מקצה אופני היד לדרך!

מקצה הרולרבליידס למרחק 20 ק"מ יהיה הבא לזנק,

הסדרנים מתבקשים ע"י נציג המארגנים לפנות את קו הזינוק, כדי למנוע היתקלויות לא רצויות בזינוק,

וגם מקצה זה יוצא לדרכו.

תורם של הרצים והרצות הגיע, והמארגנים מזרזים גם את הרצים הבכירים,

לתפוס את מקומם.

אורנה בלאו הוותיקה, אחת מרצות המרתון הטובות בישראל בעשור הקודם, עושה אף היא את דרכה,

אל השורות הראשונות, מאחורי הסדרנים.

בחלוף מספר שניות, גם אני עובר לצד זה.

התרגלנו כבר בשנים האחרונות, שקשה לזהות את השורות האחרונות של הרצים והרצות על קו הזינוק.
בהחלט לא עניין של מה בכך, לוותיקי המרתון בארצנו במילניום הקודם…

אורי קירשנבוים מוצא שימוש חדש ומועיל לשקית זבל פשוטה,
אני כמו במרתון ירושלים לפני שבועיים, אזנק כשאני לבוש חולצה טרמית ועליה חולצת "הרץ המצלם" של "שוונג".

ליזי הרשטט ממכון וינגייט, שכיכבה אף היא בעבר במדור ספורטאי/ת השבוע של "שוונג", נראית מוכנה לריצה.

22 שנה אחרי המרתון המלא הראשון שלי בתל אביב ובכלל, אנחנו יוצאים שוב לדרך!!!

מי שקרא את הסיכום שלי למרתון ירושלים האחרון, בוודאי יכול להבין, למה הפעם החלטתי להסתפק במצלמות הקטנות.
אני כמובן מעדיף להתחיל עם המצלמה היותר טובה, שגם יודעת לצלם תמונות ברצף, מניסיון של המרוצים האחרונים, אני מסתפק בקצב היותר איטי של צילום הרצף .
נתחיל בצד אחד של רחוב קויפמן (אזור הזינוק והסיום),

ולא נקפח גם את מי שבחר לרוץ בצד השני.

רצים ורצות רבים עם מספר משתתף ברקע כחול, שמזהה את משתתפי המרתון המלא, כבר לפני,

אבל גם (עדיין) מאחורי…

משתתפי מקצה חצי המרתון עם מספרי משתתף ברקע כתום ,עושים את דרכם אל אזור הזינוק,

אבל בינתיים הבמה שייכת לרצי המרתון המלא.

לבד משלטי המרתון הסטטיים, יש לא מעט מכוונים שמחזיקים שלטי הכוונה יותר דינמיים.
אומנם השלט רוץ מימין נראה ככזה שפונה למשתתפי חצי המרתון,

אבל מהר מאד אפשר להבין שהוא נכון גם לגבינו רצי המרתון המלא,
אם אין ברצוננו לסיים את המרתון, בהתנגשות חזיתית עם מחליקי מקצה הרולרבליידס, שמגיעים כבר ממול…

גם אופני היד עדיין נראים בצד זה של המסלול.

בניגוד לירושלים ולמצלמה הגדולה, הפעם אין לי כל כך שליטה על בהירות התמונה והשמיים, 
המצלמה הקטנה (במצב הספורט שלה) עושה כרצונה, בהתחשב באילוצי מיקום השמש…

נילי אברמסקי אלופת ישראל במרתון במשך שנים רבות, שייצגה את ישראל באולימפיאדת אתונה, לא שוכחת כמה חשוב לבוא לעודד.

מפגש ראשון עם נקודת מוזיקה ולהקה שתעלה אצלנו את מפלס האדרנלין.

חזרה אל רצי המרתון המלא,

שממשיכים לפגוש מחליקי רולרבליידס בלבוש קצת פחות מסורתי, ואולי בעצם להיפך…

נראה שהמשתתף בתמונה הבאה, מרוצה ממה שהוא רואה, מבעד לעדשת המצלמה שלו.

נגיד להתראות לרח' אלנבי,

ושלום לשדרות רוטשילד.

11 דקות לאחר הזינוק אנחנו פוגשים את תחנת הריענון הראשונה, בה חולקו כוסות וגם בקבוקי מים.

כמו שראינו גם בסיכום שלי למרתון ירושלים, נוכחות מצלמה יכולה להכניס ברצים רוח שטות, דרך (כמעט) בטוחה לזכות בתמונה…

בין המכוונים והצלמים שחיכו לנו ליד כיכר/תיאטרון "הבימה" היה גם בן יעקובי, אתלט מהפועל חולון, שהפנה אותנו ימינה.
"החלטתי" לתת לו תפקיד נוסף, אמרתי שלום לחולצה הטרמית, מתוך הבנה שחולצת הדרייפיט הרגילה (של "הרץ המצלם") שלבשתי מעליה, תספיק למזג האוויר של היום.
לחולצה שלום, ובן הבטיח להחזיר לי אותה בתחרות האתלטיקה הקרובה, בה הוא כרגיל יהיה בתור מתחרה,ואני אצפה בה מהצד…

היתרון בלפגוש צלם בתחילת המרתון הוא, שיש עוד כוח לחייך.

תמי ברוך היא פייסרית (מכתיבת קצב) ל-4 שעות.
אני "מתלונן" בפניה,  שהפייסרים לא קיבלו מספר משתתף,
מזל שאני מכיר את תמי ממרוצים רבים, כך שאין לי בעיה לזהות אותה, על מנת לתת לה את הכבוד גם בסיכום זה.

לא בטוח ש-Emily Gray ו-Jamie Markus בדיוק הבינו את הפואנטה, אבל נראה שגם הן כמו רצים ורצות רבים, לא יאמרו לא לעוד תמונה, בתקווה שתתפוס אותן ברגעי אושר.

לפתע פתאום, פיליפ גורדון שולף מצלמה ומכוון אותה אלי,

לפי השמחה שלאחר מעשה, אפשר לחשוב שהוא צילם איזה סלבריטי…

אני לא שם לב בתחילה לתחנת ריענון פרטית, אבל מתעשת וחוזר לומר שלום למשפחת גולדבלט.
את קרן ומארק פגשתי במרתון ירושלים בתור רצים, היום יחד עם הבת ניקול, הם דואגים לרצים ולרצות שעוברים ליד החנות שלהם Prp:Sport.

לחיים!

שטיח הבקרה הראשון מיועד לרצי המקצים האחרים,

ואילו השני כבר מחכה לנו, רצי המרתון המלא.

לפתע אני מזהה צלם עם קצת יותר ציוד צילום ממני, אפילו יותר מזה שאיתו רצתי במרתון ירושלים שבועיים קודם.
אם נהייה קטנוניים, כנראה דומה למה שנשאתי עלי במרוץ המדרגות של עזריאלי, לפחות פעמיים בעבר…
בכל מקרה, נחזור לתומר פדר, טריאתלט בעברו, וצלם רכב וספורט בהווה.

נראה שתומר מנסה להתחרות בי בצילום תוך כדי ריצה, בלי לכוון…

תמונה אחרונה, לפני שתומר "משחרר" אותי להמשיך לדרכי..

הבטחתי על קו הזינוק שצלמי "שוונג" יהיו פרוסים בשטח, אז הנה אחד מהם.

מיטל בוירסקי בניגוד אלי, עוד לא ויתרה על השכבה השנייה שמעל לחולצת הריצה שלה,
לכן היא "נאלצת" לבקשתי, "להוכיח" שהיא רצה עם מספר משתתף.

אנחנו יכולים ליהנות עוד קצת מהריצה ברח' קפלן,

לפני שנחצה את רח' אבן גבירול, בדרך לרח' דיזינגוף.

אין ספק שריצה ברחובות ראשיים גם אם לא למשך זמן רב במהלך המרתון, היא אלמנט מעודד.
כמובן שאם כמות המעודדים שהייתה נצפית בדרך הייתה יותר גדולה, זה היה עוזר…

בחלוף מספר שניות, אני מזהה בצד ימין את השלט שמבשר על סיום הקילומטר השישי.
לפי הכיתוב המרחק משותף בשלב זה, הן לרצי המרתון המלא והן לרצי המקצה ל-10 ק"מ.

גם במרוץ זה אני מסתפק בשימוש ביישום Endomondo שמותקן על הטלפון הנייד שלי,
גם היום הוא "מתחבא" בנרתיק של אחת המצלמות הקטנות שלי, בתור תחליף לשעון ריצה מבוסס GPS.

מי שקרא את הסיכום שלי למרתון ירושלים האחרון, כבר הבין שלא ממש ניתן לסמוך על הדיוק שלו, ואכן גם כאן נראה שאי הדיוק נשמר…

לפי זמני צילום התמונות עברתי 6 ק"מ ב-36:24 דקות לערך,
ה-Endomondo מראה בדיעבד שעשיתי זאת מהר יותר – 34:54 דקות.
לצערי, אני מאמין שהאמת קרובה בהרבה לתוצאה הראשונה ולא לשנייה…

המצלמה ממשיכה לנהוג בשמש כרצונה,
פעם השמיים כחולים ויפים,

ובחלוף זמן לא ארוך, מחלקי נקודת הריענון זוכים לרקע לבן…

לאחר קצת יותר מרבע שעה, אנחנו חוזרים אל כיכר הבימה מצידה השני.

שי הלפרין, בצד שמאל של התמונה הבאה, יסיים את המרתון הרבה לפני.
לפי התמונות שצילמו אותו צלמי "שוונג" אחרים באזור הסיום, נראה שהוא עשה זאת באושר גדול.
גור בן זאב ו-boaz paran נראים לידו בתמונה הנוכחית שאני צילמתי.

נתקלתי בעבר בארץ כמו גם בעולם, באנשים פרטיים ש"פותחים" תחנת כיבוד פרטית,
קרוב לוודאי ללא תיאום מראש עם המארגנים.
רצי ורצות העילית כנראה לא ייעזרו בכך (מאחר והדבר אסור על פי חוקי התאחדות האתלטיקה הבינלאומית),
אבל עדיין מגיע למי שרוצה לעזור לנו הרצים, יישר כוח!!!

הרצים הבאים שיכנסו לתמונה הם אסף שניידר, גדי חזק ואבירם שליט.
אני כבר לא זוכר אם בשיחה שמתפתחת ביני לבין אבירם, הוא מציע לצלם אותי או שאני יוזם בקשה זו,

אני מעביר לו את המצלמה הקטנה השנייה (שמצלמת רק בבודדת), והתוצאה הראשונה לפניכם…

התמונה הראשונה שאני צילמתי אותו, גם כן כבר כאן.

עוד ניסיון צילום שלו,

שאני משתדל להנציח,

לפני שאבירם יחזיר לי את המצלמה.

בעיה קטנה והמלצה לעתיד למי שמצלם אותי מצלם אותו,
להשתדל שמספר המשתף יכנס איכשהו לתמונה,
במקרה של מי שאני לא מכיר עדיין (כמו אבירם במקרה זה),
אתקשה לאתר את שמו כדי להודות לו, כמו שעשיתי בסיכום זה.

אכן מלאכת איתור שמו של אבירם, דרשה קצת מאמץ ושימוש ביותר מאתר אחד,
מאלו שהנציחו את הרצים והרצות במרתון…

אפשר לחזור לריצה ,

בדרך חזרה לרח' אלנבי, שם מחכה צלם אחר של "שוונג",

ועוד אחד קצת אחריו.

הקילומטר השמיני מסתיים (שוב גם עבור המקצה ל-10 ק"מ),
וזמני לפי זמני צילום התמונות מסתכם ל-48:12 דקות.
Endomondo מסתפק ב-46:44 דקות…

הלהקה אותה פגשנו בפעם האחרונה לפני כ-40 דקות, עדיין חיה ובועטת.

בחלוף דקה, רצים שנראה שרצים לכיווננו קצת יותר מהר, נראים באופק,

אלו הם רצי חצי המרתון שהוזנקו מספר דקות קודם לכן.
כרגע מוביל Gabre Naile Admasu, שיהיה המנצח גם בסיום.

אחריו מגיעים ראשוני הישראלים בשלב זה:
נגה מקטה, זבדיה וודג', אמיר רמון ורן אלתרמן,
שישלימו עם המנצח מחו"ל את חמשת הראשונים גם בסיום,
אם כי לא בסדר בו הם חולפים על פני, בשלב מוקדם זה של הריצה.

עופרי מילר, שכזכור רץ בעצמו במרתון ירושלים, ואף צילם אותי עם אחת המצלמות שלי,
עלה היום עם המצלמה שלו על האופניים,
כמובן שזה לא ימנע משנינו, גם הפעם לצלם אחד את השני…

איציק לוי מאיילות ובלטה ברהן משרות בתי הסוהר,
הם הרצים הבאים אותם הועילה המצלמה שלי לכבד,
שניהם יהיו בין עשרת הישראלים הראשונים.

Azeb Gebereegzabehar Weldehawariat שבדיוק חלפה על פני,
תסיים שנייה בין הנשים אחרי Lornah Chemtai Korlima.
את Lornah כנראה פספסתי,
אבל אני מניח שרבים בוודאי כבר מכירים מעיתונות הספורט בארץ בשנה האחרונה,
את סיפורה של מי שבמהלך עבודתה בארץ בבית שגריר קניה בישראל,
גילתה את הריצה התחרותית, ועושה חיל בלא מעט מרוצים בארצנו הקטנה.

בהמשכו של רח' אלנבי שמתעקל לכיוון מגדלי האופרה, כמות רצי ורצות חצי המרתון שמגיעים ממול הולכת וגדלה .

זו כנראה הסיבה שהמכוונת בתמונה מחזיקה שלט שבו הכיתוב רוץ מימין.
אומנם גם הפעם ניתן לראות מצבע הכיתוב והחץ שלא לומר הכיתוב עצמו,
שהוא מופנה לרצי חצי המרתון, ולא לנו רצי המרתון המלא,
אבל אפשר להניח שמעט רצים אם בכלל (לפחות לא אני) שמו לב לפרט שולי זה,
ולא נתנו לזה להפריע להם להבין את כוונת "המשורר"…

אנחנו נפרדים שוב מרצי חצי המרתון אחרי פנייה ימינה אל רח' הירקון, בדרך לתחנת ריענון חדשה.

יוסי גורביץ מרים את חולצת טריאתלון אילת מ-2006, כדי לחשוף את מספר המשתתף שלו.

אני מחליט לבדוק מה המצב מאחורי,

ו"תופס" את עופרי מילר שוב פעם "על חם", הפעם בתמונה קצת יותר קרובה…

שני חיצים שמוחזקים ע"י אותה מכוונת, זה חידוש מבחינתי,

אבל כנראה ששטיח הבקרה למרחק 10 ק"מ שנמצא כמטחווי יד (או רגל לצורך זה) זכאי לתנאים כאלו…
הזמן הביניים הרשמי שנרשם לי הוא 1:00:24 שעות,
שמתאים עד כדי שניות בודדות לחישובי זמן צילומי התמונות שלי.
בשלב זה, כבר אין טעם לתת ליישום ה-Endomondo של הטלפון הנייד שלי, להגיד את דברו…

אני מזהה שעופרי מילר פורש מליווי הצילום הקצר שלי, לעצירה ליד ענבל מ"צלם אותי",
בדיעבד אני רואה עכשיו בתמונה, שזו גם הנקודה,
אליה אחזור (במהרה בימינו) בעוד 30 ק"מ בדיוק, 2.195 ק"מ לסיום.

אבל מחשבותיי מופרעות ע"י ניצה חדד,
ניצה כותבת את הבלוג "דייט על המסלול הריצה" באתר "שוונג", בו מופיע גם סיכום זה.
היא רצה כמוני במרתון אמסטרדם האחרון (סיימה לפני),
והיא "מתעקשת" שאת התמונה שלא צילמתי אותה שם, אחזיר לה כאן ועכשיו…
טוב, הזיכרון והדמיון שלי אולי קצת הרחיקו לכת, אבל העיקר שיש תמונה!!!

סיון טפלא מאנדיור במרתון המלא הראשון שלה,
שבועיים אחרי חצי מרתון בירושלים, מרימה ידיים בגאווה.
סיון רצה עם חולצה להנצחת זכרה של חברה שלה – עופרי.

לידה בתמונה תצלח אף היא את מרחק המרתון המלא, מרינה קגן.

מאז יצאו לאוויר העולם הסרטים פורסט גאמפ וראן לולה ראן,
לא מפתיע לראות שלטי עידוד במרתונים עם כיתוב דומה,
למשל Run אבא Run כמו בתמונה הבאה.

חלק מהמכוונים גם לא מתעצלים לעודד – תודה!

רצי המרתון המלא מתבקשים לעבור לצד שמאל של הכביש,

רגע לפני שעוד שלט נייח (על הרמזור בתמונה הבאה),
יפצל את המסלולים של המרתון המלא וחצי המרתון.

ליתר ביטחון נחזק זאת גם עם שלט נייד.

הכיוון הכללי הוא נמל תל אביב,

אבל לצערי, נראה שהכניסה לחניון הנמל לא מיועדת כרגע לרצים,
לכן נצטרך לוותר על המנוחה, ולהמשיך לרוץ.

כוסות המים כבר מחכים לנו,

ויכוחים לא מעטים בשנים האחרונות נגעו לשאלה מה עדיף,
חלוקת מים/משקה איזוטוני בכוסות או בבקבוקים.

ברוב המרתונים הגדולים בעולם בהם השתתפתי בשנים האחרונות:
ניו-יורק ב-2004, ונציה ב-2005,
ברלין ב-2010 ואמסטרדם ב-2011, השתמשו בכוסות.

בניו-יורק, ונציה ואמסטרדם היו אלו כוסות נייר,
דומות לאלו שאנו פוגשים בתחנה זו של מרתון תל אביב,

בעוד בברלין היו אלו אפילו רק כוסות פלסטיק רגילות,
שמלבד היותן קטנות יותר, גם מקשות על תפיסתן ללא מעיכתן,
מעיכה שעלולה להסתיים בהשקיית הכביש במקום הרץ או הרצה… 

הפתרון בו נעשה שימוש חלקי במרתון ירושלים,
היה שימוש בבקבוקים אישיים קטנים,
שמצד אחד נוח לשתות מהם, ומצד שני לא גורמים לבזבוז,
של זריקת בקבוק חצי ליטר אחרי כמה לגימות בודדות.

כנראה שהוויכוח, לפחות בארץ שלנו, לא יוכרע בקרוב…

חיים דדוש מצביע אל עבר נעל הריצה שעל רגלו הימנית,
האם הוא הציע לי לצלם את "חמשת הצ'יפים" (שבבי מדידת זמנים),
שאיתם הוא כביכול רץ, מי זוכר…
לידו בתמונה מרים את ידיו לעבר המצלמה (או שמא זו רק התמתחות אקראית),
זאב רייטר מרצי מודיעין.

בכיכר, צא ביציאה…

לפני העלייה על הגשר נצפה שלט שתפקידו להזהיר אותנו,
מפני מכשולים שלא באו להקשות על רצים או הולכי רגל דווקא.

רצי הוד השרון מבקשים תמונה,
אבל לא מאטים מספיק בשביל להבטיח שהיא תהיה אפשרית לביצוע…

הילה נגה לעומת זאת, כן "נתפסת" בעדשת המצלמה של "הרץ המצלם".

פגשנו כבר כמה צלמים של "שוונג", נגוון הפעם עם צלמת, גם אם לא ממש הצלחתי לצלם אותה בפעולה.

איתי פרי, ש"כיכב" לפני זמן קצר בתמונה שלי (יחד עם הילה נגה), שולף בעצמו מצלמה, ומחזיר לי "כגמולי".

אחריו מופיע שוב עופרי מילר, ממש מתקפת צלמים על אופניים…

עוד גשר נקרה בדרכינו,
זהו הגשר שנחנך לפני כשנתיים, ומחבר בין טיילת רידינג אל טיילת תל ברוך.

את מיכאלה פולנסקי פגשתי בעבר כבר במרוצים רבים, היום לידה בתמונה מאירה שנק.

ציון פלד נראה מאד מרוצה מתמונה על רקע ימה של תל אביב.

כמעט 14 ק"מ אחרי הזינוק, אני מופתע מעט לראות שיש עדיין לא מעט רצים ורצות אחריי…

הניסיון לצלם את תחנת הריענון בתמונה הבאה, לא כל כך הצליח, אבל העיקר הכוונה.

השלט בתמונה מבקש מאיתנו להשליך את הכוסות/בקבוקים לצד,
ומבטיח גם שירותים בעוד 200 מ'.

אולי בגלל שאני לא נזקק לשירותים בשלב זה, אני גם לא מצליח לזהות את מיקומם,
אני כן מזהה 3 מכוונים/ות עם חיצים:

החץ הראשון של מי שעומדת מצד ימין,
מפנה אותנו לרוץ משמאלה ולא לרדת עדיין לכביש – הגיוני.

השלט המרוחק יותר של מי שעומדת במרכז מצביע ימינה,
כלומר כאשר נגיע לקרבתה, כן נצטרך לפנות ימינה ולהמשיך על הכביש,
ולא להמשיך לרוץ בטיילת.

מי שעומד בצד שמאל (קצת יותר קרוב ממי שהחזיקה בחץ השני),
מחזיק לעומת זאת חץ שמפנה שמאלה דווקא כן להמשך הטיילת,
אני שואל אותו לפשר העניין, והוא "משתכנע" לסובב את החץ,

לצחוקה של מי שמחזיקה בחץ השני…

אני ממשיך הלאה ופוגש את אביטל רותם ואלי אסור, מאחוריהם בתמונה גם יוסי מלול.

סרט סימון שמתלווה למכוונת במיקום זה לא משאיר מקום לטעויות,
לזה אני קורא הכוונה פירסט קלאס!!!

אלי ואביטל אותם פגשנו רק לפני שתי תמונות, "מצליחים" לברוח לי,

ואני מחפש "אובייקטים" חדשים לצלם.

אבל זה יחכה לחלק השני של הסיכום…

החלק השני של הסיכום שלי למרתון תל אביב 2012 כאן

קישורים קשורים
תמונות מרתון תל אביב, כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

2 סרטונים שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן וגם כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר