הידעתם? בטניס שולחן, מאז משחקי סיאול 1988, הסינים זכו ב-53 מדליות אולימפיות מתוך 100 אפשריות ורק 15 מדליות הוענקו למדינות לא אסייתיות. מדוע ספורטאים ממדינות אסייתיות בכלל, ומסין בפרט, שולטים ללא עוררין במשחק זה? בשנת 1950 מאו דזה־דונג, שליט סין, הכריז על טניס שולחן כספורט הלאומי. טניס שולחן מצריך ציוד פשוט, 1.4 מיליארד סינים אוהבים אותו ו-10 מיליון מהם נלחמים על האפשרות להתחרות בזירה הבינלאומית. כבר בגיל 5 בוחנים את כישוריהם של הילדים, בכיתה א' מעניקים מלגות ספורט למובחרים ואלה מתנסים במשטר אימונים ייחודי ונוקשה.

מדוע הסינים שולטים ללא עוררין בטניס שולחן? | צילום: XIAOYU TANG

מעבר לסיבות אלו, ייתכן ואכילה עם צ'ופסטיקס (מקלות האכילה הסיניות), מיומנות שכל פעוט סיני מפתח ואילו האדם הבוגר המערבי הממוצע אינו שולט, מניבה רמה גבוהה של מוטוריקה עדינה (fine motor skills), החיונית כל כך לטניס שולחן. לצד מחקרים רבים, ב-2014 קלאודיה רוברס (Claudia Roebers) וקולגות הציגו מתאם חיובי חזק בין התפתחות מוטוריקה עדינה לתפקוד הצֵרֶבֵּלוּם (cerebellum), המוח הקטן, האחראי על למידה של תנועות מוטוריות ותפקודים ניהוליים כגון עיבוד מידע, החשוב לביצועים אקדמיים ולטניס שולחן, משחק הכדור המהיר ביותר.

איך למקסם את הכישורים?

כפי שנכתב בעבר, ספורטאים בכלל וטריאתלטים בפרט ייהנו מכישורי חשיבה בדמות יכולות ארגון, תכנון וגמישות מחשבתית כדי למקסם את כישוריהם. תפקודים ניהוליים (executive functions) מקדמים, מבצעים אינטגרציה ומווסתים תפקודים קוגניטיביים, חברתיים, ורגשיים. אמנם הם מתפתחים בעיקר בגילאי 3-6 (הגילאים בו ילדים מתנסים לראשונה בחוגי ספורט), אולם ניתן לפתחם גם בגילאים מאוחרים יותר.

יכולות ארגון, תכנון וגמישות מחשבתית | צילום: מארק נומדר, שוונג

על מנת לפשט אותם, נתייחס לשלוש קטגוריות. ראשית, זיכרון עבודה (working memory), היכולת לאגור מגוון פריטי מידע בטווח קצר, לעבד אותם ולהשתמש במידע זה, מאפשר לספורטאים ללמוד מהמאמנים שלהם פעולות טכניות. שנית, הגמישות המחשבתית (cognitive flexibility, switching), כוללת יכולות התמודדות עם מצבים משתנים, הפעלת מיומנויות שונות באופן סימולטני, וחשיבה על מגוון פתרונות לבעיה נתונה. יכולות אלה משפרות את קבלת ההחלטות, את ההתפתחות הטקטית ואת יכולות הקשב והמיקוד. שלישית, יוזמה ועכבה של פעולות (self regulation, inhibition control) מאפשרות לנהוג בשיקול דעת ואיפוק, להימנע מאימפולסיביות, לשלוט על רמת העוררות הפיזיולוגית של הגוף ולווסת רגשות.

התערבויות מנטליות באימונים

קשיים בתפקודים ניהוליים משולים ליציאה לטיול ללא מפה או תזמורת ללא מנצח. התערבויות מנטליות באימונים עשויות לשפר משמעותית תפקודים אלה ואלה צריכות להתבסס על מחקרים ולהיות מותאמות לגיל, ליכולת הרגשית, ולכישורי החשיבה של הספורטאים.

הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה הסביר את השינויים בהתנהגות ילדים בעזרת התפתחות קוגניטיבית המתרחשת כאשר אלה מותקלים במצבים שהם לא יודעים כיצד להתמודד איתם, ופועלים כדי להתאים עצמם למצב החדש. כתביו, המהווים השראה לעוסקים בפסיכולוגיה החינוכית, עשויים לעזור למאמנים והורים להדריך כראוי ספורטאי צעיר, שהוא קודם כל תלמיד וילד.

על פי בנדורה, בגיל הרך עד העלייה לכיתה א' (גילאי 4-6), הגילאים בהם מתנסים לראשונה בחוגי ספורט, החשיבה של ילדים מתאפיינת באגוצנטריות (egocentric thinking): הקושי להבין שאחרים חושבים אחרת מהם, או רואים ויודעים דברים אחרים. כך ילד בן 5 עלול לחשוב שאם הוא יודע לרכוב על אופניים בצורה מסוימת, כל האחרים רוכבים באותו אופן וכי מאמניו (והוריו) אינם מכירים טכניקות רכיבה אחרות, טובות יותר. בתקופה שגרה, על מאמנים והורים להפגין סבלנות רבה לחוסר רצון של ילדים לחשוב באופן שונה, לעודד אותם להפגין סקרנות ויוזמה בדמות שאילת שאלות ("איך עושים את זה? מה זה? מדוע עושים זאת ככה? תראה לי!") – ולענות על שאלות אלה.

בתקופה זו, משחקי קופסה כמו משחק הזיכרון, טאקי, דמקה, ומשחקי חיקוי ועשייה כמו "הרצל אמר" (לתמלל ולבצע פעילות מסוימת ואז אחרים אמורים לחזור עליה – בתנאי שנאמר "הרצל אמר"), יפתחו תפקודים ניהוליים. חשוב לציין, שמשחקי מחשב (ופלאפונים) עשויים לעזור אולם עקומת השיפור היא מתונה מכיוון שהם מציגים בעיות בצורה דו מימדית – השונה מהמציאות. בנוסף, הם לא משפרים מוטוריקה עדינה בדומה לפעילויות רגילות כמו ללוש בצק בבישול.

תכנון פעילויות יצירתיות

בשלב ביה"ס היסודי (גילאי 7-12), חשיבתם של ילדים מתפתחת מאגוצנטריות לקונקרטית: הם מתקשים למצוא פתרון לבעיה ע"ב תאוריה כללית ולהסיק מסקנות מטיעונים מילוליים. על כן, בשלב זה, ספורטאים מקפידים מאוד על חוקים של משחקים ומתקשים להתגמש,לאלתר, לחשוב מחוץ לקופסה, להתמודד עם יריבים חדשים ולמצוא פתרון איכותי כאשר תנאי התחרות והחוקים משתנים, כפי שקורה רבות בטריאתלון. בתקופת שגרה, חשוב להדגים תרגילים באופן ויזואלי כדי שספורטאים יצליחו לתרגל במדויק את הביצוע. לא מומלץ להסביר טכניקות באופן מופשט כגון "דמיינו שאני עושה ככה בשחייה, ומבצע את התנועה הזאת…".

איסוף קוביות באימון שחייה ישפרו את היכולות | צילום: pixabay

על מנת לעודד יצירתיות, ניהול זמן ובקרה, חשוב לתכנן פעילויות להן ניתנות הוראות כלליות ומעט מעורפלות. לדוגמה, באימון רכיבה ניתן להניח מספר קונוסים צבעוניים בשטח גדול, וכל רוכב יתבקש לעבור לצד הקונוסים בסדר שונה (מספר פעמים). הרוכב הצעיר יתכנן את המסלול ויבצע אותו ללא הנחיה. בסוף הפעילות, כדי לעודד חשיבה מתוחכמת, המאמן יכול לשאול "מה יכולת לעשות אחרת?". באימון שחייה, איסוף קוביות צבעוניות הפזורות בקרקעית הבריכה ומשחק כדור מים עם חוקים משתנים יקצרו את אותן פירות.

הפסיכולוג אריק אריקסון הסביר כי תחושת חריצות אל מול נחיתות עומדת במבחן בגיל ביה"ס יסודי. על מנת לפתח חריצות אל מול מצבים חדשים ובמיוחד אחרי כישלונות, ראוי שתלמידים-ספורטאים יתמודדו עם מגוון אתגרים קוגניטיביים ופעילויות מוטוריות שונות. לכן, כבר בכיתות ג' ו-ד' מלמדים שפה שנייה ומגוון מקצועות שונים. בהתאם, בספורט, חשוב לעודד ספורטאים להשתתף בשניי ענפים פלוס. תלמיד כיתה ד' בשם יוסי ששוחה פעמיים בשבוע ומתאמן באקרובטיקה פעם נוספת, ישפר את היכולות הפיזיות, המוטוריות והקוגניטיביות יותר משחיין בגילו שמתאמן 3 פעמים בבריכה, ובנוסף התנסות מגוונת זאת תעצים את המסוגלות העצמית של יוסי להתמודד עם מצבים חדשים ומורכבים.

לעודד ספורטאים צעירים לרכוש מיומנויות מגוונות

בתקופה זאת, שיתוף סרטוני וידאו במגוון ענפי ספורט על ידי מאמן שיסביר את הטכניקה המוצגת, תשפר את זיכרון העבודה, הארגון והתכנון של ספורטאים. התמדה באימוני ספורט שונים כמו יוגה ופילאטיס שניתן לבצע בחלל קטן באמצעות מכשיר דיגיטלי, ישפרו תפקודים ניהוליים, יכולות פיזיות ומוטוריות. בנוסף, ראוי לעודד ספורטאים צעירים לרכוש מיומנויות מגוונות כמו ג'אגלינג (להטוטנות), כדרור עם מגוון כדורים במשקלים וגדלים שונים, ואפילו ללמדם לאכול עם צ'ופסטיקס.

תלמידים-ספורטאים בגילאי חטיבת ביניים, מתחילים לחשוב באופן מופשט וממד של עתיד. המתבגר מתחיל לעסוק לא רק במציאותי, אלא גם באפשרי וחושב על מגוון פתרונות לבעיה לפני שמציע פתרון ברבים. בתקופה שגרה, ספורטאים בחטיבת ביניים צריכים להתמקצע בענף ספורט בודד (טריאתלון נחשב ענף ספורט בודד). תכנית אימון שנתית תתייעל אם תכלול מטרות ארוכות טווח (לפחות שנה קדימה) ולמידה טקטית של הספורט. בתקופה זאת, ניתוח סטטיסטי של תחרויות ובחינת אופן קבלת ההחלטות של ספורטאים (לדוגמה, קצב השחייה של טריאתלט, ומועד הפריצה שלו ברכיבה) יכולים להיעשות על ידי צפייה בסרטונים, ושיתוף מחשבות בשיחות וידאו. אם ספורטאים בגילאים אלה יבצעו תרגילים טכניים מגוונים ותרגילי חשיבה (כמו קריאת ספר) בסביבה רועשת (בסלון עם האחים הקטנים, מוסיקה רועשת) הרי שאיכות הקשב תתעצם.

לסיכום, תקופה זאת מאפשרת להתמקד בפיתוח תפקודים ניהוליים החיוניים למתבגרים בבתי הספר ובספורט. בעוד רעיונות אלה שותפו למאמנים ולהורים, הרי שגם ספורטאים מבוגרים יקצרו פירות מביצוע פעולות אלה בתקופה זאת ואף בתקופה שגרה, כשנחזור, בריאים.

ביבליוגרפיה: Roebers, Claudia & Marianne, Röthlisberger & Neuenschwander, Regula & Cimeli, Patrizia & Michel, Eva & Jäger, Katja. (2013). The relation between cognitive and motor performance and their relevance for children’s transition to school: A latent variable approach. Human movement science. 33. 10.1016/j.humov.2013.08.01

עידו הלר | פסיכולוג בהתמחות חינוכית ופסיכולוג של נבחרת ישראל בכדורעף חופים והוועד הפאראלימפי