ערבי, חרדי וחילוני, נפגשים באילת ועושים יחד שלשה בחצי ישראמן. נשמע כמו חיבור בין שמן ומים, אבל בישראמן האחרון עמותת "שותפויות אדמונד דה רוטשילד", הצליחה לחבר יחדיו קצוות מציבור הישראלי באמצעות הספורט ולהפגיש לסוף שבוע אחד, אנשים ממגזרים שונים לחלוטין שלכולם מכנה משותף אחד – ספורט.
חיבור בין אנשים שונים ממגזרים שונים | צילום: אודי פורטל
עוד כתבות בנושא
ישראמן לא יכול להיות שלם ללא הצעת נישואין מרגשת על קו הסיום
25 תמונות מטורפות של ישראמן 2019
ישראמן 2019, סיכום המרחק המלא
תומר לוי, אחד ממארגני המפגש שהשתתף בעצמו בשלשה מעורבת, מסביר כי המפגש היה חלק ממיזם גדול, בעידודו של נשיא המדינה, ראובן ריבלין שבשיאו יתקיים ב-29 למאי ונקרא "יום במקום", "מטרת המיזם הינה ליצור חילופים בין מגזרים, בין אנשים מאותו תפקיד אך משבט שונה. לדוגמה, מנהל בית ספר חילוני מתחלף ליום אחד עם מנהל בית ספר חרדי ויוצרים שיתוף פעולה להמשך. התפיסה הדוגלת ביצירת חברה ישראלית שלכל אחד ואחת יש סיכוי שווה להצלחה והשפעה ולהגשמה וכמובן היכולת לראות את הדברים מנקודת מבטו של האחר. אנחנו נותנים לציבור הרחב לקחת חלק בשינוי החברתי ולהיות חלק מהפעילות".
הספורט מחבר בין כולם
הרעיון המרכזי בהשתתפותם של חברי המשלחת לישראמן מטעם העמותה היה לחבר בין אנשים שונים ממגזרים שונים לצורך ביצוע מטרה משותפת, "החיבור בין אנשי הקבוצה היה מדהים", מספר תומר, "תוך חצי יום, אנשים כבר הפכו לחברים. מה יותר מחבר בין אנשים מאשר ספורט? עד היום כולם בקשר בווטסאפ".
שמואל קמיל, 36, ירושלים, עו"ד במקצועו ולשעבר בחור ישיבה חרדי, רכש רק לפני כחודש אופני כביש והחל להתאמן לאירוע, "היה קשה, אני שמח שעשיתי זאת, עבורי זו פעם ראשונה שעשיתי דבר כזה. רכבתי על האופניים בגלל המיזם, לפני כן לא רכבתי קבוע, יותר התמקדתי בריצה". שמואל שומר על כושר ונוהג ללכת לחדר כושר מספר פעמים בשבוע. הוא כבר התנסה במרוצי חצי מרתון בעבר. "לתחרות הגענו אני ושני אחיי, זה דרבן אותנו יחד לעשות זאת".
"פעם הייתי אברך כולל ולמדתי בישיבה", שמואל קמיל | צילום: צלמי שוונג
נדיר לפגוש חרדים עוסקים בספורט, איך אתה מסביר זאת?
"בציבור החרדי נותנים פחות דגש על תחום הספורט ולכן כמעט ולא רואים חדרי כושר באזורים חרדיים ופעילויות. גדלתי במשפחה חרדית וכיום אני לא נמצא היכן שהתגוררתי בילדותי. הציבור החרדי הוא מאוד צבעוני ויש הרבה זרמים. פעם הייתי אברך כולל ולמדתי בישיבה ובאותה התקופה הקדשתי לספורט פחות זמן". הם לא קיבלו עידוד או דחיפה מהבית לצאת ולבצע פעילות גופנית, האהבה והרצון לעסוק בספורט הגיע מהם. שמואל הגיע למיזם ללא היכרות מוקדמת איתו ומספר שנהנה להכיר ולפגוש אנשים חדשים מאוכלוסיות חדשות עבורו שעדיין לא נכסף אליהם, "היינו שלושה ימים יחד וזו היתה חוויה ממש נחמדה".
איך עבר עליך הישראמן הראשון בשלשה?
"האירוע הוא חוויה ממש מיוחדת וזה רק נתן לי חשק להגביר את האימונים יותר. השאיפה שלי בשנה הבאה לעשות חצי איש ברזל לבד. חודש לפני המרוץ רכשתי אופניים וכבר רכבתי על המסלול, רצתי כבר כמה פעמים חצאי מרתון, אני צריך לשפר את השחייה שלי ולעבוד על השילוב של הכל יחד".
"השאיפה שלי בשנה הבאה לעשות חצי איש ברזל לבד", שמואל קמיל | צילום: אודי פורטל
העובדה שיש נשים שמתחרות יחד איתך על המסלול מהווה בעיה עבורך?
"לא, אין בעיה, למעשה כל היום אנחנו מתחככים עם נשים, בין אם זה בעבודה או במקומות אחרים, זה לא היווה בעיה. אני מאמין שחרדים בקבוצות קיצוניות יותר זה יכול להוות עבורם מחסום, אבל בשבילנו לא".
איך היה המפגש עבורך עם אנשים מתרבויות אחרות?
"השילוב היה ממש נחמד, אפילו כשחיפשנו לצאת איפה לאכול בצהריים, העדפתי לצאת עם חבר ערבי שהתחברתי אליו והיה לי כיף להכיר אותו".
המפגש שבר לך סטיגמות?
"כן, אפשר לומר, זה עזר לי יותר להכיר דברים שלא הכרתי אותם מבחוץ".
"לספורט אין דת או לאום"
קעיד יוסף, 30, כפר יאסיף, ערבי-נוצרי אוהב ספורט. בהכשרתו הוא מדריך שחייה וחדר כושר. קעיד החל לעסוק בספורט בגיל 6 בהשפעת הוריו, אבל מיד התאהב בספורט והמשיך משם כל חייו. בשלשה בישראמן, קעיד היה זה שפתח עם קטע השחייה למרות שמעולם לא השתתף בתחרות טריאתלון או שחייה לפני כן. לישראמן הספיק להתאמן רק כשבועיים לאחר תקופה ארוכה מאוד בה לא שחה כלל. את האימונים הוא מבצע בבריכה של כפר ורדים כיוון שאצלו בכפר אין בריכת שחייה. תחרויות ריצה דווקא יצא לו לטעום בעבר, "היה לי מאוד כיף וקל. היתה לי בעיה עם הכיוונים אבל מיד קלטתי את השיטה שצריך להרים את הראש בשביל לבדוק איפה אני, זה לא כמו כששוחים בבריכה עם ראש למטה ודגש על טכניקה".
"היה לי מאוד כיף וקל", קעיד יוסף | צילום: צלמי שוונג
איך המשפחה מגיבה להתעסקות שלך בספורט?
"המשפחה גאה בי ומעודדת אותי".
לקעיד יש שאיפה לרוץ לפחות פעם בשנה מרתון אחד או חצי מרתון בשביל ההנאה. את הרצון שלו להשתתף בתחרות איש ברזל, הוא נאלץ כרגע להקפיא מסיבות כלכליות, "זו השקעה כספית גדולה, אם זה ברכישת נעליים, לבוש, אוכל והקפדה על תזונה נכונה, זה המון כסף וכבר התחלתי להרגיש את זה בכיס. יש לי שלושה ילדים ואני המפרנס היחיד במשפחה. לכן אני אעשה מרוץ פעם או פעמיים בשנה, קצת מאכזב אבל אין מה לעשות".
היית בשלשה עם חרדי, איך היתה ההרגשה?
"היה ממש נחמד, היינו שם כמו אחים. היתה הרגשה כאילו אנחנו מכירים אחד את השני המון זמן. ישבנו יחד כל הזמן ודיברנו. זו היתה חוויה בלתי נשכחת".
המיזם הפגיש אותך עם מגזרים שאתה לא פוגש בכל יום, איך ההרגשה?
"עם יהודים אני עובד כל הזמן אבל עם חרדים ודתיים לא העבדתי הרבה ולא הכרתי אותם ואני יכול לומר שאני אדם שלא אוהב דת. העיקר להיות בן אדם, זה הכי חשוב, הדת לא כזו מעניינת".
יש לך איזה מסר לקוראים?
"לספורט אין דת או לאום. צריך להתייחס לאדם ולא לחשוב על דת".
