"גיליתי שיש לי בעיה להיות מבוית. אני מרגיש כל הזמן שאני חייב לעוף ולהיות אמיתי עם המסע והחלום שלי. לעיתים אני פוחד להתעורר ממנו." רועי ג'ינג'י סדן, החל לנוע בקור המקפיא של אירופה, לא לפני שזכה לכתבה בעמוד האמצע של עיתון הספורט המוביל בספרד

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

הדבר הכי קשה במסע שלי הוא לאו דווקא העליות הארוכות יחד עם 50 קילוגרם של ציוד על האופניים, גם לא הבדידות, אלה הפרידות מהאנשים שחשובים לי ושאני כל כך אוהב. כל פרידה קורעת את ליבי, אני חייב לשמור על איפוס ולהיות מרוכז במסע שיש לפני, אני יודע שעל כל טעות קטנה אני עלול לשלם ובגדול.

ההפסקה במדריד הייתה טובה לשם רגיעה, חברים ולהעלות כמה קילוגרמים טובים לפני שאצא לדרך. היה לי חשוב להיות קצת נורמלי לכמה ימים, לישון באותה מיטה ולקום עם אותם אנשים, משהו שהייתי חייב לעשות למען העתיד הקרוב שלי. גיליתי שיש לי בעיה להיות מבוית. אני מרגיש כל הזמן שאני חייב לעוף ולהיות אמיתי עם המסע והחלום שלי. לעיתים אני פוחד להתעורר ממנו.

לצידו של קונטדור
השבוע פרסמו בעיתון "marca", עיתון הספורט הנמכר ביותר בספרד, ואף נחשב יותר מעיתוני החדשות המובילים, ראיון שקיימו איתי, ולהפתעתי הסיפור תפס מקום מרכזי בעיתון. והנה אני, הג'ינג'י מאורנית נמצא בדף האמצע תחת הכותרת "דון קישוט על גלגלים".

מוכרי העיתונים אמרו לי שזה מאוד נדיר לראות אופניים בדף המרכזי, מקום שבו רק רוכב האופניים המפורסם בעולם, אלברטו קונטדור המדהים, שזכה בכל התארים האפשריים ברכיבה תחרותית לאחרונה, מקבל. כבוד גדול היה להיות יחד עם קונטדור באותו עמוד. למרות שמה שאנחנו עושים שונה לחלוטין, כמו להשוות רץ 100 מטר למטפס הרים, האחד רץ מאוד מהר והשני עושה זאת יותר באיטיות, עם משקל על הגב ובלי הרגשה של תחרות אשר מורידה מהטעם של ההרפתקה.

זה מה שעניין את אנדריאס הכתב כאשר ראיין אותי. הסברתי לו שאני לוקח את הזמן שלי לחוות ולהרגיש את האנשים, איך אפשר להרגיש את האדמה אם אני עף? שאלתי אותו בחזרה. המשכנו לשוחח על נושאים רבים וגם דיברנו על ההבדלים בין החינוך והתרבות של הספורט בספרד, "המעצמה" האירופאית כמעט בכל תחום ספורט אפשרי, ובין ישראל הקטנה והצנועה בתארים וחלומות ספורט. דברנו גם על מכבי תל אביב בכדורסל ועל חיים רביבו ויוסי בניון שעדיין זוכרים אותם לטובה בספרד.

אנדריאס הוא הכתב האחראי על תחום האופניים והספורט האתגרי במרקה. הוא שאל אותי איך זה להיות רוכב האופניים הישראלי המוכר ביותר בעולם? עניתי לו שאני בכלל לא בא מעולם האופניים ואני רואה את עצמי כהרפתקן המעוניין לחיות את החלומות שלו. רוב הכתבה דיברה על מסעות ועל אתגרים מנטאליים ופיסיים, כתבה לא אופיינית למרקה, עיתון שרוב רובו עוסק בכתבות בנושא כדורגל ועל מה כריסיטאנו רונאלדו חושב ועושה בלילות.

הקור המקפיא לא יעצור את המסע
בשבועיים האחרונים היה גל קור חזק בכל אירופה ושלג בכל מקום. במדריד היו לילות של מינוס 5 ובכל ספרד היה בלאגן בכבישים. החברים שלי ביקשו ממני להישאר עוד ועוד כי איזה בן אדם נורמלי רוצה לצאת לרכיבה באופניים בטירוף של החורף האירופאי ולא רק … כשהוא עומד לחצות את הפירנאים וגם את האלפים. הגענו די מהר להבנה מוסכמת שאני לא כל כך אדם נורמלי אז השאלות האלו לא כל כך רלוונטיות כרגע, וכך סיימנו את הויכוח הקטן שלנו (קצת בירה ואווירה טובה תמיד עוזרות לי להסביר את עצמי טוב יותר).

כעת אני על האוטובוס שלוקח אותי ואת 'אמונה' ללה קורוניה העיר שנמצאת בקצה הצפון מערבי של ספרד, שם אתחיל את הרכיבה ביבשת אירופה. רק לפני כמה דקות נפרדתי מבן אדם חשוב לי מאוד ואני עדיין מתרגש מהפרידה והמחשבה כמה גדול המסע הזה. אין מה לעשות אי אפשר להקיף את העולם ולהישאר באותו מקום.

הנסיעה באוטובוס ארוכה ואני מביט בפסגות המושלגות בנוף, חושב לעצמי איזה עולם נפלא יש לנו. בלה קורוניה אעשה כמה כיוונונים אחרונים ל'אמונה' ואשלים ציוד שנהרס באפריקה. אני מרגיש שהמסע נמשך, ושמח לחזור לפעולה. זמן למנוחה קטנה ולהתחיל לחצות עוד יבשת.
עד לפעם הבאה,
שלכם,
רועי גינגי סדן
בדרך ללה קורוניה
גליסיה
ספרד
אירופה
העולם