עשרות רצים בגילאי 10 ועד וותיקים השתתפו בבוקר יום שישי, 24 בפברואר 2012, באליפות ישראל במרוצי שדה. ערב האליפות כתבתי על המרוצים הוותיקים והצורך בשימורם. לעומת המרוצים הוותיקים האליפויות הלאומיות צריכות להיות אירועי הדגל ויצרניות הדור העתיד וככאלו צריך למצוא את הדרך להביא גם את האליפות היפיפייה מפארק הירקון לאלפי צופים שרק צריכים לדעת מה הם מפסידים כדי שיגיעו לאירועים הבאים

מאת:יאיר בן עמי

המסורת ממקמת את אליפות ישראל במרוצי שדה בסוף פברואר. עובדה זה מבטיחה סיכוי גדול למזג אוויר הכי מתאים לריצות מהסוג הזה, חורפי לייט וממנו לתנאי מסלול הולמי ההגדרה: מרוץ שדה. בסיבובים חוזרים, על מדשאות עתירות קרחות כשבאותם חלקים, של קרחת דשא, מתמודדים הרצים עם אדמה ההופכת לבוצית לאחר גשם כבד או למהודקת, אך בוצית, לאחר גשם קל. הפעם האליפות נערכה תחת שמש שביצעה אינטרוולים בינות לעננים כבדים וגשם קליל, שאמר הנני כאן, נעלם כמעט מיד וטרם זינוק ראשון.

אי אפשר להתחמק משאלות, המונחות כמובן מאליו, כשרואים רצים בגלאי בית ספר יסודי ותיכון, מתייצבים על קו הזינוק עם תשוקה לספורט כה טהור כריצה. דווקא התשובה לשאלה: "היכן הם בבגרותם?" אינה ממש רלוונטית במציאות של מדינת ישראל, עשור שני, מילניום שלישי.

בשנתה ה-62 של המדינה חוגגה אליפות ישראל במרוצי שדה את השנה שמעבר ליובל ומעובדה אחת עצובה אי אפשר להתעלם- הריצות הארוכות בישראל אינן יוצרות המשכיות ומצב הענף עצוב כמעט כמו של האתלטיקה הישראלית. טוב עשו ראשי האיגוד כשהביאו את אליהו קומאי להעניק מדליות למנצחים ועל ידי כך להזכיר כי הוא נושא בתואר המכובד של אלוף ישראל הראשון במרוצי שדה.

כשראיתי כמה מהילדים המוכשרים דוהרים על מדשאות פארק הירקות לא יכולתי להשוות את הענף (ריצות ארוכות) לענף הפופולארי ביותר במדינת ישראל, הכדורגל. ההבדל התרבותי בין שני ענפי הספורט כה קיצוני ובמובנים כה רבים עד כי חייבים להצביע על כישלון הספורט הישראלי בכלל ושל מאמני כדורגל בפרט בהתעלמותם מהצורך של כל ילד, בכל ענף ספורט, להתחיל באתלטיקה בכלל וריצות ארוכות (ביחס לכל גיל כמובן) בפרט כדי לייצר ספורטאי. כשבאים לנתח את הפער בין שחקן הכדורגל הישראלי וקולגה שלו במדינות מובילות שני הפיגורים הגדולים ביותר הם באתלטיות ומנטאליות. מה מתבקש יותר, עבור מאמן כדורגל, מאשר לבנות לשחקן שלו בסיס אתלטי ומנטאלי? את יסודות המסירה תוך כדי תנועה אי אפשר ללמד מי שלא יודע לרוץ ובטח שלא את מי שאחרי שלושה וחצי מאוצים מחזיק את הסרעפת כדי שלא תתפוצץ מבין צלעותיו. מכאן ההבדל הענק עליו הצבעתי בין שני ענפי הספורט. הילדים ונערים באליפות ישראל במרוצי שדה לא יזכו לעולם לתהילה לה יזכו שחקני כדורגל ובטח שלא לתגמול הכלכלי. אלו, הרצים והרצות, הם ספורטאים העוסקים בתחום בעבור הספורט. שחקן כדורגל מכוון לדמות הסלב עוד טרם שרך נעל פקקים ראשונה.

הרוב הגדול של משתתפי מקצי אליפות ישראל במרוצי שדה לא ישרדו לטובת הספורט הישראלי. הם ייעלמו בנבכי הצרכים הלאומיים ומוסכמות חברתיות. מי בשירות צבאי ביחידות מובחרות או אחרים אשר פשוט יגלו, מי בגיל 16 ומי בגיל 18, כי המקצוע הנקרא אתלט הוא סוג של… בטח לא מקצוע בעל תגמול הולם מאמצים נדרשים.

מובילי הספורט הישראלי היו צריכים לדחוף את האתלטיקה כחלק אינטגראלי של בניית כל ספורטאי ישראלי, כולל כל ענפי הכדור, בתוכנית הפיתוח של הדור הבא. אך לא רק הם. גם לצבא יש אינטרס לתמוך במערכת שתוציא ממנה דבוקות נערים מוכני שירות צבאי. זה לא יקרה. לא בגלל שבפסגת מקבלי ההחלטות לא יודעים זאת. כל מה שכתבתי כאן הוא ברור עד מובן מאליו ויושב כמובנה, בתודעה של כל בעל ידע בסיסי בתורת האימון וללא קשר למקצוע כזה או אחר. לא צריך לעבור קורס מאמנים מתקדם כדי לדעת את זה. לומדים את זה מקריאת מגזינים שעולים 9.95 דולר.

נבצר מבינתי כיצד, במשך כל שנות הספורט הישראלי אשר שורשיו עוד טרם קום המדינה, לא הצלחנו "לדחוף" את האתלטיקה כחלק אינטגראלי של בניית כל ספורטאי ישראלי, כולל כל ענפי הכדור, בתוכנית הפיתוח של הדור הבא. אך לא רק לטובת הספורטאי הצבר. גם לצבא יש אינטרס לתמוך במערכת שתוציא ממנה דבוקות נערים מוכני שירות צבאי. זה לא יקרה ולא בגלל שבפסגת מקבלי ההחלטות ומתווי הדרך לא יודעים ולו פסיק משנכתב כאן. כל מה שכתבתי הוא ברור, עד מובן מאליו ויושב כמובנה, בתודעה של כל מי אשר רכש ולו ידע בסיסי בתורת האימון וללא קשר למקצוע כזה או אחר. לא צריך לעבור קורס מאמנים מתקדם כדי לדעת את זה. הבנת הנקרא מסייעת ללמוד זאת גם ממגזינים שעולים 9.95 דולר.

התרבות הישראלית חכמה יותר מכל העולם וחבר שלו. אנחנו יודעים איך לזהות את קיצור הדרך הנכון כדי להגיע למטרה ללא הצורך של עמידה אמיתית במבחן תוצאת הביניים ובטח ללא עמידה בתור הנחשבת כסוג של חולשה בתרבות שלנו.לעיתים, קצת מאוחר מדיי, אנו גם מגלים כי את מבחן התוצאה הסופית מעט קשה לנו להגיש. יש מקרים נדירים בהם אנו אפילו מזהים את הכשל של הדרך והיכן,באיזו נקודת קיצור דרך, הוא הפך לבסיס אי העמידה באותו מבחן התוצאה.

בספורט, עמידה בתור, זה להגיע לכל יעד בעיתו ועם מוכנות מלאה לתחילת הבנייה ליעד הבא. מי שלא היה במשחק כדורגל של ליגת ילדים בישראל או אפילו בתחרויות ריצה, טריאתלון ואופניים של ארץ זבת כנראה לא מודע לכך שברוב המקרים הניצחון הוא מעל לכל. גם בגילאי הילדים ועוד יותר בגילאי הנוער. הורים המאבדים צלם אנוש או מאמנים המאבדים שפיות מנטאלית הם מחזה שכיח במחוזות תחרויות הספורט של הגילאים הצעירים בישראל. האליפות ישראל במרוצי שדה ראינו מבוגר אשר נעמד לצד שער הסיום כשהילדות הראשונות חצו אותו, עיניו יצאו מחוריהן, מעט קצף קישט את קצוות שפתיו ובקול ניחר הוא צעק" ה…. משכה את הילדה, שיפסלו אותה עכשיו. ה… רמאית, ה… רימתה". שלוש הנקודות אינן רק חוסר רצוני לחזור על מה שאמר אותו מבוגר אלא גם הבושה שחשתי באותם רגעים בהם שוב נוכחתי כי הניצחון חושב יותר מכל גם בגיל 10 או 11. מצד אחד ילדה שקיבלה חינוך כזה ומצד שני מבוגר שדואג, בגרון ניחר, לא "לפגר" אחרי אותו חינוך.

הניצחון על חשבון הדרך זו אחת הסיבות שאנו מוצאים את הפיגור הגדול, מפסגת הספורט העולמי, בגילאי העילית ולא בנוער ובנערים. גם בהקשר הצבאי אפשר למצוא את דוגמת קיצורי הדרך. צעירים, לפני גיוס, הולכים לקורסים של הכנה לצבא ממש לפני גיוסם. לו היו, אותם צעירים, צומחים מתוך מערכת של קבוצות אתלטיקה כל חלקי המערכת והחברה היו מרוויחים ובעיקר צבא ההגנה לישראל על היחידות המובחרות וכן אני יודע שיש לנו את הצבא הכי חזק בעולם, גדלתי בישראל, השלמתי שירות מלא בצבא ההגנה, שרדתי את הטירונות ונשארתי בחיים, תודה.

משכורת של שחקן ליגת הכדורגל השנייה בישראל יכולה לפרנס חמשה אתלטים ואם הוא עונה להגדרה של שחקן מוביל, בליגת העל, הוא יכול לפרנס את איגוד האתלטיקה כולו. עוד לא דיברנו על למעלה מ- 40 שחקני הכדורגל הישראלים המשחקים בליגות שונות ברחבי העולם והם שם מסיבה אחת בלבד – משכורות הרבה יותר גבוהות שיבטיחו את עתידם תוך זמן קצר. הם צודקים אבל הם יכולים היו להיות טובים הרבה יותר, להרוויח הרבה יותר, לו היו גדלים במערכת המקנה יכולות אתלטיות כראוי.

האם אפשר לשנות את זה? האמת שזו אולי אשליה אבל באופן אישי אני מאמין כי אפשר לבנות גיבורים מקומיים מתוך הריצות הארוכות בישראל. אלו יכולים להיות מובילי קמפיינים ודמויות מובילות של הענף. מכאן היו יכולים להרוויח כראוי וליצור את הבסיס להמשכיות כמודלים לחיקוי. כששיש מודל לחיקוי התחרות של הדור הבא, על תפיסת מקומו, גדלה. כך נוצר עומק איכותי וככל שהגירוי גדול יותר העומק האיכותי משתפר.

על מה אני מסתמך? ביומיים של סוף השבוע הנוכחי התייצבו אלפים רבים של רצים בשורה ארוכה של תחרויות ריצה והדבר נכון לכל חודש פברואר 2012. אלו הם צרכני ספורט!!!

במציאות הספורטיבית של ישראל התפקיד של איגודי הספורט הוא לא לקחת ילד מגיל צעיר ולכוונו להצלחה בגיל 18 או 22. שנתיים לפני גיל 18 הילד הצעיר כבר יבין כי דרך יחידה מובחרת (בצה"ל) יפתחו לו יותר דלתות כחייל משוחרר מאשר כספורטאי מצטיין ואפילו אם ייצג את ישראל באליפויות אירופה, עולם ואתם יודעים מה… אפילו אם ייצג את ישראל במשחקים האולימפיים. בואו ולא נדבר על מה תעשה לאותו ילד מדליה אם יזכה בה כי עבור זה צריך כאן 50 שנים של שינוי גישה. אבל יש לא מעט ספורטאים ישראלים היכולים להיות מובילי ענף גם אם התוצאות שלהם מאוד רחוקות מאלו של פסגת העולם.

נכון לעכשיו ענף האתלטיקה עושה קולות גסיסה מעוררי חמלה. ענף הריצות הארוכות פורח בזכות אופנה אך זו לא פריחה של תכנון או בנייה על יסודות בריאים. כדי לשרוד יצטרך ענף האתלטיקה הישראלי למצוא את הדרך למשוך יותר ילדים ונערים מכל ענפי הספורט באשר הם ודרך המאמנים שלהם. המאמנים, בכל ענפי הספורט, חייבים להבין כי אימונים בתחום הריצה והאתלטיקה מועילים להם ויסייעו להם לייצר ספורטאים טובים יותר מאלו המיוצרים היום בישראל. ככל שיגיעו יותר ילדים לתחרויות כך יוכל איגוד האתלטיקה לקבל יותר כסף ממוסדות המדינה כי הילדים האלו יצטרכו להירשם למועדונים וגם אם לא תמצא הפרוטה בכיסם הם ישתייכו לאגודות ומשום שיהיה זה משתלם לכל הצדדים להוריד עלויות ולקלוט ספורטאים בעבור הקצבות הקבועות בחוקי המדינה. כשרואים 16 נשים על קו הזינוק של אליפות ישראל הלב נכמר. זו לא תמונה המייצגת נאותה את מספר הנשים הפעילות ספורטיבית בישראל. מצד שני איכות התחרות בהחלט מעידה על מצבנו ומכאן הצד השלישי ממנו ברור מדוע הכיסים של האתלטיקה ריקים מתקציבים.

אם יהיה מי שיידע להוביל את הדרך הרי שבאליפות ישראל הבאה, מרוצי שדה פברואר 2013, אפשר לבנות יציעים סביב המסלולים, דוכני אוכל ושתייה, מרחב דוכנים של יבואני ציוד הספורט ועוד כל מה שצריך כדי להפוך את אליפות ישראל ליום חג לאומי.
כשתהיה חגיגה תהיה סיבה לבוא. כשתהיה סיבה לבוא יהיה חומר (ספורטאים) לגדל. כשיהיו ספורטאים לגדל אפשר יהיה לראות את העומק האיכותי נרקם לאורך השנים. וכשעומק איכותי יגלה יציבות, לאורך שנים, התוצאות ישתפרו, ההישגים ייחלו להגיע והתקציבים יגדלו.

נאיבי? כן, פעם אמר לי איש מבוגר כי כדי להגשים חלומות חייבים מידה הגונה של נאיביות. למדתי להעריך את אותו איש הרבה יותר מדיי שנים אחרי שכבר לא יכולתי להודות לו. הוא ידע על מה הוא מדבר, הוא היה מהדור שבאו לגבעה במרכזו של מרחב הכלום, הקימו חומה ומגדל וייצרו מדינה.

לעומת זאת, אפשר גם להיות פסימי ולגלגל עיניים לשמיים כאין מה לעשות.אך התבוססות בקיים תוביל להיעלמות דבר כל כך יפה כמו זה שראינו היום בפארק הירקון… לא חבל?

תמונות צד- ימר גטהון ומארי אליאס, אלופי ישראל במרוצי שדה. איך זה ייתכן שהם לא מובילי קמפיינים מסחריים וחברתיים?

יאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת