שלשום (רביעי) התקיימה אליפות ישראל בנג"ש. המנצח בתחרות היה דימה גרבובסקי, אלוף עולם לשעבר ברכיבה, אשר התגלגל לישראל ואינו רשאי לזכות בתואר כיוון שאינו אזרח. הפער בינו לבין יואב בר עמד בסיום על דקה וחצי. פער לא קטן. מיני תהום. בשנה שעברה, כשהרוכב האוקראיני הפסיד לבר ולעוד שורה של רוכבים, ברנז'ת המדוושים המקומית סירבה לקבל את הטענה שמשהו רע עבר עליו באותו היום. הספידו אותו, שלחו אותו לקבר. ובכן, מעניין לשמוע מה יאמרו עכשיו? האם שוב יטענו כי הניצחון של דימה הוא תוצר של שימוש בחומרים אסורים?
צריך להכיר בעובדה שמדובר בכישרון על, מפלצת רכיבה שבעיקר כדאי לחקור על מנת ללמוד. בוודאי לא לנדות. בראיון שקיים איתו אייבי גילת לפני מספר שנים, חשף דימה את סודו הכמוס והשמור: 6 שעות רכיבה ביום בסיועו הנאמן של מד דופק בסיסי ופשוט. לא מד ואטים, לא קסמים, לא מדעים. התמדה, משמעת, נחישות. ראש קשה. מי שחושב שחומרים אסורים הביאו אותו למקומות בהם היה, מזלזל בערכה של עבודה מאוד סיזיפית וכישרון יוצא דופן. מי שטרם השתכנע, מוזמן לצאת לשבוע אימונים עם נבחרת אוקראינה ברכיבה. מדובר בחיות רעות. בעיקר צנועות. חבר'ה שמסוגלים להפיק זהב מ(אופני) פלדה.
אגב, ניתן רק לנחש, שמעצם העובדה שדימה רשום למרחק המלא בישראמן הקרוב, חלק ממרצו הנוכחי מוקדש לשחייה וריצה. זה עדיין מספיק על מנת לנצח את המקצוענים המקומיים ברכיבה. יש לאן לשאוף.
ואם במקצוענים המקומיים עסקינן, הרי שהיה כואב לראותם במשחקים האירופיים בבאקו. אחרי שנה עמוסה בטורים, שנה שלוותה במסע תקשורתי אוהד וחסר תקדים, באזרבייג'ן, שוב התגלתה האמת הכואבת: יש לנו קבוצה מקצוענית בעלת גוון בינלאומי (מבורך בעיניי), אך בפועל, ענף הרכיבה המקומי עדיין נמצא עמוק באותו הבור. רוכבים (כביש) ישראלים נוסעים לתחרות ברמה גבוהה ואינם מצליחים להימנות על המסיימים.
המזור לענף האופניים הישראלי אינו בהכרח קבוצה מקצוענית (למרות שזה נחמד כמו מכבי תל אביב בכדורסל), אלא השקעה בילדים. העתיד טמון בזאטוטי הענף ותכנון נכון של עתידם. אני סבור כי העובדה שהישראלים בסייקלינג אקדמי חוסים תחת צילם של הזרים, אינה מוסיפה לביטחון של דוושני הנוער שלנו. ובהקשר של הנוער, כתבתי זאת בעבר, ענף האופניים הישראלי, מסיבות רבות ומגוונות, לא מצליח למשוך לשורותיו כישרונות יוצאי דופן, בעלי פוטנציאל בינלאומי. אלו, לעניות דעתי, מסתתרים דווקא בענפים אחרים. זו המשוכה האמיתית.
וכאן ניתן לחזור לגרבובסקי – כישרון ספורטיבי יוצא דופן כבר אמרנו? ביצועיו במקצה חצי איש הברזל האחרון באילת, בשלושת הענפים, בהחלט הוכיחו את הנקודה.
עדיין לא חברים של שוונג בפייסבוק? הצטרפו עכשיו קבלו את כל התכנים הכי מעניינים
הירשמו עכשיו לניוזלטר שלנו וקבלו את ריכוז הכתבות המובילות של השבוע
אילן גולדמן | אלוף ישראל לשעבר ברכיבה (נג"ש) ועיתונאי ספורט
צודק במאה אחוז !!
פשוט נכון ומדוייק זה המצב ואפילו במילים עדינות של מה שקורה בענף שלנו. השנים עוברות ושום דבר לא משתנה. אותם זוכים ואותם זוכות כבר שנים ושמגיעים לתחרויות בחו"ל הכל קורס. חיב להיות שינוי
כתבה מגמתית,
כל העולם הולך בכיוון של התמקדות בקבוצות עלית בארץ ובעולם. ראה ערך גודו,שחיה,טניס,טריאתלון,התעמלות ועוד.
לכן כל ספורטאי העלית צריכים להיות מרוכזים במקום אחד. באופניים האיגוד לא מתפקד בנושא זה ולכן טוב שהוקמה קבוצה מקצוענית בדומה לשאר העולם המתקדם אשר מהווה השראה לנוער לאן כדאי לשאוף.זהו המודל הנכון שצריך לעבוד ללא התערבות פוליטיקאים מהאיגוד ומאמנים אינטרסנטיים, אלא, שאיפה למצוינות .חשוב להשקיע בילדים אך אסור להשאר בבינוניות שקיימת בקבוצות ובמאמנים טובים ככל שיהיו אך עם נטל פרנסה על צווארם