ישראלים אמריקאים וקנדים נפגשים בחופשת אופניים בג'ירו ד'איטליה, רפי פרחי, שליח שוונג באיטליה, מספר למה זו לא בדיחה למרות שזה מצחיק
מאת:רפי פרחי
איזה מקום זה…
אמיליה רומניה , טוסקנה – מישהו צרח שזה כמו לרכוב בתוך "הציור", לא נכון – במציאות פי 100 יותר "חזק".
יש פה חמש קבוצות רכיבה ואנחנו ( 8 רוכבי אופניים ש"מבינים עניין" ) הצטרפנו ב"טעות" לקבוצה החמישית.זה יעלה לנו ביוקר… ביוקר רב בהמשך…
יצאנו בבוקר לרכיבה "פוסט ג'ירו" על המצוק שעל הים האדריאתי, בין "קתוליקה" ל"פאנו". הבנתי טוב מאד מדוע הדבוקה התפרקה לחתיכות וקוונדיש נשפך… בגלל שזה היה מסלול שטוח! איזה שטוח, הגבעות האלה עם הפרשי גבהים של 200 – 400 מטרים מפרקות כל מי שרק מנסה להתחכם.
אבל, איזה נוף! מצד אחד ג'ונגל ירוק עד ומצד שני ים כחול כחול, ואנחנו טסים בירידות על 70 קמ"ש ובעליות עולים על הכי הכי קטן שרק אפשר…
סיימנו במלון, גיבורים גדולים, רק 110 ק"מ ו – 1200 מטרים טיפוס מצטבר, וזה בפני הים…חחחחהההה…
איזה טעות עשינו, הצטרפנו לקבוצת "רוכבים אמריקאים וקנדים" שהחליטו לבדוק אותנו ולהראות לנו מאיפה "משתין הדג…" אין מצב, אנחנו – לא ניתן. הם הגיבו בהתאם, ואנחנו נגררים – חבל על הזמן, אני קורא את הוואטים בעליות – 280… 300… 320… עוד דקה מתפרקים! אבל לא ניתן להם!!! מצידי שיפנו אותנו ישר ל"מיון", אז מה עם באנו לחופש: מלחמה זה מלחמה – יש לנו ביגוד של 500 וואט ולא נעשה בושות! טחנו לנו את הרגליים, את הצורה, את הדופק… ואז הגיעו הירידות – אנחנו "יודעים" לרדת… לא ספרנו אותם ממטר.. מזה הראנו להם! יש, הצלנו את המולדת, את המדים ואת דגל ישראל…
חוזרים לג'קוזי במלון וקצת מדברים. ומה מתברר? הראשון סיים את הוואי על 08:29 שעות !!! השני לקח מקום 2 ב"אולטראמן ( פעמיים איירונמן… ) השלישי רוכב בקבוצה מקצוענית , יכול להיות הילד שלי… העיקר הגבנו, איזה "ישראלים גאים"…
אתמול החלטנו לקום מוקדם, רכבים, אופניים, אוכל והופ – יוצאים לראות את ה"פרטנצה" של הג'ירו ב"אסיסי". איזו עיר מדהימה!!! שעתיים וקצת – ואנו בפיאצה עם הכנסייה היפיפייה וכל החגיגה של הזינוק… זה שווה, מדוע? כי כל העיירה מקושטת בוורוד ואופניים, כי כולם מדברים, מתנהגים ואפילו הקפה – בוורוד, כי לראות את הרוכבים האלה מקרוב, שונה לחלוטין ממה שרואים ביורוספורט, כי לצפות בכל העוצמה של אופנועים, רכבים עם 10 זוגות אופניים עליהם, מאות אנשים בארגון, ריקודים של הבנות האיטלקיות ( כולן יפיפיות… ) וכל ה"אקספו" מסביב – זו חוויה, כי חייבים להבין מקרוב לאיזה כבוד זוכה כל האירוע הזה לכל עיירה אליה מגיע… והופ – הם זנקו!!! ישר "נותנים בראש" אין להם אלוהים לאלה… יאללה, תרגיעו קצת…
משם, חזרנו ברכיבה ארוכה עם טיפוס מצטבר של 1500 מטרים ועברנו דרך "אורבינו" – העיר האוניברסיטאית העתיקה ביותר באיטליה. יפיפייה!!! אנחנו טיפסנו אליה בעלייה באורך של 10 ק"מ. אלה מהג'ירו " עפו את העלייה הזו כאילו זה שטוח כמו לטרון – נשר. הם אנושיים בכלל??? על הכניסה, אבנים משתלבות ושיפוע של 20% שמוביל ישר למרכז העיר העתיקה, למקיאטו ולכנסיה איזה יופי!!! חזרנו ישר ל – 10 ק"מ האחרונים ביורוספורט. הרוכבים היו אחרי 240 ק"מ. נראו שונה לגמרי ממה שראינו 6.5 שעות לפני… מתברר שגם הם (כנראה) בני אדם… איזה יום עברנו יאללה, צריך לצבוט חזק בשביל לדעת שזה אמיתי!
איפה אנחנו נמצאים? במלון אופניים שנקרא "בלוודרה ריצ'יונה" – גן עדן עלי אדמות. הכל פה מותאם לאופניים: האוכל, האחסנה, החמישה סוגי פסטה ושמונה סוגי סלט אחרי הרכיבה, 5 קבוצות אופניים שיוצאות כל יום – מסודרות על פי רמות הרוכבים, עם מדריכים וכו'.
על כל ה"תזמורת" מנצחת בחורה "מרינה" שהיא איטלקייה אמיתית "אחת ויחידה"!!! בכלל לא לדבר על הספא שיש פה, על הבריכה, על המקיאטו ועל כל המסיבות והאירועים שמתרחשים כל הזמן (בקושי נשאר זמן לרכוב… כל יום 5 – 6 שעות…) אז עם כל זה, ברור שהגענו כל החברה' לחופש. רק לסובב רגליים… וליהנות: מהנופים, מהים האדריאתי, מסאן מרינו, סאן ליאו וכמובן מהקפוצ'ינו ב"טבוליה" שכתוב על הקצף שלו: 46! מדוע? כי זה המספר של "ולנטינו רוסי" – אלוף העולם היוצא באופנועים כבדים והוא גאווה איטלקית!!! ו"טבוליה" – זה כפר הולדתו… אז איך, איך נפלו עלינו ה"אמריקאים והקנדים" שבאו רק לתת בראש? איך? במקום נוף רואים רק את הגלגל מקדימה… חחחחהההה… "אין דברים כאלה" !!!
רפי פרחי – רוקח במקצועו, ספורטאי בנשמתו ובעל זכויות על "אין דברים כאלו"
