המסע לישראמן – חברים טובים לאורך הדרך

האימונים לאיש ברזל כרוכים בהרבה בדידות – הרבה מאוד שעות שאתה מבלה עם עצמך, מכונס עם האימון שעל הפרק בניסיון לבצע אותו בצורה הטובה ביותר. זה נכון בכל אימון לאורך כל החודשים הרבים, כאשר מרבית האימונים נעשים לפי מאפיינים השונים מאדם לאדם, ולכן אימון קבוצתי הופך פחות אפקטיבי מאימון בדד. זה נכון במיוחד בימים אלו, כאשר התוכנית מגיעה ל-12 שבועות השיא ומטפסת לקרוב ל-20 שעות אימון שבועיות נטו, והרבה יותר שעות ברוטו, והזמן הופך מיצרך יקר ערך, אשר לא ניתן לבזבז אותו בנסיעות לאימונים משותפים
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

האימונים לאיש ברזל כרוכים בהרבה בדידות – הרבה מאוד שעות שאתה מבלה עם עצמך, מכונס עם האימון שעל הפרק בניסיון לבצע אותו בצורה הטובה ביותר. זה נכון בכל אימון לאורך כל החודשים הרבים, כאשר מרבית האימונים נעשים לפי מאפיינים השונים מאדם לאדם, ולכן אימון קבוצתי הופך פחות אפקטיבי מאימון בדד. זה נכון במיוחד בימים אלו, כאשר התוכנית מגיעה ל-12 שבועות השיא ומטפסת לקרוב ל-20 שעות אימון שבועיות נטו, והרבה יותר שעות ברוטו, והזמן הופך מיצרך יקר ערך, אשר לא ניתן לבזבז אותו בנסיעות לאימונים משותפים

מאת:תומר גמינדר


האימונים האלו משאירים גם זמן להסתכל פנימה. להיזכר בסיבות שהובילו אותי לעשות את מה שאני עושה היום ולהיזכר באנשים שהביאו אותי וליוו אותי בדרכי הארוכה בספורט. מרצי רעננה של פעם, שאספו אותי מהשדות שסביב רעננה וקראו לי שוב ושוב לבוא לרוץ איתם: "מחכים לך בשבת בבוקר ב- 7 ליד הבית של סיריל". עד שנמאס לי ופשוט באתי לרוץ איתם. מאז לא נפרדתי מהם למשך למעלה מעשור. מצאתי בהם משהו מאוד נדיר, מעבר לשמחת החיים ואהבת הריצה לשם הריצה, זו תחושת חברות עמוקה וההרגשה שההצלחה של כל אחד היא ההצלחה של כולם. לעולם לא אשכח איך בכל מרוץ שהייתי מגיע, אם הייתי עובר מי מהם במהלך הריצה, ישר הייתי שומע מחיאות כפיים וקריאות "קדימה, כל הכבוד, קדימה!". אם לא הייתי מגיע לריצת בוקר ידעתי שבמהלך שעות הבוקר כבר תגיע שיחת הנזיפה: "איפה היית? הכל בסדר? חולה?". בלי מאמן ובלי תוכנית מסודרת, איכשהו תמיד היינו מגיעים מוכנים למרוצים השונים, מ- 10 ק"מ ועד חצי איש ברזל, והכול בחיוך והנאה מהדרך.

המשך בחבר לספסל הלימודים באוניברסיטה, שהציע לי להצטרף אליו לניווט לפני 25 שנה. לאחר מספר ניווטים הוא התעייף ולי נמאס ללכת, אז התחלתי לרוץ. מאז אני רץ בניווטים כמעט רבע מאה ומקווה להמשיך לרוץ שם לפחות עוד רבע מאה נוספת.

וכמובן, אדם קטן אחד עם נשמה אינסופית – יוסי אבני. בצבא מצאתי את עצמי משרת ביחידת מודיעין, ונהגתי להגיע לשם ברכיבה על אופניים (פג'ו 12 הילוכים). יום אחד תופס אותי בשער בחור נמוך, לא צעיר ואומר לי "אני קצין הספורט החדש ביחידה. החדר כושר לא משהו ואני יודע שאתה עסוק מאוד, אבל אולי תקפוץ ונדבר קצת?" מהון להון הוא גילה שאני גם רץ ופתאום הוזמנתי לריצות הבוקר עם כל המפקדים הבכירים של היחידה. כולם שם סגני אלופים ומעלה ואני הקטן שרק חזר מקורס קצינים. תוך מספר שבועות, מפקד היחידה שהיה טריאתלט בעצמו, ולאחר כמה מילים מיוסי, כבר תופס אותי ו-"בודק" למה אני לא מתחרה בטריאתלון (שאז היה עדיין ספורט מחתרתי למדי, ולא הרבה שמעו עליו). אני? מה פתאום? אני בקושי שוחה, אין לי קסדה, … אין בעיה – אפשר לשחות חזה, קסדה כבר תקבל מאיתנו, … וכך מצאתי את עצמי ניגרר לעולם הטריאתלון בפקודה, עם אופני הפג'ו הנפלאים. משם נמשכה חברות נפלאה לאורך כמה וכמה שנים. עד אותה תאונה נוראה שלמעשה סיימה את חייו ושנה וחצי לאחריה נמצא יוסי על מסילת הרכבת לצידה רצנו יחד אין ספור פעמים, צועקים שלום לנהג הקטר וזוכים לצפירת בוקר טוב מהצד השני.


אני מוצא את עצמי מוקף בלא מעט חברים נפלאים לדרך


גם היום, למרות המגבלות שמטילים האימונים לאיש הברזל, אני מוצא את עצמי מוקף בלא מעט חברים נפלאים לדרך, שהם אלו שעושים את ההבדל ומעניקים את אותו תבלין שהופך את הספורט למה שהוא עבורי. לפעמים ריצה אחת עם חברים, לאורך הירקון המזרחי, ביער בן שמן, בהרי ירושלים או הרי מנשה היא כל מה שצריך לרוקן את מאגרי הגליקוגן ברגליים ולטעון את מצברי הרצון להמשיך ולהתאמן. נכון שלפעמים זה לא פשוט, נכון שלפעמים אני או הם שוכחים לרגע למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, או את העובדה שבפני "אלוהי הספורט" כולנו, הספורטאים החובבים, שווים. או כמו שהאמירה שצצה באחד הפורומים אומרת "מה שלא רואים בקיץ, רואים בטייץ". ואני חייב תודה ענקית לכל אותם חברים שהם שם, שהם איתי כאשר הגוף או הראש לא יכולים או לא רוצים, והם לא מוותרים ולא נותנים לשכוח למה אני כאן.


חופים הם לפעמים געגועים … (חוף האוקיאנוס האטלנטי – מערב אפריקה)


ורגע לפני סיום, השבוע שחלף היה השבוע הראשון בתקופה התחרותית של תוכנית האימונים לישראמן, והביא עימו עליית מדרגה נוספת באימונים. מכאן, ובמהלך 11 השבועות הבאים האימונים רק ימשיכו ויתמקדו לקראת תחרות היעד, באורך ובעצימות. דווקא בגלל החופש, וגם בגלל אילוצי עבודה, האימונים השבוע היו פשוט ברמה של סימון וי על האימונים השונים. למרות שכאבי הרגליים בהחלט מסמנים שהעבודה במהלך השבוע, ובמיוחד בסופו, לא הייתה קלה. השבוע הבא ימשיך ויאתגר ללא כל ספק, עם עוד אימוני איכות ברכיבה וריצה, ועוד אימונים ארוכים בסוף השבוע, אבל על כך כבר בפוסט הבא.


אתר התחרות –
ישראמן סמסונג 2012

מפת מסלול הרכיבה

תאור מסלולי התחרות


תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי


קראו עוד מאמרי ספורט מתורגמים ,

פוסטים קודמים – שנה חדשה אתגרים חדשים ומטרות חדשות , המסע לישראמן -סמסונג 2012 – TI וריצת כפרות , אתגרים חדשים



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג