המהדורה ה- 102 של מילאנו סן רמו לא אכזבה וספקה היסטוריה. בשליש האחרון התרחשו דרמות אשר חיסלו סיכויי מועמדים לניצחון, התרפקות הדבוקה לקבוצות קטנות ככל שהתקרב קו הסיום, ותובונות דרך ניתוח המנצח ועוד כמה רוכבים
מאת:יאיר בן עמי
כ- 200 ק"מ, שני שליש אל תוך המרוץ וכשנותרו כמאה ק"מ לסיום התרחשה תאונה בדבוקה. כמה מהמועמדים הבולטים נותרו בצד הלא נכון של הפיצול (אוסקר פריירה, תור הוזווד, טיילור פראר, מארק קאוונדיש) ומכאן החל להתנהל מרוץ בתוך מרוץ.
הקבוצה השנייה ניסתה לסגור את הפער אך קבוצות, אשר המועמדים שלהם לניצחון, היו בדבוקה הראשונה החלו להגביר קצב מתוך כוונה לא לאפשר למאיצים הטובים ביותר לשוב לעמדת ניצחון מתוך הדבוקה הראשונה. הפיצול לא הותיר ספק לגבי ההתרחשות הצפויה בשתי העליות האחרונות של המרוץ (קספרה ופוג'איו).
כבר שנים לא מעטות רואים את השתלבות האוסטרלים בדבוקה. הטפטוף של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים הפך לזרם אדיר של איכויות מהיבשת התחתונה אל מרכז הדבוקה האירופית ותוך זמן קצר אל קדמתה עם מאיצי העל אשר הביאו את החולצה הירוקה של הטור דה פרנס לאוסטרליה.
במרוצים הקלאסיים החד יומיים החלו אותם אוסטרלים להתבלט גם אך הניצחון הגדול הראשון של רוכב אוסטרלי באחד מחמשת המונומנטים הגיע רק בשנת 2007 כשסטויארט אוגריידי ניצח במלכת הקלאסיקות, "פריז- רובא". אותו אוגריידי גם היה האוסטרלי הראשון אשר עמד על דוכן המנצחים ב"מילאנו- סן רמו" בשנת 2004. בשנת 2007 היה אלן דוויס האוסטרלי שני רק לאוסקר פריירה על קו הסיום בסן רמו.
היום נרשם הניצחון האוסטרלי הראשון ב"פרימאוורה" (הכינוי של "מילאנו- סן רמו") שהוא הניצחון האוסטרלי השני בהיסטוריה באחד מחמשת המונומנטים והראשון באחד משני המונומנטים האיטלקים. כעת נותרו רק שני מונומנטים בהם לא ניצח רוכב שאינו מאירופה ("סובב פלאנדריה" ו"סובב לומברדי").
מטאו גוס, רק בן 24, רשם את שמו בדפי ההיסטוריה
צילום: Grant Harper
מטאו גוס הוא עוד הוכחה לעומק האיכותי המרשים של מאיצי העל בקבוצת "הייראוד". הקבוצה ניצחה כבר 14 מרוצים מאז תחילת השנה וגוס עצמו חתום על כמעט 30% מהם. "הייראוד" שומרת תמיד על האופציה של הובלת מארק קאוונדיש למאוצים המוניים אל קווי הסיום של מרוצים. אבל תמיד יש לה תוכנית ב ואפילו תוכנית ג.
בתוכנית ב תמיד יהיה מאיץ על אחר אשר יוכל להתמודד במאוץ המוני ועוד רוכב אחד לפחות לפיצולי דבוקה. קאוונדיש היה המוביל של "הייראוד" גם ב"מילאנו- סן רמו" השנה (כמנצח של 2009) אך הוא נותר בדבוקה שנייה ולכן הופעלה תוכנית אחרת. גוס היה מועמד לניצחון עוד לפני המרוץ אך לכולם היה ברור כי יצטרכו לקרות שני דברים לפני שהוא יזכה לחופש פעולה.
האחד קרה מהר (קאוונדיש נותר בדבוקה שנייה). הדבר השני היה תלוי אך ורק ברגליו של גוס וזה לשרוד את ההתקפות של שתי הפסגות האחרונות (קרספה ופוג'איו) וגם את זה הוא הצליח לעשות כשנותר עם החבורה המובילה עד לאמוץ האחרון כדי להשיג את הניצחון הגדול בקריירה שלו ואחד ההישגים הגדולים עבור אוסטרליה.
אם למישהו היה ספק כי קאנצ'לארה יגיע לאביב בכושר התמודדות על הניצחון בכל אחד מהמרוצים הקלאסיים החד יומיים הוא היה זקוק ל"פרימאוורה" . השען השוויצרי היה אולי הרוכב השני החזק בדבוקה (על הכי חזק אתמול בהמשך). הוא הצליח לסגור בריחות, להביא את חברו לקבוצה (אוגריידי) פעמיים חזרה לעמדת ניצחון וכשאזל הדלק במכל של אוגריידי הוא הצליח לשנות את המומנטום של החבורה המובילה בסגירת ניסיונות ההתקפה לאורך 2 הק"מ האחרונים.
למרות הניצחון שלו, ב"מילאנו- סן רמו" בשנת 2008, אין זה המרוץ המתאים ביותר לקאנצ'לארה. הוא זקוק עוד כמה עליות כמו ה"פוג'איו" ואם הן מסוג האבנים המרוצפות עוד יותר טוב. עוד עובדה חשובה, כשבאים לנתח את המקום השני של השוויצרי, היא הרכב קבוצתו למרוץ.
"לאופרד- טרק" היא אחת הקבוצות האיכותיות ביותר בדבוקה וייתכן כי המגוונת ביותר באיכויותיה. היא כוללת כמה רוכבי גרנד טורים מעולים (אנדי ופרנק שלק) כשלצידם כמה מרוכבי העתיד של המרוצים האלו (יעקוב פולגסן). בקבוצה יש מאיץ על (דניאלה בנטי) ושורה של רוכבים אשר כל מועמד לניצחון במרוצי קטעים עד גרנד טור היה שמח לקבל לקבוצתו.
קאנצ'לארה הוא הקלאסיקן הטוב ביותר של השנים האחרונות ואם ימשיך לצבור ניצחונות בקצב הנוכחי הוא יעלה עד למדרגות הגבוהות ביותר של היכל התהילה וגם כעת הוא כבר נמצא בחדר ההמתנה של חדר האישים הגדולים ביותר של ענף האופניים לדורותיו. כדי להחזיק קבוצה, בה רוכבים כוכבים כה רבים לצד כוחות העתיד ופועלי על, חייבים כל מרכיביה להבין כי הקבוצה מעל לכל ותמיד יוצב הרוכב בעל הסיכוי הטוב ביותר בעמדה מספר אחת והשאר יצטרכו קודם כל לספק לו את הכלים.
כך הורכבה הקבוצה ל"מילאנו- סן רמו" כשבנאטי למקרה של מאוץ המוני, אוגריידי למאוץ מתוך קבוצה קטנה וקאנצ'לארה למהלכים של הק"מ האחרונים למקרה בו האחרים לא יהיו שם. זו גם הייתה ההתרחשות. בנאטי התפרק ראשון, אוגריידי החזיק את הגלגלים של החבורה הראשונה ממש עד לסוף אבל לא מספיק (סיים במקום 10 ו- 12 שניות מהמנצח והחבורה הראשונה) ואז קאנצ'לארה נותר לבדו.
בכניסה לק"מ האחרון הוא באמת רצה לבצע את אותו מהלך אשר הביא לו את הניצחון בשנת 2008 אך הפעם היו לו שתי מכשלות. האחת בעובדה כי הוא כבר ביצע את המהלך הזה כמה פעמים בעבר ושאר הרוכבים היו מוכנים לקראתו וכעובדה גם היו אשר האיצו בכניסה לק"מ האחרון ועוד לפני קרנצ'לארה.
העובדה השנייה היא כי הוא הגיע לדגל המשולש האדום לאחר כמה תרומות ענק של האנרגיות שלו לטובת חברו לקבוצה (אוגריידי) וייתכן כי במהלכים אלו הוא חתם את הכרטיס של מקום השני. אך אם קבוצת "לאופרד- טרק" אכן כה קבוצתית כפי שנראה בחודשיים הראשונים ללידתה הרי כי השען השוויצרי יכול להיות סמוך ובטוח כי בארדנים הוא יזכה למעטפת איכותית לה מייחל כל מועמד לניצחון ב"סובב פלנדריה" או "פריז- רובא".
הרוכב האיטלקי היה ללא ספק בעל הביצועים המרשימים ביותר של המרוץ וכנראה ההוכחה הטובה ביותר כי לא תמיד הטוב ביותר מנצח במרוץ אופניים.
הוא נותר בקבוצה השנייה לאחר הפיצול והצליח לגשר לחבורת החוד בעלייה האחרונה לאחר מרדף לא קצר ובסיום הוא עשה במיטב יכולתו אך זו, של מטפס מחונן, אינה יכולה למאיצים והוא נאלץ להסתפק במקום שישי.
יאיר בן עמי– עורך ראשי אתר Shvoong. בעל הטור מציאות נושכת
קישורים: אופניים, מרוץ אופניים, מרוץ
