מאת:אורי תאר
כולם שמעו על פיליפידס, השליח היווני שרץ כל הדרך ממרתון לאתונה כדי לבשר את בשורת הנצחון על הפרסים. אבל מסתבר שהיה שליח נוסף, פידיפידס שמו, שלדברי ההיסטוריון הרודוטס רץ מאתונה אל ספרטה, מרחק גדול פי שישה. ריצתו של פידיפידס נערכה לפני קרב מרתון, ומטרתה היתה לבקש את סיוע הספרטנים בהדיפת הפרסים. לדברי ההיסטוריון הרודוטוס בספרו "השליח מאתונה", השלים פידיפידס את הדרך בת 246 ק"מ ביום שלמחרת יום יציאתו למסע.
2472 שנים לאחר מכן, ב-1982, הגיע סיפור המעשה לידיעתו של חייל חיל-האוויר הבריטי ג'ון פודן. פודן, סטודנט להיסטוריה של יוון העתיקה, ביקש לדעת אם גם האדם המודרני יוכל לחזור על המשימה, דהיינו, לרוץ מרחק של כ-250 ק"מ ב-36 שעות לכל היותר. כממציאים וחוזים אחרים שימש פודן כשפן הנסיונות של עצמו, וביום 8.10.82 יצא בחברת ארבעה אצנים נוספים מאתונה, והגיע לספרטה למחרת היום, מבלי לחרוג מלוח הזמנים הלוחץ שקבע לעצמו. שנה לאחר מכן התקיים מירוץ הספרטאתלון הבינלאומי הראשון בהשתתפות 45 רצים מ-11 מדינות.
המירוץ נצמד ככל הניתן לריצתו המקורית של פידיפידס ולתרבות יוון העתיקה. המסלול שנקבע לאירוע דומה מאוד לדרך בה רץ פידיפידס בשנת 490 לפני הספירה, וגם עונת השנה – תחילת הסתיו – היא העונה בה עשה השליח את דרכו. תחילתו של המסלול באקרופוליס של אתונה, הוא חולף על-פני חורבות הערים אלאוסיס וקורינת'וס, ומסיים בסמוך לפסלו של הגיבור לאונידס (Leonidas) הניצב מתחת לאקרופוליס של ספרטה. בסיום, ממש כפי הנוהג באולימפיאדה בעת העתיקה, מוגשים למשתתפים מי שתיה מנהר אוורוטאס (Evrotas) וענפי זית.
מסלול התחרות – נצמד למקור ככל האפשר
מאז 1983 נערך המירוץ באופן קבוע בכל שנה ביום שישי האחרון בחודש ספטמבר. לאחר הזינוק בשעה שבע בבוקר, יוצאים המשתתפים מאתונה בכיוון מערב ורצים לאורך חופי המפרץ הסרוני. כתום 78 ק"מ יעזבו המתחרים את תחומי איתקה (הפריפריה של אתונה), ויעברו מעל תעלת קורינת'וס אל חצי האי פלופונסוס. בשלב זה נכנס נתיב הריצה לאיזור גבעי ובו עצי זית וחורש ים-תיכוני. אולם הרע מכל ממתין לרצים בק"מ ה-155. כאן נוסק המסלול לגובה של 1200 מטרים מעל פני הים, אל פסגתו של הר פרת'ניו (Parthenio), וכל זאת תוך שמונה קילומטרים בלבד. לפי סיפורו של ההיסטוריון הרודוטס, על הר זה פגש פידיפידס את האל פאן. יודגש כי ראשוני הרצים יגיעו לתחילת העליה בשעה 21:00 לערך, דהיינו, בחשיכה, או ליתר דיוק, לאורם של פנסים על בטריות וסטיקלייטים. כדי למנוע אסון או סתם התברברות, דואגים המארגנים לנוכחותם של מתנדבים לאורכו של קטע זה. עוד יודגש כי חלקים ניכרים מהמסלול כולו אינם צמודים לכבישים או לשבילי עפר, אלא נעשים לאורכה של קרקע טרשית ובשדות פתוחים. כך גם הטיפוס אל הר פרת'ניו רצוף סלעים, שיחים ומהמורות. הטמפרטורה על ראש ההר עשויה להגיע בשעת לילה בעונה זו של השנה ל-4 מעלות צלזיוס בלבד, ורוחות עזות עשויות לנשב במקום. כשם שהטיפוס אל ההר תלול, כך גם המורד מצידו השני – 600 מטרים ב-5 ק"מ, ושוב בדרך לא דרך. למשתתפים צפויה עליה קשה נוספת אל פסגת הר פרנון (Parnon) בגובה של כאלף מטרים מעל פני הים, בטרם יכנסו ויבואו בשערי העיירה ספרטה.
תוואי המסלול – זהירות עליות
לא כל אחד יכול להשתתף באירוע, ועל המעוניינים להוכיח במסמכים את אחד מארבעת התנאים החלופיים הבאים: השתתפות וסיום מירוץ כלשהו בן 100 ק"מ בזמן מכסימאלי של עשר וחצי שעות; או השתתפות בספרטאתלון קודם וסיום 172 הק"מ הראשונים תוך 24 וחצי שעות לכל היותר; או סיום מוצלח של מירוץ כלשהו בן 260 ק"מ לפחות וזאת ללא קשר לטיב התוצאה. ועוד תנאי קשוח נוסף – "מירוץ קודם" משמעו מירוץ שנערך אך ורק בשלוש השנים שלפני מירוץ הספרטאתלון אליו מבקשים להירשם.
שיאו המדהים של המסלול, 20:25 שעות (מהירות ממוצעת של כ-12 קמ"ש), נקבע בשנת 1984 על-ידי היווני יאניס קורוס (Kouros). שש שנים לאחר מכן, ב-1990 השיג קורוס תוצאה של 20:29 שעות, ובכך כמעט ושחזר את שיאו. קורוס מחזיק גם בתוצאות השלישית והרביעית הטובות ביותר, שתיהן מהירות מ-22 שעות, ובעצם הוא היחיד שירד איי פעם מגבול 22 השעות.
התחרות נסגרת 36 שעות לאחר הזינוק. ניתן, אולי, להבין את הקושי העצום שבאתגר מתוך העובדה שרק כשליש מהמשתתפים זוכים לסיימו; וכאמור לעיל, זו לא ממש תחרות פתוחה, וכל מי שניצב על קו הזינוק של האירוע הוא לא ממש פרייר. כך לדוגמא, למירוץ של שנת 2000 זינקו 231 איש, ורק 88 מהם סיימו אותו. אבל יתכן שהדבר המוזר ביותר במירוץ קשור לעובדה שהמדינה ממנה מגיע מספר המשתתפים הגדול ביותר, יותר משמונים איש, כלומר יותר משליש, היא דוקא…יפן. למיטב ידיעתינו, אף ישראלי לא נטל עליו את המשימה עד כה.
היפנים באים – רעבים
רוצה להיות הישראלי/ת הראשונ/ה? – אתר התחרות
