רן אפק מאמין שכל אדם יכול לרוץ מרתון, אך הוא חושב שהשאלה שצריכה להישאל היא האם זה בכלל רצוי לכל אדם?
מאת:רן אפק
בזמן האחרון ולקראת המרתונים הגדולים בתל אביב ובירושלים, נפתחות קבוצות של הכנה למרתון, תוך שהן מבטיחות כי בהכנה מתאימה כל אחד יכול לרוץ מרתון, האמנם?
על הסכנות בריצת מרתון כתבתי כבר בעבר במדור השפיות הפיזית בכתבה ששמה "מרתון מסוכן", אולם הפעם הייתי רוצה לבחון את התופעה הזו מזווית אחרת. מרחק המרתון מקנה למסיימיו יכולות נדירות שהטריאתלט הממוצע או כל ספורטאי סיבולת אחר, יכול רק להתקנא בהן. היכולת לרוץ מעבר ליכולת. יכולת זאת ללא גבולות (ובלי מליצות), היא הדבר המיוחד לרצי המרתון מכל מקצועות ספורט הסיבולת.
עוד כתבות בנושא
> זה "חטיף בריאות" או "חטיף סוכר"?
> המדריך לרץ המתחיל
הדבר משתקף בצורה טובה בסרט איש המרתון שביים ג'ון שלזינגר (1976). הסרט נפתח בכתוביות וברקע רואים סצינה של אימון שגרתי של גיבור הסרט, רץ מרתון חובב בסנטראל פארק (דסטין הופמן).
איש המרתון. דסטין הופמן כנראה יצליח להמלט משוביו
הצופה נוטה לשכוח את התחביב של הגיבור ונסחף במהרה לעלילת סרט המתח, עד אשר הגיבור נכלא על ידי הרעים ומעונה ארוכות. בשלב מסויים הגיבור מצליח להתחמק משוביו ובורח מהם. דסטין הומפן הצנום וקטן הממדים, בורח ברגל, חצי צולע ופצוע כולו, אולם רודפיו אינם מצליחים להשיגו.
המרדף מתמשך ומתמשך ברחבי ניו יורק ונראה כדבר בלתי אפשרי. כיצד אדם שעונה במשך ימים ופצוע מסוגל לרוץ כל כך הרבה ולהמלט מרודפיו שהינם אנשים ספורטיבים ובריאים? עד אשר כמו בדבריו של צ'כוב, מחלחלת לאט לאט ההכרה כי אין מדובר באותו דסטין הופמן מ" איש הגשם", אלא ברץ מרתון, ואז כבר ניתן לנחש כי דסטין הופמן כנראה יצליח להמלט משוביו.
עם הגב אל "הקיר"
בדומה, מי שעבר את ה"קיר" המפורסם במרתון, הוכיח כי הוא יכול לרוץ מעבר ליכולות הפיזיות שלו. מכאן הדלת פתוחה בפניו להשתתף בכל ענפי האולטרה, לרוץ עשרות קילומטרים בלי הגבלה, לעשות איש ברזל ובעצם כמעט כל מה שרק ירצה מבחינת ספורט הסיבולת.
אך האם דבר זה מומלץ לכל אדם? האם כל אדם יכול לעשות את זה? אני מאמין שכל אדם יכול לרוץ מרתון, זאת אם אינו סובל מבעיה בריאותית שמונעת ממנו ויש לו את המוטיבציה לכך. אך האם זה באמת רצוי לכל אדם או האם זה רצוי בכלל?
יש לזכור שריצה היא יכולת טבעית שניתנה במתנה לכל אדם מהטבע, אך אותו ה"קיר" במרתון מסמן את קצה היכולת הטבעית הזו. מי שעובר אותה בהצלחה, ולו פעם אחת, בדרך כלל כבר "מתמכר" ושש לעבור אותה שוב ושוב, במין שחזור של אותה תחושת התעלות שנוצרת מההישג המדהים המהול בכאב ובסבל. לכן, רואים שרבים ממסיימי המרתון הראשון שלהם, מחפשים את האתגר הבא, קשה יותר, ארוך יותר, כבר זמן קצר, לאחר ההחלמה מהתחרות האחרונה.
אך כמו אותו איקרוס מהמיתולוגיה היוונית, חשוב להיזהר מכיוון שגם כאשר פורצים את גבולות הטבעי והרצוי, אין הדבר אומר כי קיימת יכולת אינסופית ומוחלטת. הנזק שעלול להיגרם מעבר ליכולת הטבעית הוא תמיד קשה כואב וקטלני יותר מזה שהיינו מסוגלים לגרום לעצמנו במסגרות ספורט מתונות, ולו רק בגלל שכבר כיבינו והתגברנו על כל פעמוני האזהרה הטבעיים של הגוף.
רן אפק הספורט המקצועני האמריקאי
