בין שתי ערים

קארין גולדבלט רצה במרתון ירושלים והשתתפה – בדרכה הייחודית – גם במרתון תל אביב. היא כבר לא יכולה לחכות לשנה הבאה
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

קארין גולדבלט רצה במרתון ירושלים והשתתפה – בדרכה הייחודית – גם במרתון תל אביב. היא כבר לא יכולה לחכות לשנה הבאה

מאת:קארין גולדבלט


שני מרתונים עירוניים גדולים, בהפרש של שלושה שבועות זה מזה, יוצרים אצלך את המחשבה שאנחנו עם שלם שמאוד מאוד אוהב לרוץ! ובכן, זה לא בדיוק כך. עם זאת, אנחנו מדינה עם שתי ערים גדולות ומפותחות מאוד, שמתחרות זו בזו, ומה לעשות, אנחנו הרצים פשוט נסחפנו למערבולת המאבק, אז לא פלא שנאבקו גם עלינו. לא נורא. שני האירועים האלו היו פשוט יוצאים מן הכלל!


אני אישית השתתפתי במרתון ירושלים עם דרור, הרץ העיוור מעמותת אתגרים, אותו אני מלווה באופן קבוע בריצותיו. נסענו ברכב שלי, ולמזלנו חנינו ממש קרוב לקו הזינוק. אכן היה זה מזל גדול, מכיוון שמזג האוויר היה פשוט מקפיא: גשם קל, רוח – ירושלים בשיא יום חורפי. המשכנו להסס בתוך האוטו עד הרגע האחרון, ובסופו של דבר התייצבנו על קו הזינוק, לבושים בחולצות תרמיות ומעילי גשם/רוח כשכבה עליונה. החלטתי לרוץ עם תיק גב, וזו הייתה החלטה מצוינת, כי כך אפשר היה להוריד או להוסיף שכבות של ביגוד לפי מזג האוויר, וביום הזה באמת היינו עסוקים במהלך המרתון בהורדת שכבה, הוספת שכבה, להוריד, להוסיף…

המסלול של מרתון ירושלים מאוד מאתגר. זהו מסלול שמגלגל אותך מעלה ומטה בעליותיו וירידותיו ללא רחמים, אבל גם מספק נוף עשיר, עם הרבה מקומות מעניינים מסביב. במהלך הריצה אתה ממש מסייר בעיר הגדולה והיפה הזו! הסיור מתחיל בבניין הכנסת, ממשיך לגבעת רם, למרכז העיר החדשה, ומשם מעלה מעלה לכיוון הר הצופים והקמפוס של האוניברסיטה העברית. משם אנחנו יכולים לראות את כל הנופים עוצרי הנשימה – מצד אחד המדבר, הרי ירדן וים המלח, וכאשר עוקפים את ההר, העיר העתיקה מתגלה מתחתינו. ירידה מטורפת, חולפים על פני שער דמשק ונכנסים לעיר העתיקה דרך שער יפו. איזו הרגשה נפלאה זו, לרוץ מרתון בעיר העתיקה! שאר המסלול לוקח אותנו אל חלקיה החדשים של ירושלים, לאזורי המגורים, שם תושבי העיר מעודדים אותנו בצעקות רמות.

מרתון ירושלים הצליח להביא הרבה מאוד רצים מחו"ל, וכמו בכל המרתונים ברחבי העולם, הכיף הגדול ביותר גם כאן הוא לפגוש רצים ממדינות אחרות. פגשנו רצים מארה"ב, מאיטליה, גרמניה, בריטניה… החוויה המרגשת ביותר בשביל דרור ובשבילי הייתה לפגוש שני מרתוניסטים עיוורים מצרפת, איתם החלפנו מספר מילים במהלך הריצה והמשכנו הלאה.

כל מרתון הוא שונה ומיוחד בדרכו שלו, אבל מרתון ירושלים הוא פשוט חוויה בלתי נשכחת, בעיקר בשל מסלולו הקשה, אשר מוביל את הרצים אל החלקים היפים ביותר של העיר. זה המרתון העירוני המדהים ביותר וגם הקשה ביותר שרצתי אי פעם, ואני כבר מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה כדי לרוץ אותו שוב!


השיירה עוברת במרתון תל אביב
100 ק"ג תפוזים

כעבור שלושה שבעות מוזנק מרתון תל אביב, ולהפתעתי אני מגלה שהקבוצה שלי, אתגרים, לא צריכה אותי! המון מתנדבים רצים עם חברי העמותה, למעשה משחררים אותי מתפקידי, ואני מוצאת לעצמי משימה חדשה. אני מציבה שולחן עם תפוזים ואיזוטון מול החנות שלי ברחוב החשמונאים, שהוא חלק ממסלול המרתון ומקצה ה-10 ק"מ.

כזכור לי משנה שעברה, החלק הראשון של המרוץ הוא שקט מאוד ונטול כל סימן חיים, לכן החלטנו להפיח בו קצת רוח חיה. קנינו יותר מ-100 ק"ג תפוזים, ובתי ניקול, למרות רגלהּ השבורה, הגיעה לעזור לי כבר ב-6:00 בבוקר והתיישבה ליד השולחן כדי לחתוך את התפוזים. בנוסף הצבנו גם רמקולים ליד השולחן, העלנו את הווליום של המוסיקה הכי גבוה שיכולנו, ועמדנו בציפייה. ב-7:15 כבר הכנו ערימה מכובדת של רבעי תפוזים חתוכים עבור המרתוניסטים, שהחלו לבצבץ באופק. היה פשוט מדהים לראות את הכמות העצומה של רצי המרתון שיש לנו, בהתחשב בעובדה שזהו כבר המרתון השלישי בארבעה חודשים בלבד!

הייתה לנו הפסקה של שעה כדי לפנות את ההר של קליפות התפוזים ולחתוך חדשים, עד שרצי מקצה ה-10 ק"מ דהרו בקצב מסחרר ברחוב החשמונאים. קשה לתאר במילים את ההתרגשות הגדולה לנוכח גל הרצים הממלא את הרחוב. זה היה פשוט אירוע ריצה במיטבו. מאות ואלפי רצים, ולא נשכח גם את מקצי הרולרבליידס ואופני היד! אירוע כל כך גדול!

הנה חבורה של חיילים רצים חולפת על פני העמדה שלנו. הם מנופפים לשלום וצועקים לניקול, והיא למרות הרגל השבורה עומדת, נשענת עם הגבס על המדרכה, מעודדת אותם ומושיטה להם תפוזים חתוכים. המוסיקה רועשת, וכולם צועקים, צוחקים ומעודדים אחד את השני. הרצים היותר איטיים עוצרים כדי לקחת תפוז או משקה איזוטוני, אומרים תודה וממשיכים הלאה. חברינו עוצרים גם לחיבוק חם! לאט לאט כמות הרצים הולכת ופוחתת: אלה שהולכים ורצים לסירוגין, אלה שעדיין חדשים בתוך העסק הזה, או אלה שפשוט רצים קצת יותר לאט מהשאר. יש משהו בקבוצה האמיצה הזאת, שממלא אותך ביראת כבוד כלפיהם. אנחנו רצים אל הכביש, מושיטים להם את התפוזים והשתייה, הם טועמים מהכיבוד, מודים לנו בחיוך וממשיכים הלאה בריצה, נחושים בדעתם להצליח.

אני כל כך עייפה ותשושה. חתכנו מיליון תפוזים וחילקנו כ-1500 כוסות עם איזוטון. לא רצתי מטר היום, ובכל זאת אני עייפה. עד עכשיו תמיד הייתי חלק מהאירוע עצמו כרצה, ולראות את האירוע מהצד ועדיין להיות חלק ממנו זה כל כך מיוחד. גם בשנה הבאה אנחנו נהיה שם, חלק מאיתנו ירוץ, וחלק יעודד בתחנת הרענון שלנו עם הרבה מוסיקה וכיבוד.

תודה רבה לך, ירושלים, ותודה רבה לך, תל אביב, על אירועים נהדרים ועל חוויה אדירה שכזו. ואם נוסיף קצת מחשבה לעניין, אולי בעונה הבאה נרוץ אחד מהם בסתיו ואת השני באביב?

8.5.2012


קארין גולדבלט- מנהלת PRO SPORT, אם לארבעה, גילתה את עולם הריצה בגיל 40. במהלך השנים האחרונות התחרתה במספר מרתונים, תחרויות ריצה, טריאתלונים ומרוצי אופניים.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"זה קשה להתאמן למרתון, אבל אפילו יותר קשה לא להיות מסוגל להתאמן למרתון", ארון דגלאס טרימבל


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג