"סין היא מדינה בה "עושים את הכול" והם גם הצליחו לעשות אותי האיש הכי מאושר בעולם. חוץ מזה, זה גם היה מאוד מצחיק לשמוע את הסינים אומרים את השם שלי: "Mr Jinji"…" מגיע לארועי שבוע ישראל בסין
מאת:רועי סדן
את השבוע הזה, חברי, יהיה לי קשה לתאר אבל אני מקווה שאתם תצליחו לדמיין אותו כמו שכתבתי לפני כמה שבועות, קיבלתי הזמנה לקחת חלק בשבוע ישראל שתוכנן להיות בעיר שנגדו, הבירה של מחוז סצ'ואן בסין. שגרירות ישראל, יחד עם העיר שנגדו, הזמינו אמנים מישראל לבוא ולהראות למקומיים חלק מהתרבות שלנו ולעזור להמשיך ולשמור על הקשר הטוב והחם בין ישראל לסין. בשביל החלק שלי תוכנן מסע רכיבה עם המקומיים אבל לפני שאכתוב לכם על החלק הזה אספר לכם איך הגעתי בכלל לשם.
רק בסין
רכבתי די מהר, במזג אוויר קר מאוד, בשביל להגיע בזמן אל הטיסה שלי לא רציתי לפספס את הטיסה אז החלטתי להיכנס ולרכב בכביש המהיר בשביל להגביר את הקצב בימים האחרונים. על פי החוק אסור היה לרכב בכביש שרכבתי בו אבל חשבתי שלאף אחד לא יהיה ממש אכפת, בייחוד בזמן הזה של השנה. חוץ מזה, ידעתי גם שרוכבי אופניים זרים באזור הזה הם מחזה נדיר אז רכבתי… עד שהגיע אליי מכונית משטרה והחלה לעשות קולות רועשים והשוטרים החלו לצעוק לעברי לעצור.
ברגעים כאלו אני בדרך כלל שם את החיוך התמים והטיפשי שלי אבל ברגע שראיתי ששני השוטרים יוצאים מהניידת שלהם עם מצלמה התחלתי לצחוק… הם הצטלמו איתי כמה תמונות ואפילו הצדיעו לי ואז נפרדנו לשלום זה מזה…
הטיסה שלי הייתה בבוקר והיינו צריכים להמתין עד שהעובדים בשדה יורידו את הקרח מהמסלולים אחרי 2 טיסות נוספות הגעתי אל נמל התעופה של שנגדו. שם, בשדה התעופה, המתינו לי כמה נערות מקומיות יפות ולקחו אותי משם אל המלון שלי. מהרגע הראשון כבר הצלחתי להבחין בהתרגשות הרבה של האירוע הזה. החלק הזה תמיד מצחיק אותי. אחרי יותר מחודשיים של רכיבה הייתי די עייף אבל בכל זאת רציתי לראות כל אירוע שהיה בלוח הזמנים המתוכנן וללכת ולשמוע את ההופעות של האמנים והלהקות מישראל. אפילו הזמר הישראלי המפורסם, דויד דאור, לקח חלק באירוע ולפי דעתי הקול שלו היה חם ונעים לקהל הסיני המקומי.
דויד דאור.
יש כאן קהילה של ישראלים שחייה באזור וגם כאלו שלומדים כאן אז במשך השבוע הלכנו יחד למסיבות ומאוד נהניתי מהזמן הזה אחרי 40 ימים בלי לפגוש תייר אחד, להגיע לכאן ולהיות חלק באירוע היה בשבילי כמו להיות בתוך אי ישראלי חם באמצע סין.החברים הרוכבים שלי שפגשתי לפני כמה חודשים בדרך, יורמה, עזיזה וטובי, שמעו שאני מגיע לשבוע הישראלי בשנגדו אז הם החליטו גם לקחת חלק באירוע של הרכיבה. ביום האחרון של השבוע חיכה לי אוטובוס מלא בכתבים ויחד נסענו אל לאירוע. ככל שהתקרבנו למקום התחלתי להיות יותר ויותר מבולבל מכל מכוניות המשטרה שהיו בדרך, שלטים עם השם שלי ותמונות שלי שהיו תלויות בכל מקום. כשראיתי את כמות האנשים שהמתינה לי שם נשארתי כמעט ללא מילים ורק יכולתי להיגד: "וואוו…". כל דבר בסין הוא גדול ואם הם עושים משהו, אז הם עושים אותו גדול.מאות אנשים עמדו שם, לפני במה גדולה עם תמונה שלי. היו שם אנשים חשובים מאוד כמו שגריר ישראל בסין, מר עמוס נדאי וראש העיר של שנגדו. הם הכינו כמה נאומים אבל לי היה קשה להקשיב להם כי דעתי הייתה מוסחת מכמות הרוכבים והאנשים מכל הגילאים שנופפו בדגלי ישראל וסין. ברגע הזה היו לי דמעות בעניים ואז ידעתי שזה הרגע הכי מרגש שהיה לי במסע הזה עד עכשיו.
אחרי הטקס יצאנו לרכיבה אל עבר מרכז העיר, בערך 70 קילומטרים, יחד עם ליווי משטרתי ונתיב פתוח רק בשבילנו… "זאת הדרך להיכנס אל עיר" ככה אמרנו, אני והחברים שלי, אחד לשני. הרגעים הכי מרגשים מגיעים בהפתעה. חוץ מזה, שמתי לב שהימים המרגשים הללו הגיעו בזכות פעולות של אנשים אחרים שעשו בשבילי ולא להיפך. כשהתחלתי את המסע הזה דמיינתי שהרגעים הכי מאושרים יהיו כאשר אני, לבדי, אסיים לרכב ביבשת מסיימת או לטפס על איזה הר גבוהה אבל עם הזמן שמתי לב שדווקא הרגעים עם "האנשים" הם שריגשו אותי יותר מהכול. כשסיימתי הכול והאדרנלין חזר לרמות הרגילות שלו, הצלחתי לשים לב לאירוע ולהקשיב למה שהיה לשגריר לומר: "אני כבר יותר מ 35 שנים מתעסק ביחסי החוץ של ישראל וזה אחד הימים הכי מרגשים שלי בשירות הזה. בלהיות שגריר למדתי הרבה דברים אבל אף אחד עדיין לא לימד אותי שאני יכול לרכב על אופניים ובכך לייצג את המדינה שלי".
שגריר ישראל בסין, מר עמוס נדאי.
סין היא מדינה בה "עושים את הכול" והם גם הצליחו לעשות אותי האיש הכי מאושר בעולם חוץ מזה, זה גם היה מאוד מצחיק לשמוע את הסינים אומרים את השם שלי: "Mr Jinji"… כבר יותר משלוש שנים שאני עובד עם שגרירויות ישראל מסביב לעולם ויחד אנחנו מראים לעולם את הישראלי האמיתי ולא את הדברים שכולם רואים ב CNN. האנשים הללו, עובדי השגרירות, שעוסקים במשימה הזו עושים פלאים. רוב המטיילים חושבים שאנשי השגרירות עוברים ממסיבת קוקטייל אחת לאחרת אבל למעשה זה בכלל לא ככה. האנשים הטובים הללו עובדים ימים כלילות בשביל לייצג את המדינה שלנו ועושים את הכי טוב שהם יכולים בשביל לנסות ולהכין לימונדה מהלימונים שהחיים לפעמים מביאים לנו. רובם אנשים צנועים מאוד ולא הרבה בישראל יודעים על העבודה הקשה שלהם מחוצה לה והגיע הזמן שמישהו יגיד (או יכתוב) את זה בקול רם.
מאחורי כל אירוע גדול נמצאת איזה "דודה" שמחזיקה בכל החוטים של כל דבר שקורה שם והשם של הדודה במקרה הזה הוא גיא קיבץ גיא הוא הדובר, מנהל התקשורת והיחסים הדיפלומטיים של שגרירות ישראל בסין. במשך שלושת החודשים האחרונים האדם הזה עבד יום ולילה בשביל להפיק את האירוע הזה. הטלפון הסלולארי היה חלק מהאוזן שלו ואת השינה שלו הוא עשה בטיסות הלוך וחזור בין שנגדו ובייג'ינג'. אפילו שידעתי שהוא עסוק מאוד, הוא בכל זאת מצא את הזמן להתקשר אליי ולשאול אותי אם הכול הולך בסדר ואם אני צריך משהו.
תודה גיא!
אני רוצה להודות לו על שגרם לחזון הזה להתגשם ובזכותו הרבה אנשים בסין יודעים עכשיו על ישראל ושאם אנחנו, הישראלים, עושים משהו, אז אנחנו מנסים לעשות אותו הכי טוב שאנחנו יכולים. אם התחלנו לרכב – אז נרכב מסביב לעולם. אני רוצה לתת לגיא, ולכל הישראלים שמייצגים את המדינה שלי הצדעה גדולה!
עכשיו אני חזרתי שוב לרכב, אחרי שתי טיסות חזרה אל המקום בו הפסקתי קר מאוד כאן (מינוס 10) אבל יש לי המון כוח מהשבוע האחרון אז זה בסדר. בשבוע הזה למדתי, שוב, שהכול אפשרי בשביל האנשים שחולמים בעיניים פקוחות. בשבילי, לראות נערות סיניות שרות יחד עם דויד דאור "משיח, משיח" בעברית זה משהו שאף פעם לא חשבתי שאראה… ואולי זה אפילו סימן שמישהו יגיע בקרוב…
חברים, תמשיכו את העבודה הטובה.
רועי ג'ינג'י סדן.
איפה שהכול נעשה.
סין.
העולם.
