הסיפור שלי – חצי איש ברזל

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:ג'ימי פינסלי


הסיפור המדהים הזה כנראה לא היה נשמע לעולם אילולי הועלה כאן בפורום שוונג ע"י תמר קליימן אשר הייתה עדה לו.
ג'ימי פינסלי, משתתף לראשונה במקצה חצי איש הברזל.
כעת תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: בצד אחד אישה זועקת לעזרה. למרגלותיה שרוע גבר מחוסר הכרה אשר ליבו נדם. בצד השני ג'ימי פינסלי, כבר 4 שעות הוא על המסלול – בלב התחרות. בתווך גדר גבוהה, בקצה חוט תייל.


כעת תשאלו את עצמכם בכנות מה הייתם עושים במצב כזה.
ועכשיו תקראו את סיפורו המדהים של ג'ימי פינסלי כפי שמסר לי לאחר שבקשתי ממנו לשתף אותנו במקרה.


ג'ימי יוצא מהמים. אין לו מושג מה מחכה לו בהמשך
"עומר שלום,
השתתפתי במקצה חצי איש ברזל בפעם הראשונה. קטע השחיה היה בסדר, האופניים טוב מאד חוץ מפנצ´ר שעיכב אותי לשמונה דקות והגענו לקטע הריצה. על ההתחלה החלו כאבים בצד. איכשהו התגברתי והמשכתי. בק"מ ה-12 עברתי להליכה בפעם הראשונה לאורך 200 מטר. אח"כ חזרתי לריצה. בק"מ ה-13 רצנו לאורך הגדר של קיבוץ אפיקים.

פתאום שמעתי קריאות הצילו, הצילו. בתוך הקיבוץ שכב איש מבוגר על הכביש ואשתו עמדה וצעקה הצילו. לא היה אף אחד מסביב וביננו הפרידה גדר גבוהה עם חוט תיל למעלה כך שאי אפשר היה לגשת. מצד אחד אתה מאד קרוב אבל מצד שני אתה לא יכול לעזור כי הגדר מפרידה. מכיוון שאתה בתוך תחרות סיבולת מאד ארוכה וכבר תכנתת את עצמך להמשיך ויהי מה, נורא קשה לעשות את הסוויטץ´ ולהבין שיש כאן סיטואציה שמישהו יכול להיות בסכנת חיים ואתה חייב לעצור ולעזור.

בהתחלה (כמו ישראלי טוב) ניסיתי לזרוק עצות. תזעיקו עזרה, תרימו לו את הרגליים. לא עזר. בהמשך במרחק כ-30 מטר ראיתי שיש אזור שאין חוט תיל אז רצתי לשם וטיפסתי על הגדר וקפצתי לצד השני. הגעתי לאיש וראיתי שהוא בלי נשימה ובלי דופק. ניסיתי להיזכר במה שלימדו אותנו בכל מיני הכשרות של עזרה ראשונה. יחד עם עוד אנשים שהיו שם (ביניהם תמר קליימן, מאושויות הפורום) התחלנו לבצע הנשמה מפה לפה ועיסוי לב.
נראה שהוא מגיב להנשמה אבל מכיוון שלא נתקלתי מעולם בסיטואציה דומה אינני יודע. המשכנו בפעולות ההחיאה עד שהגיעו עוד אנשים וכן הרופא של הקיבוץ. אז מסרתי אותו לידיהם שהם ימשיכו בפעולות ההחיאה. ברגע שראיתי שאין לי יותר מה לעשות שם חזרתי לתחרות והמשכתי בריצה/הליכה/זחילה עד שסיימתי ב 6.11 שעות. כל הקטע מהרגע ששמעתי את קריאות העזרה עד שחזרתי לרוץ נמשך בין 10 דקות לרבע שעה והיו די הזויות. עד כדי כך שבקושי האמנתי בעצמי שאכן קרה מה שקרה.

לצערי אח"כ נודע שהאיש נפטר. שמו היה זאב קליין והוא היה בן 55.

אז מה עושים כאשר נתקלים בסיטואציה כזו? באמת ברגע הראשון עמדה השאלה מה לעשות. אני עייף, אני לא יכול להגיע, אני לא יודע איך לעזור ולא יכול לעזור. אבל ברגע השני החלטתי לנסות ולעשות מה שאפשר ואפילו המעט בכדי לנסות ולהציל חיים בישראל.

סיפור אישי קצר על סדרי עדיפויות בחיים וגם בתחרויות.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג