טריאתלון אילת 2003-סיכום מפי סגן אלוף הארץ

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:רן אלתרמן


הקדמה – עומר ברק
בכל העולם מכירים בערכם של המדורגים בראש הפרמידה. בכלכלה, בפוליטיקה ובספורט מחכים בכיליון עיניים למוצא פיהם. מדובר באנשים שהתאמצו, עבדו, נלחמו, התאמנו והזיעו כדי לכבוש את המקום הראשון וגם שם למעלה לא נושמים אויר פסגות, עליהם להמשיך ולהתאמץ בכדי לשמר ולשמור את הרמה הגבוהה.
הנסיון שצברו, הבנת הסביבה בה הם פועלים – כל אלה נותנים ערך מוסף רב למלתם.
זאת מילה של מנצחים ועם ההצלחה כידוע אי אפשר להתווכח.
כאלה הם דן ורן אלרתמן, אלופי ישראל בטריאתלון ב-שלוש השנים האחרונות – מקצוענים, מנוסים, נכונים לעזור, משתפים פעולה, תורמים לאיגוד בו הם חברים מזמנם ומרצם.
בקיצור הם נכסים חשובים ויקרים. הם האלופים שמושכים אחריהם את האלפים! ואסור לנו לשכוח את זה.
אם הם כותבים שטריאתלון אילת הוא אירוע הדגל – יוצא דופן. אני אגיע לשם!
אם תהיה לי הזמנות לראות מכונה משומנת בפעולה (ועוד בחינם) אתם תראו אותי שם בצדי הכביש!
הרי במיוחד בשבילם שינו את מועד התחרות כדי שיתאים להם. כי טריאתלון אילת בלי מקצה העלית הוא כמו דבורה ללא העוקץ, ואיגוד הטריאתלון בלי דן ורן אלתרמן הוא כמו הקצפת בלי הדובדבן.

לאחר שהתארחו בפורום שוונג לקראת התחרות, קבלו את כתבת הסיכום של רן אלתרמן לאירוע הגדל של איגוד הטריאתלון
טריאתלון אילת 2003 – אליפות ישראל
ואם רן אלתרמן כתב את זה – אנחנו קוראים. עכשיו: מכאן ועד הסוף – הבמה של סגן אלוף ישראל 2003 – רן אלתרמן

אליפות ישראל בטריאתלון היא התחרות המסכמת את השנה, התחרות החשובה והגדולה ביותר בארץ. לרוב הספורטאים היא התחרות האחרונה בעונה ולה הם מקדישים את מלוא תשומת הלב בהכנות שלהם.
זו התחרות שבשבילה דוחים הכל, "אני אעשה את זה אח"כ", " אני אתחיל לעשות את זה עוד שבועיים", "בפגרה יהיה לי יותר זמן"…
אליפות ישראל היא לא עוד סתם תחרות ועל כן היא חייבת להיות אירוע יוצא דופן.
אני לא יודע למה אבל התחרות באילת היא שונה, קסומה. אולי זה בגלל האקלים המיוחד, אולי זה הנוף המרהיב ואולי זה הריחוק שלה שיוצר תחושה של חוץ לארץ (חוץ מהעובדה שכולם מדברים עיברית). מה שזה לא יהיה זה גורם לכולנו להיות שם.

זמן הזינוק שנקבע למקצה העילית, 10:30, אידיאלי.
בלילה שלפני הלכתי לישון בשעה די נוחה, וגם כשהתקשתי להירדם בגלל ההתרגשויות לא היה לחץ כי ההשקמה יום למחרת היתה יחסית מאוחרת. קבעתי להתעורר בסביבות 7:30. אני אומר בסביבות כי הנוחות שבלהתעורר בשעות כאלה היא שלא צריך לכוון שעון מעורר.
בשמונה כבר הייתי בחדר אוכל מוכן לאכול את הדייסה "הטעימה" לפני התחרות.

צ'ק אין
הצ'ק אין הוא המקום שמי שעוד לא נכנס נפשית לתחרות מתחיל להתרגש. זהו המקום בו אתה מתרכז בפעם האחרונה עם עצמך, נזכר איפה כל דבר צריך להיות ואיך אתה מבצע את ההחלפות.
במקצה שלנו (העלית) המקומות היו קבועים מראש, מה שאפשר לבוא לשטח ההחלפות בזמן מתאים ובראש שקט מבלי להיות לחוץ שלא ישאר מקום.
במהלך ההתארגנות מודיעים לנו שבגלל עיכוב של המקצה הראשון זמן הזינוק נדחה ל-11. מעולה, עוד כמה דקות לתת לדיסה לרדת!



המשפחה המורחבת – תמיכה מלאה לאורך כל הדרך.

חימום
כ-20 דקות לפני הזינוק כבר רואים את כולם באזור הזינוק. כל אחד בקצב שלו נכנס למים לחימום. "אימון" אחרון לעונה. הזדמנות אחרונה להסתכל על המתחרים לפני הזינוק.
ביציאה מהמים החברה מביאה את המגבת ופתאום אני קולט שכל המשפחה המורחבת (אבא, האח וחברתו, החברות והבני דודים) לבושים בחולצה אחידה – חולצת עידוד שעליה מודפס "להביט אל ראש ההר". כן ראש ההר, זאת המטרה, "ואל תתן לשום דבר מלבד ראש ההר להסיח את דעתך" (אורטיז אלפנסו). איזה חברות נפלאות יש לדן ולי (יהל ואילנה), מה היינו עושים בלעדייכן!

כחמש דקות לפני הזינוק מבקשים מכולנו להתיצב על קו הזינוק ובצורה מכובדת מייקי כץ (המזכ"ל ומנהל התחרות) מציג אותנו, המתחרים, לקהל.
בשעה 11 בדיוק נשמע צופר הזינוק.

שחיה
למראית עין הים נראה שטוח ורגוע אבל כבר בתחילת השחיה אפשר היה להרגיש בזרמים. הקטע הקשה היה המרחק הקצר שבין שני המצופים הגדולים, שם היו גם גלים.
שחיה בשני סבבים זו השחיה המועדפת עלי, כי לי אישית היא עוברת מהר יותר. חוץ מזה אפשר גם לראות מה קורה עם המתחרים ולהנות מעידוד הקהל.



ריכוז
אופנים
רוח, זה מה שיש לומר על מסלול האופניים (לא שאני מקטר). רוח חזקה, אולי החזקה ביותר בשנים האחרונות (אני עדיין לא מקטר), שגורמת לכל הקפה מתוך השש להראות ארוכה מאוד. ואם זה לא מספיק אז הוסיפו לנו השנה עוד קטע טיפוס (לא שזה נקרא טיפוס) קצר מאוד בנקודה הצפונית. אולם המעבר על פני הקהל בכל הקפה מעורר ביותר.
בסוף ההקפה השלישית כבר לא יכולתי להתאפק ופשוט הייתי חייב לדעת מי ניצח במקצה הנוער. לי אישית היה הרבה מתח סביב התחרות שלהם ולמזלי אלון הירש היה שם כדי להגיד לי שיוני דורון ניצח.
תוספת חיובית במסלול האופנים השנה היתה עמדה באמצע המסלול שבה יכלו המתחרים להשאיר גלגלים להחלפה במיקרה של פנצ'ר, וזה בניגוד לשנה שעברה שאפילו עם משאבת יד לא נתנו לנו לרכב.

ריצה
לי בתור משתתף יש דברים מאוד חשובים שיהיו במסלול הריצה. זהו הקטע האחרון בתחרות, כשהגוף עייף ואם יש דברים שמפריעים לך הם יכולים מאוד לעצבן. חשוב לי שהמסלול יהיה מסומן, שיהיה שילוט מדוייק של המרחקים, שהמסלול יהיה מדוייק ושתהיה חלוקת מים, וכשאני אומר חלוקת מים אני מתכוון לאנשים שמביאים לך את הכוס ולא עומדים בצד ומחכים שאתה תבוא אליהם. אני חייב לציין שפשוט נהנתי. מסלול ברור ומסומן (חוץ מתוספת לא ברורה ולא מסומנת כראוי מול שטח ההחלפה בכל הקפה), מסלול מדוייק עם שילוט מדוייק של כל ק"מ ושתי עמדות של חלוקת מים (בכל הקפה) מאויישת באנשים שעשו עבודה נפלאה. בקיצור המסלול ענה על כל הדרישות.

העידוד מהקהל היה מדהים. אם מזכירם דברים חיוביים אז אין ספק שהקהל הוסיף הרבה צבע לתחרות (זה והחליפה המנומרת של יובל חץ). קהל שלכל אורך המסלול עודד אותנו ובמיוחד הכבוד שקיבלנו (דן ואני) בקו הסיום.



שמפניה – עכשיו מותר

טקס
ארוך ומעייף אך לא זאת הבעיה. אין ברירה, הטקס חייב להיות ארוך כי אחרי הכל כולנו רוצים לקבל את הכבוד ולעלות לבמה ולקבל את הגביע.
הבעיה היא חוסר הסבלנות והכבוד שלנו הספורטאים. לאן כולם מהרו. אני יכול להבין את המצב בתחרויות רגילות כשאנשים עייפים אחרי התחרות וכבר אין סבלנות לחכות לטקס, אבל כשהטקס נערך בשעה 10, בדיוק אחרי ארוחת הבוקר, ביום שבת כשלאף אחד אין סיבה למהר (התחרות הרי הסתיימה וכבר אין לחץ) ובכל זאת ספורטאים רבים קיבלו את הגביע ופשוט בהבעת זילזול בחבריהם המתחרים הסתלקו להם.
אבל לא הכל עצוב בטקס. השמפנייה!!! לה הרי חיכיתי כל התחרות. העונג שהיה לי לפתוח אותה לפני דני ושי ולהתיז על כולם.
לסיכום אני באמת חושב שהיה לנו אירוע מרשים, אירוע שאני מאמין (ויש לי ניסיון) משתווה להרבה תחרויות באירופה, לרבות גביעי עולם ואליפויות אירופה, ועל כך אני רוצה להגיד תודה.

ואם כבר תודות אז איך אפשר מבלי להזכיר את הגופים שתומכים:
סאקוני, RUDY PROJECT, פולאר, הפועל ירושלים, איזוסטאר,MERIDA ו- קאנטרי רמת השרון.

תודה לכולם ומצפה לעונה מאתגרת ומוצלחת לא פחות בשנה הבאה.



חמשת המופלאים

קישורים קשורים
טריאתלון אילת 2003
כל התוצאות
כל התמונות



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג