מאת:דנה מורן

אחד היתרונות של ריצות נפח, זה שאתה לומד להכיר את האנשים שאתה רץ איתם. מעבר לעובדה שאתה לא רואה אותם (אני בכל אופן מנסה להסתכל על המסלול ועל העצים שאני מנסה לא להתנגש בהם בדרך…), אפשר לפתח שיחה די מעניינת, ובעיקר ארוכה. השאיפה היא שהעומס בריצה כזו מאפשר את הדיבור… ובכל זאת יש לנו שעתיים ביחד.

כך למדתי להכיר את ח.ט. רב ההכנות למדריד עברו בשיחות מדהימות על ספרים ובחורים ועד כמה האנשים מהעולם החיצון, אלו שאינם רצים, לא מבינים אותנו. מכיוון שזה עתה ח.ט. השתתפה במרתון טבריה, ריצות ארוכות הן לא ממש מנת חלקה כחלק מההתאוששות. לעומת זאת, האריה והרו"ח הסכימו להצטרף אלי להרפתקאות הארוכות שבין יפו לגלילות. חברים חדשים – אפשר למחזר סיפורים. דיווחנו בפעם המי יודע כמה על הימים שבהם התחלנו לרוץ כשהיינו נוער, ועל הטיולים לנפאל / דרום אמריקה ואחרי שכבר התגאנו בהיסטוריה הספורטיבית וכמה קשה להכניס ארבעה אימוני ריצה בשבוע עבודה… ומשפחה וחברים… נשאלה שאלה לאויר (אי שם ליד שדה דב…) "למה דווקא מרתון"?

???????

אז ישנן כמה תשובות שחלקן (בעצם רובן) מאוד בנאליות. החלטתי לחפש תשובה מקורית ומצאתי אותה דווקא בכתבה מעיתון Runner's World של חודש אפריל, שנה שעברה. הטענה המרכזית שלהם היא שסוג התחרות שאנו בוחרים להשתתף בו קשור ל… אישיות שלנו. מסתבר, לדעת מאמנים יועצים שלהם, שהבחירה לא נעשית רק על פי היכולות הפיזיות של הספורטאי אלא גם על פי תכונות האופי שלו. אחרי הכל, לטענתם, מי שלא מסוגל לדחות סיפוקים, לא יתמיד בתכנית אימונים של 16 שבועות לקראת מרתון…
ניסיתי לראות עד כמה בוחן האישיות המאוד לא מייצג שלהם מתאים בין תכונותי לריצה.

התשובה לשאלה נמצא במגזין עולם הריצה באנגלית

להלן (מצטערת מראש על התרגום הלא מקצועי). תהנו.

מצא את התחרות המתאימה ביותר לאישיות שלך:

1. כאשר מדובר בעבודה ובקביעת מטרות, אני:
 א. מתחיל הרבה פרויקטים ולא מסיים אותם.
 ב. נמשך לכוון פרויקטים שאני יכול לבצע עם מעט מאמץ.
 ג. מעדיף פרויקטים ארוכי טווח שיתפסו את כל זמני.
 ד. רב – משימות. שלא ישעמם לי מפרויקט אחד.

2. אני חושב שמידת הקשב והריכוז שלי הם:
 א. קצרים אך מרוכזים. אני אוהב תוצאות מיידיות.
 ב. יציבה, אולם אני נהיה חסר מנוחה מדי פעם.
 ג. קבועים. קל לי להשאר ממוקד למשך תקופות זמן ארוכות.
 ד. ספורדי. אני משתעמם בקלות.

3. החלק האהוב עלי ביותר בריצה הוא:
 א. יעילות. אפשר לעשות אימונים עצימים וקצרים.
 ב. אימונים משתנים. אפשר להתאמן הרבה או מעט, להתאים ללוח הזמנים שלי.
 ג. זמן איכות שלי עם עצמי. ריצות ארוכות עוזרות לי לנקות את הראש.
 ד. חברתיות. אני אוהב להיות חלק מקבוצה / לנסות דברים חדשים.

4. בהקשר למרחקי הריצות אני בדרך כלל:
 א. רץ ריצות קצרות אבל נהנה להגביר מהירות.
 ב. שומר על בסיס קבוע ולפעמים מגדיל את המרחקים.
 ג. נהנה מריצות שבועיות ארוכות. מגיע ל 60K ויותר בשבוע.
 ד. מעדיף לעשות אימונים נוספים ולא רק ריצות.

רוב התשובות היו א:
אתה אוהב תוצאות מהירות. ריצות של 5K ושל 10K מתאימות לך ביותר. המרחקים האלו הם אידיאלים ל"מתחילי הפרויקטים" האנרגטים. ריצות כאלו מתאימות לאנשים עם הרבה מוטיבציה אבל שאין להם כח לסיים פרוייקטים.

רוב התשובות היו ב:
אתה רוצה לשמור על איזון בחייך. לכן ריצות של חצאי מרתון מתאימות לך. "החצי הוא המרחק האידיאלי עבור רוב הרצים" אומר אחד המאמנים. " זה דורש תכנית אימונים שמעניקה מסגרת שרוב הרצים אוהבים מבלי ההתחיבויות למרתון".

רוב התשובות היו ג:
אתה נוטה לארגן את החיים שלך סביב מטרות ארוכות טווח כך שמרתון וודאי ייטב לך. אם כבר רצת מרתונים ואתה רוצה יותר – תחשוב על אולטרמרתון.

רב התשובות היו ד:
אתה רב-משימתי ואירועים כמו טריאתלון, דואתלון, ומרוצי שליחים יכולים לעניק לך את השוני שאתה זקוק לו. "טריאתלונים הם מושלמים למי שמחפש גיוון". אומר אחד המאמנים. מה גם שארועים כמו מרוצי שליחים הם בעלי אופי חברתי יותר וקבוצתי – אידיאלי לרצים שמחפשים אחווה וכייף.

ואני? שתיים מהתשובות היו ג' ושתיים היו ד'. בקיצור – מרתון וטריאתלון. Viola!