מדור השפיות הפיזית: מתי להפסיק להתאמן

רבים מהספורטאים החובבים מסיימים את התחרות, גם לאחר שנפצעו במהלכה, או שיוצאים לאימון או לתחרות כאשר הם פצועים. הם יודעים שבכך הם מחמירים את הנזק, שכבר קיים אצלם. אולם האם יש פציעה שלא ממשיכים אחריה. היכן ומתי נמצא הגבול בספורט?
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

רבים מהספורטאים החובבים מסיימים את התחרות, גם לאחר שנפצעו במהלכה, או שיוצאים לאימון או לתחרות כאשר הם פצועים. הם יודעים שבכך הם מחמירים את הנזק, שכבר קיים אצלם. אולם האם יש פציעה שלא ממשיכים אחריה. היכן ומתי נמצא הגבול בספורט?

מאת:רן אפק


הכאב והסבל הם חלק בלתי נפרד מספורט הסיבולת, ולא בכדי, בצירוף "ספורט הסיבולת", נמצאת המילה הסיבולת שהיא נגזרת של המילה סבל. אך האם הקיום המובנה של הסבל בספורט הוא תחום בגבולות או אינו תלוי בדבר? והאם קיימת לכאב מידה סבירה או מידה מוגזמת?

ולשאלות המיליון דולר: מתי, הופך אותו כאב זמני לפציעה? מתי הסבל שבא עם הספורט הופך לסכנה ממשית לפגיעה עצמית? מהם הסימנים המחייבים לוותר על האימון או התחרות?

מי יחליט היכן הגבול


בהתמכרויות, שהתמכרות לספורט היא אחת מהן, ניתן לסווג את הנזק לפי מימדים כלכליים, חברתיים, בריאותיים ונפשיים. בעיניי המשפחה והחברים הקרובים, שאינם מתאמנים באינטנסיביות, הספורטאי המכור עבר את הגבול בשלב הראשוני, כשהתחביב שלו רק יצר נזק חברתי, נפשי ומזמן היה צריך לדלל, לקצר ולהפחית את כמות, אורך ועצימות האימונים. בנזקים שנגרמים לו בשלב מאוחר יותר, כמו הנזקים הפיזיים, הם רואים כבר סוג של טירוף.

במקרה הזה הם צודקים באופן חלקי, אך המתאמן לא יטה לעצור במימדים הכלכליים, החברתיים והנפשיים של ההתמכרות, במיוחד כאשר בהתמכרות הספציפית הזו הגבול לא ברור: מצד אחד החברה מעודדת ספורט ומצד שני דוחה עיסוק אובססיבי. ומהו עיסוק אובססיבי, הרי ספורט שלנו מחייב התמדה ושגרה.

לכן אם בכלל, תעורר המחשבה שמשהו לא בסדר רק כשיופיעו תסמינים של פגיעה פיזית, בריאותית, שכן הפציעה או הכאב יכולים להחמיר בשל המשך העיסוק בספורט ובכך לפגוע בהמשך שגרת האימונים והתחרויות. אך גם לגבי היבט זה, כושר השיפוט של הספורטאי המכור כבר מזמן מוטל בספק. בוחן המציאות המעורער והמוטיבציה שלו מטשטשים ומעוותים את הגבול בין הסביר לבין האסור והוא עלול למצוא את עצמו מושבת פיזית לתקופה ארוכה בעקבות הזנחה אקטיבית של פציעות שמתפתחות.

כושר השיפוט של חבריו המתאמנים המכורים אף גרוע משלו.
חלק ניכר מהם הולכים ומתפרקים באופן קבוע. הם מבקרים את האורטופדים והמטפלים האחרים למינם, לעיתים תכופות יותר מאשר את סבתא שלהם ולדידם, דבר כמו שבר פתוח, יש להדביק עם טייפ קינזיולוגי או פנימית של אופניים, ולהמשיך לסיים את האימון כרגיל.  לכן מוצעים כאן מספר כללי אצבע סובייקטיביים מתי להפסיק להתאמן בשתי רמות.

מתקרבים לגבול האסור
מתי צריך להתחיל להיזהר

המשך שגרת אימונים תוך כדי כאב זמני, ראשוני שמגיע והולך במהלך האימון.
כאב מסוים של השרירים בזמן אימון או התכווצות השרירים לעיתים תכופות לאחר אימון ספורט.
אימון בתקופת מחלה קלה – למרות שמחקרים מראים כי עשיית ספורט בתקופה של שפעת או התקררות קלה יכולים לעזור ולקצר את תקופת הריפוי מהמחלה.
סירוב לארוחת גורמה רומנטית, בילוי מיוחד, כייפי ונדיר או אירוע חשוב מאוד בגלל אימון ספורט.
עצבנות ומתח ביום שלא ניתן להתאמן.
שימוש קבוע בטייפים צבעוניים, בתחבושות או באביזרים אורטופדיים שיקומיים.

מתי הסבל שבא עם הספורט הופך לסכנה ממשית לפגיעה עצמית? (צילום: Ken Ronkowitz)


מעבר לגבול האסור
מתי אסור להמשיך


כאב כרוני שלא מפסיק בכל אימון.
כאב של קרע בשריר או פגיעה במפרק בזמן אימון.
לקיחת משככי כאבים או תרופות לפני תחרות.
לקיחת משככי כאבים או תרופות במהלך תחרות.
יציאה לפעילות בידיעה שאחריה נעשה פעולות שיקום כגון: קומפרסים קרים או חמים על הברכיים הנפוחות.
אימון ארוך מדי בו הכאב בשרירים הופך לכאב במפרקים או בשלד.
השתתפות בתחרות, ולאחר שנרשמנו התברר כי אנו סובלים מפציעה.

לא כל הסימנים מתי צריך לוותר על אימון הם פיזיולוגיים, ברורים ומובחנים כמו שהוצגו. לפעמים ישנם גם סימנים אחרים. יש שיקראו להם אצבע אלוהים, ויש המאמינים במדע שיקראו להם צירוף מקרים בעלי הסתברות נמוכה ומטרידה במיוחד.

סימן שכזה לדוגמא הוא מתי לא מומלץ לצאת לאימון אופניים בשבת בבוקר. כאשר קורים כל הדברים הבאים ביחד: כל החברה הקבועים מבריזים ברגע האחרון, השעון המעורר לא צלצל בזמן, מבט החוצה באותו הבוקר מגלה כי יורד גשם זלעפות וקר בטירוף, הפרטנר מבקש באופן חד פעמי שתישאר איתו היום במיטה ובנוסף גם מתגלה פנצ'ר באופניים שלא היה בהם אתמול בערב. התעלמות מצירוף מקרים מופלא זה, אינה מומלצת.

סיכום


המתאמנים באופן קבוע בספורט הסיבולת רצים, שוחים ורוכבים במדרון חלקלק, שכאב הוא חלק בלתי נפרד ממנו. אך לא כל כאב, הוא כאב לגיטימי ועם הגדלת הסיבולת הספורטיבית עולה גם הסיבולת לכאב. הגדלת הסיבולת לכאב מטשטשת את הגבול בין כאב "נורמאלי" לכאב הדורש התייחסות מיוחדת. ללא קביעה מראש של כללי אצבע לקביעת מהו כאב המחייב שינוי התנהגות וטיפול, עלול הספורטאי החובב לגרום לעצמו נזק משמעותי ולמצוא את עצמו מושבת לפרק זמן ניכר מאימונים, והרי לספורטאי המכור הבעיה אינו הנזק הפיזיולוגי שנוצר, כי אם בכך שהוא פוגע לתקופה ארוכה או לצמיתות בשגרת ובאיכות האימונים.


19.12.2011


רן אפקרן אפק
רן אפק מאמן מטעם איגוד מאמני הספורט המקצועני האמריקאי
וטריאתלט מזה 10 שנים. התחרה במאות אירועי ספורט בארץ וב-4 יבשות שונות.
מציג שיטת אימון ותזונה, המיועדת לשמור לאורך זמן על כושר, בריאות, הנאה
ומבלי להפצע.
[email protected]


המדור של רן אפק- מדור השפיות הפיזית



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג