המלח עשה עלייה – דעה של "אפיקורס"

יאיר קרני מערער על הגישה הרווחת וטוען - לא רק שמלח לא מסוכן, אנחנו כספורטאים זקוקים לו מאוד
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

יאיר קרני מערער על הגישה הרווחת וטוען – לא רק שמלח לא מסוכן, אנחנו כספורטאים זקוקים לו מאוד

מאת:יאיר קרני

המלח הוא חלק בלתי נפרד מתזונת האדם. הוא כל כך חיוני לנו, עד שבאימפריה הרומית הקיסרים שילמו לחיילים בגושי מלח, פילים באפריקה נודדים מאות קילומטרים למערה מסוימת והולכים בתוכה מאות מטרים עד  למקום בו הם עומדים שעות ובעזרת החטים שלהם מגרדים את המלח מקירות המערה ואוכלים אותו. 

המלח הוא חומר שאינו שנוי במחלוקת – ומה שמדאיג אותי הוא העובדה שהפכו אותו לשנוי במחלוקת. הצימוד שנעשה בין מלח לבין מחלות כלי-דם ויתר לחץ-דם, לחלוטין לא צריך להיות אוטומטי – לדעתי.


מלח – האם הוא באמת כל כך מסוכן לנו? צילומים: Thinkstock

בבואנו לדון במלח, כמו במזונות אחרים הנכנסים אל פינו, ובמרכיביהם התזונתיים, יש לשאול את ארבע הקושיות הבאות:
קושיה 1: האם דבר המזון הזה נחוץ לנו?
קושיה 2: אם כן, כמה?
קושיה 3: מה קורה כשלא מקבלים מספיק מדבר המזון הזה?
קושיה 4: מה קורה כשמקבלים יותר מדי מדבר המזון הזה? 

1. המלח הוא מינרל חיוני מקיים חיים. הוא מורכב משלושה מינרלים: נתרן, אשלגן, וכלור שיחד עם מים הם אחראים על וויסות משק הנוזלים בגוף, על שמירה על לחץ דם תקין, על פעולת הכיווץ של השרירים ועל העברת תמסורות חשמליות בין תאי העצב ובין תאי העצב לבין תאי השריר ושאר התאים בגוף.

2. גופנו זקוק לכ-7 גרם ליום המורכבים מכ- 3 גרם נתרן וכ- 4 גרם כלור.

3. כשלא מקבלים מספיק מלח בתזונה היומיומית, מופיעה עייפות ולאות לא מוסברות, התכווצויות שרירים פתאומיות, לחץ דם נמוך מהרגיל מלווה בסחרחורות ובמקרים קיצוניים – פרכוסים.

4. כשאוכלים 2-3 גרם מלח יותר מהממוצע ליום – לרוב לא קורה דבר. כשצורכים מלח בכמויות מוגזמות המלח מצטבר ברקמות הגוף וגורם לבצקות, נאגר בדם, דבר הגורם להעלאת נפח הנוזלים בדם – ועלול לגרום לעליה בלחץ הדם. במקרים שבהם אין פעילות גופנית ויש עודף משקל מלווה בצריכה עודפת וקבועה של מלחים יש חשש ליצירת יתר לחץ דם קליני, דבר שלא קורה לאנשים מאד פעילים, למשל. 

אבל עובדה זו איננה תופסת לכלל האוכלוסייה! בישראל חיים כיום כמעט 8.2 מיליון תושבים. כ-1.5 מיליון מטופלים בתרופות ליתר לחץ דם, אבל 6.7 מיליון לא מטופלים! אז, מדוע דין ממליחי האוכל שאינם סובלים מיתר לחץ דם, כדין אלו הסובלים מיתר לחץ דם?

מי שסובלים ממשקל עודף ומיתר לחץ דם צריכים טיפול, צריכים לבצע פעילות גופנית במטרה לרזות ולרדת במשקל וכאשר יגיעו למשקל תקין וימשיכו בפעילות גופנית קבועה וסדירה – יהיה לחץ הדם שלהם תקין ויוכלו להמליח את מזונם במידה.


מחסור במלח בגוף עלול להוביל לעייפות

לחלק גדול באוכלוסייה יש רמות נמוכות מדי של מלח בדם, וזאת רואים בבדיקת דם שגרתית, והם סובלים במשך שנים מעייפות כרונית ולא יודעים מדוע. במצב של שתיית יתר של מים, עלול להתפתח מצב מסכן חיים עקב שטיפת מלחים מהגוף. מספר מועט של אנשים נפטרים בשנה מסיבוך זה, בעיקר ספורטאים או חיילים. 

היכן נמצא המלח?
במלח השולחן, באבקות המרק, ברוטב סויה, באנשובי ובדגים מלוחים, בחטיפים, בקוטג', בנקניקים, בבשר מעושן, ובבשר המוכשר (לעיתים בעודף). 

הצריכה היומית הממוצעת לנפש בישראל עומדת על 12-15 גרם לנפש ליום. לפיכך, לאיש בישראל אין בתאוריה חוסר במלחים  ולרובנו הוא גם לא מזיק.

אני יודע, שאני מבטא גישה אפיקורסית, לא מקובלת, אבל אלו העובדות. 

לפני כעשר שנים שאלתי עובד בכיר בתנובה מדוע יש בקוטג' כפליים מלח מאשר לפני 20-30 שנה. התשובה שקיבלתי היתה בנאלית למדי – זה מה שהציבור אוהב. לפני כעשרים שנה, עוד בהיותי תזונאי במחלקה לרפואת ספורט במכון וינגייט, שאלתי רב שהיה אחראי על אזור נתניה ומומחה גדול בנושאי הכשרת בשר – כמה מלח צריך לשים כדי שהבשר ייחשב ככשר. ותשובתו היתה  "קמצוץ" והוא הוסיף:" יש תקן מינימום, אבל אין תקן למקסימום וכל אחד שם כמה שהוא רוצה. זה לא עושה את הבשר יותר כשר או יותר בריא, אבל תקן – אין." עובדה מדהימה כשלעצמה: מדוע אין תקן לנושא כל-כך חשוב?

בתוקף עבודתי, אני פוגש שתי קבוצות אוכלוסייה: ספורטאים, בעיקר רצים ומרזים העוסקים בפעילות גופנית להרזיה מספר פעמים בשבוע. לרוב הספורטאים חסר מלח בבדיקות הדם. אצל המרזים, אני רואה אחרי חודש של פעילות בתוכנית ההרזיה ירידה חדה בלחץ הדם שלעיתים קרובות מייתר טיפול תרופתי להורדת לחץ דם ואם לא מורידים מינונים בתרופות או לא מפסיקים טיפול, לחץ הדם שלהם צונח ולעיתים הם מתעלפים.

מדוע זה קורה? בזמן פעילות גופנית, על כל 600 קלוריות שיוצאות בפעילות גופנית (אפשר לראות במד הדופק) הגוף פולט ליטר זיעה. הזיעה מכילה רבע עד חצי כפית מלח (זה מה ששורף לנו בעיניים בזמן ריצה). רוב המתאמנים אצלי מגיעים להוצאה של 1,200 קלוריות ביום אימון. לפיכך, הם מזיעים ככפית מלח כל יום אימון כזה מה שמנטרל את כל עודף המלח בגוף ממקור תזונתי ואין בעיות לחץ דם. 

אז מאיפה כל הסיפורים האלה?! המליחו את האוכל שלכם במידה וכל עוד תמשיכו להיות פעילים – לא יקרה דבר. 

לא כך הדבר לגבי אנשים עם בעיות בכליות. כאן נכנס הגורם הבריאותי ולגביהם הסיפור שונה לחלוטין.

סיפור מן החיים: לפני חודש הגיע אלי לייעוץ תזונתי רץ למרחקים ארוכים. משקלו היה תקין, אחוזי השומן שלו היו מעט גבוהים, הוא התלונן שבזמן האחרון הייתה לו ירידה ביכולת הספורטיבית, מלווה בכאבי ראש, בנימולים בידיים והרדמויות, ובכאבים בצוואר. במסגרת הבירורים והחיפוש אחר מקור הצרות, הוא עבר ארגומטריה (א.ק.ג. במאמץ) , 5 פעמים בדיקות דם, 3 פעמים CT  מוח, .E.M.G, ועשרות ביקורים במרפאה. ונטל משככי כאבים על בסיס קבוע. 

מיד חשדתי בנתרן. במשפחתו יש סיפור רקע של יתר לחץ-דם, והוא נמנע מהמלחה של האוכל. בכל חמש בדיקות הדם שלו ראיתי רמות נמוכות מאוד של נתרן בדם. האבחנה שלי היתה – היפונתרמיה, תת-רמת-נתרן בדם. הפתרון היה חזרה להמלחה של האוכל: בשבועיים הראשונים להמליח את האוכל בצורה מוזגמת , לבצע "העמסת נתרן" על מנת למלא את המאגרים בגוף, ואח"כ להמליח המלחה רגילה של האוכל. הוא קיבל ממני תכנית אימונים של חזרה מדורגת לריצות ארוכות ותוכנית אכילה מותאמת. 
כאבי הראש, ההירדמויות והנימולים בידיים ובצוואר חלפו תוך שעות. 
מלח נעים. 


31.7.2014

יאיר קרני
אחראי מקצועי תכנית הרזיה ב"דרך הכושר לחיים"
מאמן ריצה, תזונאי
BSC בתזונה, M. Med במדעי הרפואה



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג